פרי צדיק, ראש חודש אדר שניPeri Tzadik, Rosh Chodesh Adar II
א׳בס' יצירה המליך אות ק' בשינה ואדר בשנה לגי' הגאונים הובא בס' חכמוני. וכ"ה הגירסא (בריש פ"ה) להגאונים דחשב כח שינה כח הי"ב (וכמו שנזכר ר"ח מא' ח) ולגי' האריז"ל אות ק' בשחוק ובודאי אלו ואלו דא"ח וגם גיר' הגאונים יש לומר פירוש הענין דכבר אמרנו דמספר ק' איתא (זח"א קכג א) מאתר עלאה סתימא דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן כו' וא' (שם קלב סע"א) דעבדה מנייהו עטרה ושוי ליה ברישא דצדיק חי העולמים דכ' ברכות לראש צדיק והיינו מספר מאה מורה כ"ע איהו כתר מלכות כשהיא כלול מכל המדות שכל א' כלול מעשר. ומכל מקום איתא בזוהר הקדוש (ח"ב קמח ב) דאת קוף את דנחש אשת זנונים דאזלא בתר רזא דאשת חיל שרוצה להדמות לאות ה' וכ"כ (שם קנב א) דאות ק' לא מתיישבא כלל בדוכתא וכו' ושלטא באתר דגיהנם ע"ש. ובגמ' (שבת קד) א' קו"ף קדוש. ובודאי האות מורה לטוב קוף קדוש באותיות א"ב הקדושים וכן הוא מספר השלם כ"ע איהו כתר מלכות כנ"ל. רק דזה לעו"ז עשה אלהים ויש בקליפה ראשית דקליפה והוא גם כן אות ק' (ונת' ר"ח מא' ג ע"ש) והוא שורש הקליפה לקטרג על ישראל ואמרו (ב"ר פ' יז) תחלת מפלה שינה דמיך ליה ולא לעי באורייתא כו' וכן נא' עצלה תפיל תרדמה וא' (מדברי תורה בשלח כה) אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה ולפיכך עמלק בא עליהם. ועמלק הוא שורש היצר הרע וכמ"ש (זח"ג קס א) עמלק וגו' הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דב"נ כו' והוא משליך ריפוי ידים מן התורה עצלה תפיל תרדמה וכתוב אשר קרך שמשליך קרירות על האדם ועצלות מלעמול בתורה וזה ראשית דקליפה. וכן יש גיהנם דאש נגד התאוה הסתת הנחש ונקרא גיהנם שהכל יורד לה על עסקי הנס (כמ"ש עירובין יט. ופירש"י) שהוא תאוה. ויש גיהנם של שלג נגד הקרירות שורש הקליפה ראשית גויים עמלק אשר קרך והצנינך ואיתא (מדברי תורה ראה יג) והיכן משלימין עצמן בשלג כו' תשלג בצלמון השלג צלמות שלהם וז"ש בזוהר הקדוש דאות קו"ף שלטא באתר דגיהנם שהוא גם כן נגד הראשית גוים עמלק בחינת קו"ף כאמור. ובמחיית עמלק כ' בהניח וגו' מכל אויביך מסביב והיינו כשיזכה לתקן שורש היצר הרע ויהא נייחא מכל קטרוגי היצר הרע שהוא סתם אויב כמו שנדרש (ב"ר ר"פ נד) גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע. וכמ"ש מר' ר' בונם זצוק"ל דפשט הכתוב כי תצא למלחמה על אויבך הוא על היצר הרע ואין זה דרך רמז. ובאמת הכל א' ותלוי זה בזה כי כל שליטת האייבים הוא על ידי יצר הרע ובהניח ה' מכל אויביך מכל קטרוגי יצר הרע ממילא והיה בית עשו לקש וגו'. והנה במאמר ראשון בראשית הוזכר חשך תוהו ובהו שמרמז על מעשיהן של רשעים דהחשך היינו ליל מוצאי ש"ק שהיה החשך ואחר כך ביום יהיה אור ולחשך קרא לילה וא' (עירובין סה.) לא איברי ליליא אלא לשינתא והיינו שהשי"ת ברא החשך ואף דכ' ויפל תרדמה תחלת מפלה שינה מכל מקום איתא (ב"ר פ' ט) והנה טוב מאד השינה וכי שינה טובה מאד כו' אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה והיינו שהשי"ת ברא החשך שיהיה טוב מאד עד"ש (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא והיינו שעל ידי השינה יהיה עומד ויגע בתורה הרבה ויאיר האור מתוך החשך. ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שזכה להתגלות מדת עתי"ק כש"נ ואברהם זקן וגו' וא' ע"ז בזוהר הקדוש דבא ביומין עלאין והיינו שזה להתברר במדתו עד השורש אף בג' ראשונות וזה רומז זקן בחינת עתיק יומין כמו שרמז בבראשית רבה לבוש לבושי וזהו בחינת ק' רזא דמאה ברכאן דהיינו כ"ע איהו כתר מלכות כשהוא כלול מכל המדות כנ"ל. ומדת א"א ע"ה האהבה והזריזות כמ"ש (חולין טז.) קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל והזריזות היפך עצלות והשינה מביאה הזריזות שיהא עומד ויגע הרבה בתורה. והנה המקטרג הגדול היה המן דא' (מגילה יג :) ליכא דידע לשנא בישא כהמן יאין המכוון על מה שהלשין וביזה את ישראל לפני אחשורש שזה יש שיוכל לבזות יותר רק המכוון מה שקטרג על ישראל לפני השי"ת ותחלת קטרוגו ישנו מן המצות והיינו עצלה תפיל תרדמה ורבנן גם כן עם א' הן (כמש"ש) והיינו שהם גם כן רפו ידיהם מן התורה. ובמ"ר איתא ע"ז ישנו עם א' אותו שנאמר בו ה' אחד ישן לו מעמו אמר לו הקב"ה אני אין לפני שינה וכו' ואתה אמרת יש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו הה"ד ויקץ כישן ה' כו' הענין בזה שבודאי כיון שקטרג המן והועילה חוצפה שלו עד שנחתם גזר דין בחותם של טיט כמ"ש במ"ר מהס"ת היה מקום לקטרג שהיה להם ריפוי ידים מן התורה. רק אחר כך באותו חודש היה מחיית עמלק וכתוב ליהודים היתה אורה זו תורה כמ"ש בגמרא והיינו תורה שבעל פה שנקראת אורה לשון נקיבה שאז זכו לתורה שבעל פה כמ"ש (שבת פח.) הדר קבלוה בימי אחשורש והיינו תורה שבעל פה שעל זה היה כפיית הר כגיגית (כמ"ש מדברי תורה נח). והיינו שהמן היה סבור שיכול לשלוט עליהם בחודש זה שנוצר באות ק' המורה בחינת נחש ושינה ונהפוך הוא שעשו מחיית עמלק שהוא שורש היצר הרע כנ"ל וזכו לאור תורה שבעל פה שהוא אור הגדול שנברא ביום ראשון ועל זה נאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (כמ"ש שם) והשינה מתוך שהוא ישן קימעא יגע בתורה הרבה והוא נהורא דנפיק וכו' דודאי תחלת מפלה שינה אך כתוב כי שבע יפול צדיק וקם שעל ידי העצלות יבא לזריזות ביותר וכן על ידי שהיו ישנו מן המצות וריפוי ידים מן התורה זכו לרב חכמה תורה שבעל פה והוא עד"ש (מכות ז :) ירידה שהיא צורך עלייה. ואות קוף מורה קדוש קדוש כמ"ש בגמרא והיינו לתקן שורש פגם הנחש להרגיש הנאת הגוף באכילה ואיתא (ברכות נג :) והתקדשתם אלו מים ראשונים ונטילת ידים מרמז על הסרת הנגיעה והיינו להסיר פגם הנחש בהנאת הגוף באכילה (ונת' קו' עת האוכל) וכן מורה קדוש על קדושת הברית שהזמן בחודש זה למחיית עמלק שאינו נופל אלא ביד זרעו של יוסף שהוא היפך עשו וכמו שחשב במדברי תורה (תצא י) וכן עמלק מקטרג על קדושת ישראל בזה כמ"ש שם שהיה חותך וכו' וחודש זה כ' בס' קדושת לוי שהוא נגד יוסף וכמו שנתחלק לב' שבטים כן מתחלק אדר לב' בשנת העיבור. וכל מי שגודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש (כמ"ש מ"ר קדושים). וכן ויפל תרדמה תחלת מפלה שינה ואז נבראת האשה ואיתא (ב"ר פ' יז) כיון שנבראת נברא שטן עמה ע"ש והיינו שבזה העסק יש קטרוג היצר הרע מזוהמת הנחש אך החודש נוצר באות ק' שיוכלו לתקן שיהיה ק' קדוש ולעשות מחיית עמלק שורש הנחש. ולזכות לזריזות בחינת א"א ע"ה שזכה לבחינת ק' רזא דמאה כנ"ל. וז"ש במ"ר אני אין שינה לפני וכו' ויקץ כישן ה' דכ' בצלמנו כדמותנו והכחות שברא באדם הם המדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם כידוע וכמו דשינה על ידיה עומד ויגע בתורה הרבה ובא לידי זריזות יתירה כן כביכול אצל השי"ת על ידי מה שנראה כישן לו מעמו ונגזרה הגזירה ונחתם בחותם של טיט על ידי זה דייקא וקיץ כישן ה' שמזה סיבב שנאבד המן מן העולם וז"ש שמתוך שינה אני מתעורר וכו'. וכבר אמרנו שבפורים זכו להשיג דכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד (כמ"ש ברכות ס :) ולא רק לקבולינהו בשמחה שהוא לכפרה רק להכיר שהוא באמת לטובה כמו שראו דגזרת המן סיבבה שיוכלו לבקש לעשות מחיית עמלק מה שלא איפשר בלעדה לבקש רק על ידי הגזירה נהפוך הוא שכיון שגזר להשמיד וגו' היה מקום לבקש שיהפוך הגזירה ויאמר שכך היה הכונה (ונת' י"ד אד"ר) ועל ידי כן נעשה מחיית עמלק. וזכו לתורה שבעל פה על ידי העצלות בתורה והוא בחינת נהורא דנפיק מגו חשוכא מתוך שישן עומד ויגע בתורה הרבה:
1
ב׳ואחר כך חודש ניסן שכנגד שבט יהודה שממנו יצא משיח בן דוד שיתקן הכל וזהו עומק מ"ש (מגילה ו סע"ב) מסמך גאולה לגאולה עדיף דחודש אדר נגד יוסף שכחו הניצוח בעכו"ם ואחר כך ניסן נגד יהודה שממנו משיח הגואל וז"ש (תענית כט :) הלכך וכו' ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה ולכאורה יתכן יותר בניסן שהיה גאולה יותר שבאדר איתא (מגילה יד.) אכתי עבדי אחשורוש אנן. אך הטעם שבניסן היה עיקר הגאולה להטיב לישראל ולגדלם ואם היה פרעה מתרצה תיכף לשלחם לא היו מכין בו והתרו בו במכות ורק מאשר מרד הכו בו וכאשר רדף אחרי ישראל טובעו בים וינצלו את מצרים להוציא מהם הניצוצות קדושות והרבה מערב רב שקיבל משה רבינו ע"ה שאמרו שגם הם בשם ישראל יכנה. מה שאין כן באדר שהיה עיקר המכוון והרוג בשונאיהם לעשות מחיית עמלק ובביזה לא שלחו את ידם ולא רצו כלל להוציא הניצוצות קדושות מהם וא' (מדברי תורה סו"פ תצא ומכילתא סו"פ בשלח) שאין מקבלין גרים מעמלק. ועל כן לימצי נפשיה באדר שאז זמן הניצוח נגדם. וחודש זה שנוצר באות ק' קדוש הזמן לתקן פגם הנחש שהכניס התאוה ועיקר קדושה מדת יעקב אבינו ע"ה כש"נ והקדישו את קדוש יעקב דיעקב אבינו ע"ה היה כאדם הראשון קודם הקלקול ולא ידע מעטיו של נחש ועל כן לא מתן וכן רבי כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ואיתא בס' חסידים שהיה מוציא בני ביתו בקידוש והוא מטעם שלא ידע כלל מהנאת הגוף כמו שאמר גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה (כמ"ש כתובות קד.) ועל כן לא מת כמו יעקב אבינו ע"ה (ונת' ס' פדיון הבן מא' א ע"ש) ונקרא רבינו הקדוש גם כן מטעם זה דעיקר קדושה בחינת יעקב אבינו ע"ה כנ"ל והוא היה ניצוץ מנשמתו כמ"ש מהאר"י הק'. ויעקב ויוסף תרוייהו כחדא אזלי ודא הוא רזא דאות ו"ו כו' כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קפב ב). שעל ידי קדושת יוסף יכולים לתקן שורש פגם הנחש להיות כמו קודם הפגם וזה שורש עסק חודש אדר שנוצר באות ק' וניתן ליוסף כנ"ל. וז"ש (ר"ה כט.) עשה לך שרף וגו' וכי נחש ממית כו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין כו' ובודאי הנחוש היה ממית כפשוטו רק המכוון עד"ש (ברכות לג.) אין הערוד ממית אלא החטא ממית והיינו דהנחש הוא שורש היצר הרע שהכניס התאוה ללב והוא גם כן ברזא דאת ק' שהוא זלעו"ז כנ"ל והוא גם כן ראשית דקליפה וכשמשעבדין את לבם לאביהם שבשמים והביט אל נחש הנחושת וחי והיינו שבזה עצמו יכול למצוא חיים עד"ש בזוהר הקדוש דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. ויכול להכניס התאוה בקדושה וכמ"ש (זח"א קלז א) דלעתיד לא יהיה מנוול כדבקדמיתא כמאן דסחי ומטביל מסאובתיה ונצרך היצר דאלמלא הוא חדוותא דשמעתא לא ליהוי (כמש"ש קלח א). והתחלת המשנה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמה כו' אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבם כו' היו מתגברין וא"ל שייכות לשם רק מ"ש הרע"ב משום דאיירי בכוונת הלב תנא נמי להך שבשעה שמכוונים לבם לשמים. והיינו הא דתנן ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא כו' אע"פ כו' ויש להבין הא כבר תני רבי דין כונת הלב לענין ק"ש בריש פ"ב דברכות ושם הו"ל למיתני הך מתניתין דוהיה כאשר ירים וגו'. אך לפי האמור יתכן דמקרא מגילה היינו מחיית עמלק לתקן שורשו אשר קרך והצנינך והשליך עצלות וריפוי ידים מהתורה עצלה תפיל תרדמה. וכן ענין השופר בר"ה אף על פי שהוא גזרת הכתוב רמז יש בו עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם (כמ"ש רמב"ם פ"ג מה' תשובה ה' ד). ועל זה הביא אחר כך ב' הענינים דכשמכוונין את לבם לשמים היו מתגברין וחיים. ונגד מגילה הביא מ"ש והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל שהוא ההתגברות במחיית עמלק. ואחר כך הביא נגד קול שופר כיוצא בדבר עשה לך שרף וגו' וכמו שאמרנו במה שנאמר והביט אל נחש נחושת וחי שיוכל למצוא בזה חיים והיינו דהנחש יצר הרע של תאוה אשת זנונים זה נברא לשמש לאדם לעבודת השי"ת שהוא להיות לו חשק וחמידו דאורייתא דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי כמ"ש בזוהר הקדוש. וז"ש (סוכה נב :) דדרש מפנק מנוער עבדו על היצר הרע שהוא נברא להיות עבד להאדם לסייעו לתורה שזה היה תכלית בריאת האדם לעמל תורה. והנחש כפשוטו היה שמש גדול לסייעו ולעשות מלאכתו (כמ"ש סנהדרין נט :) וכן לעתיד לא יתבטל יצר דתאוה רק יושאר החשק לתורה כנ"ל ואיתא ברח"ו ז"ל נח"ש גימט' משיח וזהו והביט אל נחש נחושת וחי שיקח ממנו חיי עולם כנ"ל. ובשופר מצינו בירושלמי (הובא בתוס' ר"ה טז :) וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול כו' והיינו דזה יעורר אף לב האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים היינו אף שמשוקעים בתוך הקליפה ועל ידי תשובה עלאה יתוקן הכל שיהיו כזכיות נהורא דנפיק מגו חשוכא. וזהו עסק חודש זה לתקן שהשינה רק כדי לבא לידי זריזות להיות יגע בתורה הרבה כנ"ל. וסמוך למאמר לא איברי ליליא אלא לשינתא (עירובין סה.) איתא לא איברי סיהרא אלא לגירסא והיינו דמדת לילה תורה שבעל פה סיהרא דמקבלא משימשא תורה שבכתב קודשא בריך הוא כדש"נ כי שמש ומגן ה' וכן מצינו (מדברי תורה תשא לו) וכשהיה מלמדו ע"פ משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה כו' ואמר לשון לגירסא עד"ש (ע"ז יט.) ליגרס איניש ואע"ג דלא ידע מאי קאמר. וזה מרמז שינה טובה שמתוך שהוא ישן קימעא עומד ויגע בתורה הרבה והיגיעה הוא מצד האדם אע"ג דמשכח. אבל לזכות להאיר בלב כד"ש והאר עינינו בתורתך זהו רק מצד השי"ת ועז"א (עירובין שם) מחדדן שמעתך א"ל דיממי נינהו וז"ש לא איברי סיהרא אלא לגירסא דזהו מצד האדם. ומכל מקום אף בלילה יש בחינת חלום שהוא א' מס' לנבואה (כמ"ש ברכות נז :) ושלמה המלך ע"ה זכה בחלום א' לכל חכמת שלמה תורה שבעל פה. ואמרנו דכתר מלכות שזכה שלמה המלך ע"ה מלכות פה תורה שבעל פה הוא אור תורה שבעל פה שנותן השי"ת במתנה והוא עושר הדעת מצד השי"ת והמנורה שהוא גם כן בחינת תורה שבעל פה בא והאר לפני. הוא מה שזוכה האדם ביגיעו והוא גם כן דברי אלהים חיים ועל זה יתכן מתוך שהוא ישן קימעא עומד ויגע בתורה הרבה. וזהו עיקר העסק בחודש זה לתקן פגם היצר הרע והנחש שמשליך קרירות ועצלות על האדם תחלת מפלה שינה. ועל ידי שמתקן זוכה שעל ידי השינה ישיג זריזות וחשק ויהא יגע בתורה הרבה והוא גם כן ברזא דמאה. וזהו מחיית עמלק לשרש אחר פגם הנחש שהכניס התאוה באכילה ותאוה שהטיל זוהמא ועל זה נוצר באות ק' קדוש קדושים תהיו פרושים תהיו ונקרא קדוש ועל ידי זה זוכין לאור תורה שבעל פה כנ"ל נהורא עמיה שרא נהורא דנפיק מגו חשוכא וכש"נ כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי:
2
ג׳חודש העיבור מוסיפין כדי להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה כדי שיהיה תקופת ניסן בניסן (כמ"ש סנהדרין יג :) והענין דהקפידה תורה להשוותם הוא דכ' והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. שהעולם נברא בדברי תורה וביום ראשון כ' יהי אור וה"פ אורה כ' בו כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש בבראשית רבה) והיינו תורה אור וכשנתלו המאורות היו מאור הראשון ורק אחר הקלקול נגנז האור הראשון במוצאי שבת (כמש"ש פ' יב) ונגנז לצדיקים לע"ל וזש"נ כאור שבעת הימים שבכל ז' ימי בראשית שימש אור הראשון ובכל י"ט שנה משתוים שנות הלבנה עם שנות החמה היינו דאז הזמן לזכות שיהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעת הימים ונרמז בכתוב יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים בטו"ב גימט' י"ט לרמז שבכל י"ט שנה הכנה לזכות לאור כי טוב שיהיה אור הלבנה כאור החמה. ובכל י"ט שנה כשעושין ז' עיבורים משתוים שנות הלבנה עם שנות החמה בקירוב ונקרא מחזור וכמ"ש הרמב"ם (פ"ו מ ה' קידוש החודש) וזהו שמעברין אדר להיות הכנה שיהיו נגאלין בניסן. וחודש אדר נוצר באות ק' כמ"ש בס' יצירה ואיתא בהאריז"ל בפי' סי"צ ק' כו' והולך בצינור מבינה לחסד וניתן לנפתלי ומולך על השחוק וברא כו' עכ"ל והיינו דאות קוף קדוש ושורש הקדושה לתקן פגם הנחש והחדש מיוחד למחיית עמלק שהוא שורש היצר הרע ועל ידי זה הוא הכנה שיהיו נגאלין בניסן (ונת' למעלה) והסדר שיכנס הקדושה ללב ישראל אמר והולך בצינור מבינה לחסד בינה מרמז לתשובה כש"נ ולבבו יבין ושב ויצחק אבינו ע"ה מרכבה למדת גבורה שהיא נפקא מבינה (כמ"ש זח"ב קעה ב) ואחר כך זוכין לאור יהי אור זה אברהם (כמ"ש ב"ר פ' ב) שמדתו חסד חסד לאברהם. וניתן לנפתלי דכ' נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' וגו' וכ' הרמב"ן מס' הבהיר מ"ד ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה אמר משה אם תלך בחקותי תירש העולם הבא שהוא נמשל לים כו' ומאי דכ' ירשה כו' אלא אפילו הקב"ה בכלל והיינו רש יה כו' ועוד אמרו אין ים אלא תורה שנאמר ורחבה מני ים כו' אם כן יהיה סוד הכתוב נפתלי שבע הרצון הממלא ברכת ה' שהוא הים כו' וסיים והמשכיל יבין ע"ש. והיינו דחדש זה מיוחד לזכות לאור תורה שבעל פה שע"ז נאמר ורחבה מני ים וכמו שאמרנו כבר דתורה שבכתב אותיותיה מנוים וספורים. ובחדש זה הדר קבלוה בימי אחשורוש והיינו לתורה שבעל פה שעל זה היה הכפיית הר כגיגית וכמו"ש (תנחומא נח) ועל ידי התורה שבעל פה יכולין לזכות לתקן פגם הנחש משורשו. ים ודרום. ים רומז ליוד שמופיע לכנסת ישראל דה' דלת הוית ומ"ם סתומה עלמא עלאה בינה (כמ"ש זח"ג רלו ב) שרומז שיושאר הקדושה לעולמי עד. י"ם סוף גימ' נ' שהבעל תשובה זוכה לשער הנ' שהוא מקום שבע"ת עומדין כמו שאמרנו כ"פ. ודרום מדת החסד כידוע ירשה רש יה שזוכין לקדושת שם זה דחסד עלאה נפקא מחכמה וגבורה מבינה (כמ"ש זח"ב קעה ב) יוד חכמה ה' בינה. ומולך על השחוק שיהיה השחוק בקדושה (וכמו שנת' כ"פ) שהוא כשזוכה להיות שבע רצון השי"ת והוא כשמאיר מהשורש מאל"ף פלא עליון. ועל זה נאמר אז ימלא שחוק פינו וזה שורש קדושת חדש אדר שזוכין לאור תורה שבעל פה שהוא מטלא דעתיקא אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה כמ"ש (תנחומא שם) ועל ידי זה זוכין לתקן פגם הנחש והוא הכנה להיות בניסן נגאלין:
3