פרי צדיק, לראש חודש מנחם אב ב׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Av 2
א׳בגמרא (זבחים צ"א.) ת"ש מוספי שבת קודם למוספי ראש חודש ופירש רש"י מוספי ראש חודש מקודשין משל שבת דאיקרי מועד. וצריך להבין למה נקראו מוספי ראש חודש מטעם דאיקרי מועד מקודשין יותר משל שבת דכתיב מפורש בי' ויברך וגו' ויקדש אותו. אך ענין המעלות דתדיר ומקודש ואיזה מהן קודם הם רק מצד האדם דמחמת שהאדם מקיים מצוה זו תדיר הוא מעלה. וכן מעלת הקדושה גם כן מה שהוא מצד האדם. והקדושה מצד האדם הוא רק בראש חודש שהקדושה בשבת הוא קדושה דקביעא וקיימא מששת ימי בראשית מצד השי"ת כמו"ש (פסחים קי"ז:) מה שאין כן בראש חודגש שלא נמצא כלל בתורה שיהיה נקרא קודש רק מצד ישראל כמו"ש (מכילתא בא) כזה ראה וקדש ובמשנה (ר"ה כ"ד) ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. ולכן נקרא ראש חודש מקודש רק מצד ישראל ובכל המועדים הקדושה הוא מצד השי"ת גם כן רק ישראל גם כן מכניסין בו קדושה דכתיב בהו מקרא קודש דישראל הוא דקבעי לי' דקא מעברי ירחא וקבעי לשני כמו"ש בגמרא (פסחים שם) מה שאין כן ראש חודש שלא נמצא קדושתו כלל בתורה שבכתב והוא רק מצד ישראל וזהו נקרא מקודש מצד ישראל. ומצינו בגמרא (ב"מ ל"ח.) אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו ולפי מה דמסיק שם שהוא גוזמא בעלמא יש להבין למה תפס הגוזמא מתשעה קבין של חבירו ובכל מקום תופסין לגוזמא מספר שלם והיה ראוי לומר מעשרה קבין של חבירו כמו"ש (כתובות נ"ב.) עד עשרה בדמי' שהוא גוזמא. אך הענין דכל מקום מספר עשר מרמז לעשר מדות וכל התשע מדות עד מ' מלכות הם הקדושות מצד השי"ת רק מדה עשירית מ' מלכות בחינת כנסת ישראל הוא רק מצד ישראל. וזה הענין דשבת שהקדושה הוא מצד השי"ת והיינו כל הט' מדות שכולם משפיעין לכנסת ישראל מדת מלכות. ועל זה נאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם. וראש חודש שהקדושה הוא רק מצד ישראל על זה אמר רוצה אדם בקב שלו היינו הקדושה שהוא מצד האדם יותר מתשעה קבין של חבירו היינו הט' מדות שהם מצד השי"ת. וחבירו היינו הקב"ה וכמו שפירש רש"י (שבת ל"א.) דעלך סני לחברך לא תעביד ריעך וריע אביך זה הקב"ה וכו'. וזה מה שקראו בגמרא מוספי ראש חודש מקודש כנגד מוספי שבת שזהו עיקר הקדושה שהוא רק מצד ישראל וכמו שאמרנו ונקרא קב שלו. וזה ענין שמצינו בכתוב אחד כתיב וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח הקדים שבת לחודש וכתיב והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו הקדים חודש לשבת. אך מצד השי"ת קדושת שבת קודמת וכאן דכתיב יבוא כל בשר להשתחוות היינו מצד האדם לכן הקדים חודש לשבת מטעם שאדם רוצה בקב שלו יותר מט' קבין וכו'. וכן מהאי טעמא גבי שונמית כתיב לא חודש ולא שבת דמיירי לענין קבלת פני הרב מצד האדם הקדים חודש לשבת מפני שאדם רוצה בקב שלו וכו':
1
ב׳ועיקר מה שמצינו בראש חודש דאיקרי מועד נלמד רק מחודש אב וכמו שא' (פסחים ע"ז.) דראש חודש איקרי מועד כדאביי וכו' תמוז דהאי שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי מועד וכו'. והוא דבחודש זה כתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכתיב שחת מועדו שכח ה' בציון מועד ושבת. ובחודש זה הרגישו חכמים דבראש חדש גם כן קדושה ואיקרי מועד. והוא על דרך מה שאומרים מהרבי רבי בער זצלה"ה על הפסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים היינו כל רודפי ה' שרודף אחר השגת השי"ת לדעת ולהכיר את מי שאמר והיה העולם בנקל להשיגו בימים אלו שנקראים בין המצרים ואמר משל על זה דכשהמלך בביתו קשה לבוא לחדרו אבל כשהוא בדרך נקל יותר לבוא אליו. ולכן רק בחודש זה הרגישו החכמים יותר קדושת החודש שהוא מצד ישראל דאיקרי ראש חודש מועד וממנו למדו לכל ראש חודש (ונת' במא' הקודם). ובגמרא (זבחים שם) מסיק אטו ראש חודש למוספין דידי' אהני למוספי שבת לא אהני והיינו דכשחל ראש חודש בשבת אז אהני ראש חודש דגם קדושת שבת יהיה נחשב קב שלו. דבאמת גם בשבת כתיב זכור את יום השבת לקדשו שמור וגו' לקדשו שישראל צריך להכניס קדושה לשבת ושבת נקרא תחלה למקראי קודש כי באיזה כח יש לישראל שהוא יכניס קדושה לראש חודש ומועדים הוא רק על ידי שישראל קדושים וכמו שא' (שמות רבה פ' ט"ו) ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדשת על אחת כמה וכמה ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש וכו'. והיינו על פי מ"ש (שבת י':) לדעת כי אני ה' מקדשכם ואני מבקש ליתנה לישראל וכו' ועל ידי כח הקדושה זו כי אני ה' מקדשכם ישראל מקדשים את החודש וכן המועדות. ומכל מקום אף בשבת צוה השי"ת שהישראל יכניס בו קדושה על ידי זכו שהוא הקידוש ועל ידי שמירת שבת. אך עיקר הקדושה בשבת הוא מצד השי"ת אבל כשחל ראש חודש בשבת אהני ראש חודש גם להתוספות קדושה דשבת שיהיה נקרא גם כן ע"ש ישראל שמקבלין עול מלכותו ית"ש:
2