פרי צדיק, לראש חודש מנחם אב א׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Av 1
א׳איתא בגמרא (פסחים ע"ז.) דראש חודש איקרי מועד כדאביי וכו' דכתיב קרא עלי מועד וכו'. ולא מצינו בשום מקום דראש חודש איקרי מועד רק ממה שלומדים מראש חודש אב ומנה ילפינן דשעירי ראש חודש קריבין בטומאה דדרשינן במועדו ואפילו בטומאה. והענין דמועד מלשון אשר אועד לכם שמה שבבית המקדש היה השראת השכינה וכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם ודרשו אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם וכן הוא בכל ימי חג ומועד. ובראש חודש לא מצינו בתורה שיהיה נקרא מקרא קודש רק בלשון חז"ל מצינו (ר"ה כ"ד.) שבקידוש החודש ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. והיינו מפני שבעולם הזה עדיין טמון וגנוז בו הקדושה ולא ניכר עוד. רק לעתיד כשיהיה אור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים כמו שהיה בשעת הבריאה קודם שנגנז האור והירח יקבל האור מהחמה. ומזה היה לחכמים הארה דראש חודש יש בו גם כן קדושה ואיקרי מועד. וזה עיקרו בחודש זה דאיתא בס' יצירה המליך אות ט' בשמיעה וכו' ואב בשנה וכו' ואיתא (ב"ק נ"ה.) הרואה ט' בחלומו סימן יפה לו וכו' הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה שמבראשית עד וירא אלהים את האור כי טוב לא כתיב ט'. והחודש זה נברא באות ט' שמורה על האור כי טוב אף שבחודש הזה היה על הגוון ההיפך שנחרב בו ב' המקדשים שנקראו אורו של עולם וכמו"ש (ב"ב י'.) ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב ונהרו וכו'. אך הוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (הקדמה ג'.) על אות ט' טובך סתים בגוון וצפון בגווך הה"ד מה רב טובך אשר צפנת וגו' וזהו רק בעולם הזה הדומה ללילה אבל כשיתוקן על ידי דוד המלך ע"ה שהוא מרכבה למדת מלכות וכתיב בי' חיים שאל ממך ואות ט' מורה על חיים (זח"ב קנ"ב א') ולכן בעיר לוז ששולט שם אות זה לא שליט בי' מלאכא דמותא ואז לא יהיה לילה שיהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה כמו יום בעולם הזה ואור זה יתחדש בכל חודש ואז יתגלה קדושת החודש דאיקרי גם כן מועד. ולכן אמרו (ערכין י':) לענין הלל ראש חודש דאיקרי מועד לימא לא איקדש בעשיית מלאכה וכו' שאין מקודש לחג אינו טעון שירה. ומצינו (תענית כ"ח:) רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבור לאפסיקנהו כי דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. משמע שזה המנהג נתחדש בבבל ורב שבא מארץ ישראל שם לא נהגו לומר הלל בראש חודש. והיינו שלא הרגישו מזה דראש חודש יש בו מקדושת מועד עד שבאו לבבל אחר החורבן כמו שנאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. ואיתא (ירולשמי ברכות ומ"ר איכה) שבט"ב נולד משיח. וכן בכל דור נולד בט' באב בחינת משיח וכמו בשעת הבריאה דאדם הראשון נולד ביום ו' ורוחו של משיח איתא (ב"ר פ"ב) ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של משיח. וזהו אחור וקדם צרתני שהוא נברא ביום ו' ורוחו של משיח עוד ביום א' דכתיב אז והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום וגו' דהיינו ישת חשך סתרו שהוא שכל הנעלם מכל רעיון והוא קדם למע"ב ובזוה"ק (ח"ג ו' ב') חשב מאמר ראשון יהי אור היינו שגם במאמר יהי אור אין עוד שום תפיסה מאחר שאור זה נגנז וחשוב גם כן שכל הנעלם מכל רעיון ובגמרא (ר"ה ל"ב.) קאמר בראשית נמי מאמר הוא ומאמר יהי אור נחשב למא' ב' היינו דבמאמר יהי אור כבר יש בו איזה תפיסה קצת דה' פעמים אור הם כנגד חמשה חומשי תורה כמ"ש (ב"ר פ"ג) ויש בזה תפיסה רק מאמר בראשית הוא שכל הנעלם מכל רעיון ובו נזכר רוחו של משיח והוא נולד בכל ט"ב. ותיכף ביום החורבן כשנכבשו בבוקר מיד עלה הרהור תשובה בלבם ואחר כך לעת ערב כשנשרף ההיכל מזה נולד בחינת משיח כמ"ש במדרש שם על ידי ההרהור תשובה וכמו שהוכיח להם ירמיה שבאם היו כן בארץ ישראל לא היו צריכין לגלות (כמ"ש בפסיקתא). רק מקודם לא עלה על דעתם שיחרב הבית שהיו סוברים ה' אתנו. ואחר כך כשראו שנכבשו הרהרו תשובה בלבם ומזה נולד משיח וכמו"ש (בב"ר שם) מרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר שפכי כמים לבך שכבר היו ראוים לגאולה אם היה התשובה כתיקונה מכל וכל כמו"ש היום אם בקולו תשמעו כמו"ש (סנהדרין צ"ח.) ואיתא (יומא פ"ו:) גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וכו' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי ואף שעל פי דין אסור לשוב לקחתה ואיתא (ויקרא רבה פ' בחקותי) בשר ודם גוזר גזירה וכו' אבל הקב"ה תחלה וכו' אבל אחר התשובה יברר השי"ת שלא היה חטא כלל. וכמו שא' (שמות רבה פ' מ"ג) בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפייס את האלהים אמר רבון העולם עשו לך סיוע וכו' אתה מזריח החמה והיא הלבנה וכו' אתה מוריד גשמים והיא מגדל צמחים אמר הקב"ה משה אף אתה טועה כמותם והלא אין בו ממש אמר לו אם כן למה אתה כועס על בניך וכו' משל למלך שנכנס לביתו ומצא אשתו מגפפת לדולפקי אמר לו שושבינו וכו' ולעתיד אחר הבירור יברר השי"ת שלא היה כלל ואת זנית רעים רבים כן הוא על פי המדרש. ומהבעל שם טוב זצוק"ל איתא משל למי שבא לנסות אשתו ונדמה לה לרב החובל ותפסה ופיתה אותה ולא רצתה עד שאנסה להתרצות לו ואחר כך באתה אליו בשברון לב וגלתה לו הדבר אמר לה בעלה אנכי הייתי ומעולם לא זנית עם אחר. כן יברר השי"ת חטאי ישראל שהכל היה על פי השי"ת. וכן שמעתי מאדמו"ר זצ"ל מאיזביצא פי' הפסוק ממרים הייתם עם ה' דהול"ל נגד ה' אך הפירוש שיברר השי"ת שמה שהיו ממרים היה גם כן עם ה' וממנו יצאו הדברים ואחר שיעשו תשובה מאהבה שזדונות נעשות כזכיות. והיינו שיברר השי"ת אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית (כמו"ש שבת פ"ט:) והיינו שכן הוא סדר הבריאה ברישא חשוכא והדר נהורא דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. וזהו מרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה למים שנאמר שפכי כמים לבך ומים הוא בחינת חסד ואהבה ולכן אמרו אין מים אלא תורה. והתשובה כמים היינו שהוא מאהבה אז החשך נעשה טוב מאוד. ולכן בחדש זה דאיתא בפסיקתא שבו יבנה בית המקדש אף שנראה שבו כבה אורו של עולם מכל מקום לעתיד בו יבנה בית המקדש וכמו"ש רש"י שמאחר שיבנה בידי שמים וירד בנוי ומשוכלל אינו צריך זמן. ולכן נברא באות ט' שמורה על אור כי טוב ואור צדיקים ישמח:
1
ב׳ולכן אמרו (תענית כ"ט.) שמשנכנס אב ממעטין בשמחה אף שבחודש זה אסור כל שמחה ומה זה לשון ממעטין בשמחה הלא אף מיעוטו קשה. אך באמת טובי' גנוז בגוי' כנ"ל ולעתיד יתברר שהכל היה בחינת אור כי טוב רק השמחה צריך להיות צפון וגנוז בלב רק צריך להאמין שלעתיד יתהפך יום ט' באב למועדים וימים טובים ויהיה בו שמחה. ולכן בבבלך הרגישו אז בראש חודש זה דאיקרי מועד ומנהג אבותיהם בידיהם לומר הלל רק מדלגי דלוגי דעדיין אין בו תפיסה וכמו"ש לא איקדש בעשיית מלאכה דאינו מקודש לחג ואינו אסור בעשיית מלאכה ואף חכמים לא אסרוהו במלאכה. ומכל מקום מצינו שהיו רבים נוהגין שלא לעשות מלאכה כמוש"נ אשר נסתרת שם ביום המעשה ותרגום יונתן ביומא דחולא וקרי לערב ר"ח יום המעשה מכלל דראש חודש לא איקרי יום המעשה וכן מצינו בשאול המלך שעשה סעודת ראש חודש דהמלך איתא בס' יצירה לב בנפש כמלך במלחמה דכל ישראל הם קומה שלימה והמלך הוא כנגד הלב והרגיש הקדושה ועשה סעודת ראש חודש מה שאין כן דוד שנמשל לירח וזה יהיה נתגלה רק לעתיד. וכן איתא בכתבי האריז"ל שחשב י"ב צירופי הוי"ה נגד י"ב חדשי השנה וצירוף של חודש ניסן הוא השם כסדר היוצא מפסוק מראשי תיבות ישמחו השמים ותגל הארץ כיון שאז נתגלה אומה הישראלית. וצירוף של חודש מנחם אב הוא צירוף הוי"ה. וכבר עמד על זה בס' בני יששכר מפני מה כשאנו רוצין להזכיר השם אנו קוראין אותו בשם הוי"ה ולא בצירוף אחר מהי"ב צירופין. אבל באמת הטעם פשוט כי כל הצירופין אין להם שום פירוש אחר חוץ מהשם לכן אין נהגה כמו השם כסדר אבל צירוף זה יש לו גם פירוש אחר כמו שמצינו מקיש הויה ליציאה (קידושין ה'.) וכן אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה (שם ס"ח.) ומש"ה מותר לומר הצירוף הזה. וזה הוא השייכות הצירוף הזה דייקא להחודש הזה כי באמת השם הזה הוא בהעלם והוא נהגה מפני שיש לו פירוש אחר. אבל פירושו מורה על הויה ואישות שבאמת בחודש זה אם שעל הגוון הוא בהעלם והסתר מאוד אבל על ידי זה דייקא נברא אורו של משיח בזכות התשובה מאהבה שנמשלה כמים כנ"ל ואז יתברר שיש לישראל הויה ואישות ושוב אלי נאום ה'. וכן העסק בחודש זה העיקר שיוכל האדם להתעורר בתשובה מאהבה כמים המורים על אהבה מאחר שבו נברא ונולד נפש משיח דכ' ורוח אלהים מרחפת על פני המים כנ"ל. ואז במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות ל"ד:) דאף דאמר ופליגי דרבי אבוה שניהם אמת דכשעושה תשובה מאהבה ונעשים זדונות כזכיות אין צדיקים גמורים עומדים שם דצדיקים גמורים אין להם זכיות כאלו כשיתברר אם יהיו חטאיכם וגו' דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא דעל ידי החושך דייקא יהיה טוב מאוד כנ"ל:
2