פרי צדיק, מסעי ט״וPeri Tzadik, Masei 15
א׳הענין מה שנזכר בסוף הספר הזה שהוא גמר תורה שבכתב כי משנה תורה שמשה מפי עצמו אמרה והוא התחלת בחינת תורה שבעל פה. נזכר כאן הטענה של בני יוסף ונאמר למשה רבינו ע"ה כן בני יוסף דוברים כמו שנאמר בבנות צלפחד ועם כל זה לא נזכר בהם כמו בנות צלפחד דאיתא ברש"י (פ' פנחס) שראתה עינם מה שלא ראה עינו של משה ואשרי ילוד אשה שהקב"ה מודה לדבריו. י"ל בזה כי באמת נזכר בדברי חז"ל (סוף תענית) שביום שהותרו שבטים לבוא זה בזה קבעו יו"ט מפני שכן הדין נותן שיהיה אהבה ואחדות בין השבטים ושיתערבו זה בזה. אמנם בני יוסף דייקא מפני שהיה חביב להם ירושת הארץ תבעו זאת לצורך שעה שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר ולצורך שעה דברו כהוגן. ולטעם זה י"ל שנאמר כאן בלשון זה הדבר בנבואת משה כמו שדברנו מה כבר שזה יורה שאין למשה רבינו ע"ה שום שייכות לענין זה ונבואתו זה הדבר בעצם שכינה מדברת מתוך גרונו ועוברת על ידו. והיינו כי דבר שהוא רק לצורך שעה הוא מכח תקנת חכמים שמכין ועונשין שלא על פי תורה רק שהשעה צריכה לכך. וזה אין לו שייכות לבחינת משה רבינו ע"ה הוא שורש תורה שבכתב שקיים לדורי דורות בלי תוספות וגרעון ולא ישתנה לעולם כמו שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. רק שאז היה רצון השי"ת לצורך שעה להסכים על ידם. ולכן נזכר ענין זה בסוף תורה שבכתב וגם לכן לא נאמר כאן שראתה עינם מה שלא ראה משה רבינו ע"ה שאין זה רבותא מפני שדבר זה אין לו שייכות לבחינתו. וגם אין שייכות בזה שהקב"ה מודה לדבריו שלא היה בזה הודאה על פי תורה רק הוראת שעה כנ"ל:
1