פרי צדיק, לראש חודש אלול א׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 1
א׳איתא בס' יצירה המליך אות י' במעשה וכו' ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זו"נ. הענין דידוע דהשם הק' הוי"ה ב"ה מרומז בו הע"ס ואות י' מרמז על חכמה ואי' בפתח אליהו חכמה מוחא דאיהו מחשבה מלגאו. ואפשר שע"ז רמז רש"י ז"ל בפירושו ע"פ אז ישיר שכתב למדנו שהיוד ע"ש המחשבה נאמרה. וכן אי' (מנחות כ"ט:) שהעוה"ב נברא ביוד. ואמר שהמליך אות י' במעשה היינו שהמעשה יהיה ע"פ החכמה. ויד שמאל מורה על פעולוח ההיפך מהטוב דבכל מקום מורה ימין על דרך הטוב ושמאל על ההיפוך כמו שא' (ברכות ס"א.) גבי כליות ומסתברא דשל ימין לטובה ושל שמאל לרעה דכתיב לב חכם לימינו וגו'. וכן דרשו (שבת ס"ג.) בשמאלה עושר וכבוד למשמאילים בה והיינו שאין להם כונה לש"ש. וכן אמרו במד"ת (סו"פ משפטים) שמאל שאינה פשוטה במצות וכו' ימין שהוא פשוטה במצות מפלת וכו'. וזה כוונת הס"י דאף יד שמאל היינו פעולות שאינם מעשה המצות מ"מ יהי' באות י' היינו ע"פ החכמה. וע"ז נא' כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כחך היינו ע"פ החכמה שהוא אותיות כח מה כמו"ש בתיקונים. מה מורה על התחלת ההכרה שנקרא מה כמ"ש בזוה"ק בהקדמה מה ידעת מה אסתכלת מה פשפשת וכו'. והנה באדם יש ג' מדרגות [לבד מדרגת נשמה לנשמה שהוא מאצילות ששם כולו טוב] והם נפש רוח נשמה כנגד עשי' בריאה יצירה. ומשכן הנפש שהוא מעשי' הוא בכבד כמו שנא' כי הדם הוא הנפש ואי' (בכורוח נ"ה.) זכרותא דדמא כבדא והוא רובו רע. שהג' מדריגות הם כנגד ג' הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד והדם הוא קליפת עשו שא' במד' שהוא שונא דמו של אדם בגופו והוא כנגד קלי' הכעס וכמו שא' (ברכות ס"א:) כבד כועס והוא שורש כל הקליפות כמו שא' (ב"ב נ"ח:) בריש כל מרעין אנא דם וברע"מ פנחס דכבד הוא דרגא דעשו. רק בישראל יש נפש דקדושה דיש רוגזא דרבנן דטב איהו לכל סטרין כמו"ש (זח"ב קפ"ב ב') וא' (תענית ד'.) האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא בי'. ומשכן הרוח בלב והוא מיצירה דחציו טוב וחציו רע ובלב יש ב' חללים לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו והוא כנגד קלי' התאוה וכשיש לו בזה כוונה לש"ש הוא מלב חכם לימינו. ומשכן הנשמה במוח והוא מבריאה ושם רובו טוב והוא כנגד קליפת הכבוד שהוא הגאוה שהוא שורש היצה"ר שנברא בעולם כמ"ש האר"י הק' במלכין קדמאין דעיקר הוא הגיאות דכל אחד אמר אנא אמלוך וזה נסתעף ממה שהי' כונת תחלת הבריאה שיהיה אומה ישראלית שיכירו כח מלכות שמים שהוא מלך העולם וכתיב בי' ה' מלך גאות לבש שהלבוש היה כעין גאות מזה נסתעף הגאות בהבריאה דכתיב בצלמנו כדמותנו. רק באמת נצרך הגיאות ג"כ לעבודת השי"ת כמו שנא' ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה' שהאדם צריך לידע שמעשיו ותורתו עושים רושם למעלה כמו שנא' תנו עוז לאלהים וכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם כמו שא' (סנהד' ל"ז.) והוא כעין גאוה. ובאמת כל העולם נברא בשביל כל אחד מישראל שלא ברא הקב"ה עולמו אלא כדו שייראו מלפניו (שבת ל"ב:) והיראה בא מכח שמכיר מדת מלכותו ית"ש כמו שנא' אם אדונים אני אי' מוראי. וזה הי' ע"י קבלת התורה שקבלו אז עול מלכותו ית"ש ואם הי' חסר אחד מישראל הי' עיכוב לנתינת התורה כמו שא' (מ"ר תבוא) אלו היו ישראל חסרין אפי' אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן דכתיב וכו'. והוא מפני שהיה מספר מכוון נפשות ישראל שנצרך כ"כ לקבלת התורה שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה אות או חלק מאות כמו שכתבו הרמז ישרא"ל נוט' יש ששים רבוא אותיות לתורה. והיינו שאות אחד מורכב מאיזה אותיות ואם היה התורה חסרה אות אחד או לא נכתב כתיקונו הס"ת פסולה ולכאורה זה נראה כמין גאוה. רק באמת נצרך לעבודת השי"ת כנ"ל לדחות פיתוי היצה"ר שכל עבודתו לא נחשב לכלום והוא מקלי' עציבו דטחול. אך לפעמים מהלב כסיל יוכל לכנוס למוח להכניס גאוה פסולה ח"ו ע"ז בא המצוה בחפילין של ראש שהוא כנגד כתר נשמע היינו שיכנסו ד"ת ללב כמו שנא' שמעו ותחי נפשכם וכתיב נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. וע"י שיכנסו ד"ת ינצל מגאוה פסולה שאין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (סוטה כ"א:) וד"ת נמשלה למים מה מים מניחין מקום גבוה וכו' ואין ד"ת מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה (תענית ז'.). ואין הפירוש במי שהוא כלי ריקן ולבו פנוי מד"ת שאין לו במה להתגאות כמו ששמענו מרבינו הק' מאיזביצא זצ"ל על המשנה (סוכה י"ג.) אזוב ולא אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי. אזוב כוחלי היינו שהוא עניו צבוע ואזוב מדברי שהוא ריק כמדבר ואין בו כלום ואין לו במה להתגאות. רק מי שהוא באמת מלא תורה רק יודע ומכיר שהכל הוא מהשי"ת שהוא חנן אותו בתורה מאהבתו כמו שאנו אומרים אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת תורה ומצות וכו' אותנו למדת וכמו שאמר משרע"ה ונחנו מה וע"ז נא' והחכמה מאין תמצא. וזהו התפילין של ראש בחי' כתר נשמע. ותפילין של יד על יד כהה יד שמאל שמורה שאף המעשים שביד שמאל שאינם מעשי המצות ג"כ יהיו מקושרין בהשי"ת והוא כנגד הלב לשעבד תאות ומחשבות לבנו לעבודתו ית"ש:
1
ב׳וע"ז אנו מברכין הב' ברכות אוזר ישראל בגבורה ועוטר ישראל בתפארה שבשניהם הוזכר ביחוד לישראל דייקא וכ' הט"ז (או"ח סי' מ"ו סק"ב) מיוחדים לישראל עיי"ש. והיינו דכיסוי הראש אי' (שבת קנ"ו:) כסי רישך כי היכא דתהוי עלך אימתא דשמיא וכן אי' (שם ע"ז:) סודרא סוד ה' ליריאיו דהיינו סודר שדרך חכמים לעטוף כפירש"י ז"ל. וכשיש לו כונה לש"ש בזה הוא ג"כ בבחי' עטרה על הראש כמו"ש (קידושין ל"א.) אמר שכינה למעלה מראשי. וכן אוזר ישראל בגבורה על החגורה שהוא כנגד הלב כמו שא' (ערכין ט"ז.) אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתי' שהי' האבנט כנגד אצילי ידיהן שנא' ולא יחגרו ביזע (כמ"ש זבחים י"ט.) ואמר שם זמנא חדא וכו' ממלכת כהנים וכו' אקיים בך והי' מלכים אומניך. וע"ז מברכין אוזר ישראל בגבורה שהוא כנגד הלב שיוכל להגביר על הלב כסיל לשמאלו כמ"ש איזה גבור הכובש את יצרו וישראל צריך לחגורה שלא יהי' לבו רואה את הערוה והוא לש"ש. וכש"כ מצות תפילין שהם מעשה המצות ומברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו שהם בודאי בבחי' כתרים והם כנגד כתר נעשה ונשמע. רק בשעת מ"ת שהקדימו נעשה לנשמע ויצאה ב"ק מי גילה לבני רז זה שמלה"ש משתמשין בו וכו' והיינו דבמלאכי השרת יתכן אצלם להקדים עשי' שאין להם יצה"ר ואין להם כח לעשות רק רצון הבורא ית"ש למה שנבראו. אבל האדם שהוא בעל בחירה הי' צריך שיוקדם נשמע שיכנסו ד"ת ללב ואח"כ יוכלו לקשר הנעשה ג"כ בהשי"ת. אך באמת כן הי' הבריאה שיהי' בחירה שיהי' היום לעשוחם ומחר לקבל שכרם (כמ"ש ע"ז ד':) שאם לא הי' בחירה לא הי' מקום לשכר וכמו שא' על ימוח המשיח שדרשו (שבת קנ"א:) שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם זכות וחובה כיון שלא יהיה יצה"ר. אבל בשעת מ"ת אמרו ישראל שרוצים לעשות רצון הבורא ית"ש בלא שום תגמול שכר וכמו שאמרו אנשי כנסה"ג לא איהו בעינן ולא אגרי' בעינן (יומא ס"ט.) וזה שהקדימו אז נעשה לנשמע. ואז במ"ת באמת השיגו זאת המעלה כמ"ש (במד"ר שה"ש פ"א) כששמעו דבור אנכי נתקע ד"ת בלבם וכששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם. ולכן אז קשרו להם ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע שמאחר שגם המעשים יהי' קשורים בהשי"ת ולא יהי' אופן להיות נגד רצון השי"ת אז נעשה כתר מזה אף כנגד דבור נעשה. אך אח"כ כשאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וחזר להם היצה"ר למקומו ע"ז נתנו להם תפילין של ראש כנגד כתר נשמע והוא בחי' כתר על הראש. והיינו כשיכנוס הקדושה ללב כמו שפירש הרב זצלה"ה מה שאמרו הלשון בגמ' אלו תפילין שבראש ולא אמרו שעל הראש שהכוונה שעיקר הוא שיכנוס למוח וללב ואז הוא נעשה בחי' כתר כמו שנדרש (מגילה ט"ז:) ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וכו'. ותפילין של יד על יד כהה לקשר מעשה יד שמאל ג"כ בהשי"ת ע"י שיכנסו פרשת שמע והי' אם שמוע שהם קבלת עומ"ש ועול תורה ומצות ללב. וכן בפ' קדש והיה כי יביאך שהם ענין יציאת מצרים להאמין שהשי"ת הוא בעל הכוחות כולם עי"ז יוכל לקשר גם מעשה יד שמאל בהשי"ת. וכן אי' בפסיקתא שהב' כתרים מלאך אחד קשר לו כתר ואחד קשר לו זוני פירוש חגורה והיינו שכנגד דיבור נעשה קשרו להם חגורה לקשור המעשה ג"כ בהשי"ת:
2
ג׳ולכן בחודש אלול שהוא בא קודם חודש תשרי שאז זמן בריאת העולם שתכלית הבריאה הי' בשביל ישראל כמו"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. נברא חודש הזה באות י' שהוא מורה על חכמה כנ"ל וביד שמאל שיד ימין שפשוטה במצות ובמעשה המצות אף שאין הכונה כ"כ לש"ש בלבד מ"מ לעולם יעסוק וכו' אפי' שלא לשמה וכו'. אבל יד שמאל שהוא מעשה עוה"ז יהי' ע"פ החכמה ע"י הד"ת שיכנסו מקודם ללב ושיהי' כל מעשיו לש"ש. וזה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה בכחך היינו בכ"ח מ"ה שהוא החכמה. ומה שאמר הלשון בכחך אך הוא מדבר לישראל שיודע שהכל מהשי"ת וכמו שנא' וזכרת וגו' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ופירוש בכחך כח מה כפי החכמה שחלק לך השי"ת שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה כמו"ש (ויק"ר פ' ט') קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב ויעקב מרמז על ע"ה כמו שא' ולבית יעקב אלו ע"ה שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ואף ע"ה שאינו יודע רק לקרות ק"ש. ואף מי שאינו מבין פי' המלות בק"ש רק שלמד מנעוריו שיש בורא עולם ולכן אומר ק"ש. בכח זה שנתן לך השי"ת לפי חלקך יהי' כל מעשיך שתעשה בחכמה זו. וזה הוא ההקדמה וההכנה לחדש תשרי ור"א ס"ל שבתשרי עתידין להגאל (כמ"ש ר"ה י"א.) ואזיל לטעמי' דס"ל (סנהדרין צ"ז:) אם ישראל עושין תשובה נגאלין ותשרי הוא זמן תשובה שבתוכו הוא עשרת ימי תשובה ויוהכ"פ. ור' יהושע פליג עליו וס"ל ולא בכסף תגאלו לא בתשובה וכו' ואלו ואלו דא"ח דבתשרי עלה במחשבה להבראות ובניסן נברא בפועל כמו"ש (תוס' ר"ה כ"ז.) וכן בכל המחלוקת שנחלקו גם לענין הגאולה אלו ואלו דא"ח ואם יעשו תשובה אז כשיכופר ביוהכ"פ יהי' ביאת הגואל ב"ב בתשרי. וע"ז קדם לו חודש אלול לתקן מעשה היד שמאל ע"פ החכמה המרומז באות י' מהשם הק'. ותפילין צריכין גוף נקי (כמ"ש שבת מ"ט.) פי' שהגוף יהי' נקי מחטא שלא קלקל כלל ואז המצוה לילך כל היום בתפילין. אך מי שקלקל הגוף ע"י הלב כסיל שמזה נכנס למוח א"א לילך כל היום בתפילין דתפילין צריך שלא יסיח דעתו מהן ק"ו מציץ (כמ"ש שבת י"ד.) ובשעת תפלה הלא הוא מתפלל. ולכך א"א לקיים מצות תפילין כתיקונה כל היום בזמה"ז. ומזה הטעם הוא מרופה בידם (כמ"ש שם ק"ל.) דאל"כ למה לא ציוו החכמים שלא יהי' מרופה אך כיון דאר"י תפילין צריכין גוף נקי ומי שקלקל גופו שוב א"א לקיימה כל היום לכן הוא מרופה. והתוס' (בר"ה י"ז.) הביא מהמכילתא דהקורא בתורה פטור מתפילין ונראה שהביא זה ליישב מה שלא נזהרו הגדולים אז לילך בתפילין כל היום אף שהי' להם גוף נקי וקדוש. אך אינון דמשתדלין באוריי' תמיד הם קשורים ע"י התורה בהשי"ת כמו ע"י מצות תפילין ש"ר ושל יד כמו שאמרנו:
3