פרי צדיק, לראש חודש אלול ב׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 2
א׳הבעה"ט פ' נצבים כתב רמז על חודש אלול מר"ת הפסוק ומל ה' אלהיך "את "לבבך "ואת "לבב זרעך ר"ת אלול לכך נהגו וכו' וכתב וכן לולא האמנתי וגו' לולא אותיות אלול שמאלול ואילך חרדתי לנגד ה' עי"ש. ונרמז בפסוק ומל לרמז שבחודש אלול הוא זמן התשובה וכתרגומו ויעדי ה' אלהיך ית טפשות לבך וכו'. וכן בתיבת לולא נרמז אותיות אלול שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא כמו שנדרש מפסוק זה בגמ' (ברכות ד'.) וזה כונת הבעה"ט שכתב שמאלול ואילך חרדתי נגד ה' שזה נרמז בלולא כאמור. ומטעם זה אומרים מזמור הזה בחודש אלול מפני שנזכר בו פסוק זה. שמטעם שנדרש (ויק"ר פ' כ"א) אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ לא היו צריכין לאומרו רק בר"ה ויוהכ"פ. רק מפני שבו נרמז שבאלול צריך לתקן מעשיו שלא יגרום החטא. שמר"ח ואילך מתחילין ימי רצון שאז עלה משרע"ה לקבל לוחות אחרונות והובא בטוא"ח (סי' תקפ"א) מפרדר"א שאז העבירו שופר במחנה ולכן תקנו שיהי' תוקעין בר"ח אלול והקב"ה נתעלה באותו שופר דכתיב עלה אלהים בתרועה וגו' ומפרשים שעלה שם אלהים שהוא מדה"ד ונעשה שם הוי"ה שהוא מדה"ר באותו שופר. וכמו שא' (מד' תהלים מ' מ"ז) כיון שתוקעין בשופר הוא עולה ומהפך מדה"ד למדה"ר וכו'. ואח"כ תוקעין בכל החודש להזהיר על התשובה שאז הם ימי רצון ולכן מתחילין לומר מזמור זה דכתיב בו לולא וגו'. ובמד' תהלים על פסוק זה לולא האמנתי בזכות האמונה דכתיב לולא וגו' שלא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנא' והאלהים עשה וגו' ואין לו להקב"ה בעולמו אלא יר"ש בלבד שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו'. והיינו שתכלית הבריאה הי' שיהיה אומה ישראלית שיכירו את כח מלכותו ית"ש כמו שא' מלך שתהא אימתו עליך. וע"ז מורה שם אדנ"י כמ"ש אם אדונים אני אי' מוראי וזהו ע"י אמונה כמו שא' איהי אמונה. והיינו שע"י שמאמין שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והפחד וכו' (כמ"ש בהגה"ה דריש או"ח). וזה לולא האמנתי לראות בטוב ה' כמו שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והיראה הוא ע"י האמונה כנ"ל. ומאחר שהימים ימי רצון הוא זמן מתוקן לתשובה ונרמז בר"ת את לבבך ואת לבב זרעך. דאף דכאן כתיב ומל ה' אלהיך שהשי"ת יעדי ית טפשות לבך. דקאי על ימות המשיח שיסלק השי"ת את היצה"ר מכל וכל כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ומה שאמר את לבבך ואת לבב זרעך ולמי אמר לבבך שזה יתכן אם הי' מדבר לבני דורו יתכן לבבך ולבב זרעך אבל מאחר שאמר והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת וגו' ושב וגו' וקאי על הדור האחרון הלא כולם בכלל לבב זרעך. אך הפירוש הוא שיסור היצה"ר מכל וכל ולא יחזור עוד לא כמו שהיה בזמן מ"ת שנעקר ג"כ יצה"ר מלבן במאמר לא יהי' לך מ"מ חזר אח"כ למקומו אבל לעת"ל יהי' ומל את לבבך שיסור היצה"ר לגמרי שלא יחזור עוד וכמו שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ועי"ז ואת לבב זרעך שהם כבר יולדו כך בלא יצה"ר מתולדה. והיינו אחר התשובה מצד ישראל דכתיב ושבת עד ה' אלהיך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' דכל יומא זמני' הוא כמ"ש היום אם בקולו תשמעו (כמ"ש סנהד' צ"ח.) ואף דזמן תשובה לעולם כמו"ש במ"ר (פ' ואתחנן) שערי תפלה פעמים פחותין פעמים נעולים וכו' מה המקוה הזה פעמים פתוח וכו' אבל הים לעולם פתוח כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים. מ"מ בהימים האלו שהם ימי רצון מסוגלת לתשובה יותר ובשל"ה הק' כתב רמז בר"ת אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול שאז הזמן שיתעוררו ישראל בתשובה באתערותא דלתתא כמ"ש ושבת וגו' אז ודודי לי באתערותא דלעולא כמ"ש ומל ה' אלהיך וגו'. וזה הרועה בשושנים דישראל נמשלו לשושנים דכתיב על כנס"י כשושנה בין החוחים. וזה ההכנה שיהיה אח"כ אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ:
1
ב׳וכן הי' במ"ת שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ויצאה בת קול מי גלה לבני רז זה שמלאכי השרת משחמשין בו וכו'. והיינו שאז בחרו ישראל ורצו יותר שיסור השי"ת היצה"ר מלבם. אף דעיקר הבריאה הי' שיהי' להם בחירה ולכן לימות המשיח שיתבטל היצה"ר קרי להו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ כמו שא' (שם קנ"א:) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה היינו שאז לא יחכן ע"ז שכר כיון שאיו בחירה ואין יצה"ר. אבל ישראל אמרו שרוצים לעשות רצון השי"ת ע"מ שלא לקבל פרס רק כבן הרוצה לעשות רצון אביו וטוב להם שיעשו בלא בחירה אפי' שלא יקבלו שכר אבל עי"ז לא יפחדו שמא יקלקלו. וכמו שבקשו אנשי כנה"ג לא איהו בעינן ולא אגרי' בעינן (יומא ס"ט:) ועשה השי"ת רצונם וכששמעו דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם וכששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם (כמ"ש בשהש"ר פ"א) ומ"מ זה ג"כ הי' ע"י בחירתם שבחרו לעשות רצונו ית' בלא בחירה כיון שכבר היה להם בחירה. אך אח"כ כאשר אמרו דבר אתה ונשמעה חזר יצה"ר למקומו. ובגמ' (ע"ז ה'.) מי יתן והי' לבבם זה להם אמר להם משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והי' לבבם זה להם הי' להם לומר תן אתה ועיי"ש בתוס'. אבל אינו דומה למה דמסיק בני כפויי טובה שהוא שלא הודו על הטובה כמו במן ואדה"ר. אבל כאן מה שלא בקשו מהשי"ת על הטובה זה לא נקרא כפויי טובה. גם היכן נרמז זה בפסוק מי יתן וגו'. אך עיקר מה שאמרו בגמ' א"ל משה וכו' קאי על מה שהזכיר זה בתוכחתו כמ"ש בפירש"י ע"פ ואת תדבר התשתם כוחי כנקבה וכו' וכי לא הי' יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ממני והיינו מה שאמרו דבר אתה עמנו ועי"ז חזר יצה"ר למקומו. וע"ז אמר להם משה כפויי טובה על הטובה שעשה להם השי"ת שנעקר יצה"ר מהם. ומ"מ אמר אח"כ תשובת השי"ת ע"ז הטיבו כל אשר דברו. אך באמת המכוון שלהם הי' במה שאמרו דבר אתה וגו' שאין לומר שפחדו פן ימותו שהרי ראו כי ידבר אלהים את האדם וחי וכמו שנא' השמע עם וגו' כאשר שמעת אתה ויחי. אך אח"כ ראו שלא יהי' להם שום השתדלות מצדם ובאמת אז בשעת הדברות יצתה נשמתם והוריד השי"ת טל שעתיד להחיות בו המתים והחי' אותן כמו שא' (שבת פ"ח:) אך הוא הכל מצד השי"ת ומצדם לא יהי' להם שום השתדלות. וע"ז לא הי' רצון הבריאה שהרי יש להשי"ת מלאכי מעלה עושי רצונו בלא בחירה. וע"ז השיבם השי"ת הטיבו כל אשר דברו שכן הי' הרצון בבריאת עוה"ז. אבל אמר מי יתן והרמב"ן שם כתב דברים ע"ד האמת והביא הפ' הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה וברקנטי כתב על דברי הרמב"ן ואני שמעתי ולא אבין ובפי' הלבוש על הרקנטי כתב רמז מ"י היינו בינה עי"ש. והכונה כי באמת שם הוי"ה שהוא בחי' ז"א היינו הנהגת עוה"ז שיהיה בחירה ושכר ועונש. אבל בעתי"ק שהוא הנסתרות לה' אלהינו שם אין בחירה וזהו בחי' לפני ה'. וזה שכ' הרמב"ם ז"ל (פ"ה ה' תשובה) בשאלת ידיעה ובחירה כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והראב"ד ז"ל כ' ע"ז שהי' טובה לו השתיקה ולעזוב לתמימות התמימים כיון שלא השיב תשובה עי"ש. ובאמת שאלה זו נזכרת בסוף הזוה"ח ובלשון אחר ובאמת זה שכתב הרמב"ם ז"ל הוא התשובה האמיתית וכמו"ש ג"כ האר"י הק' ז"ל בס' ד' מאות שקל כסף שיש מקום שיש בחירה ויש מקום ששם הידיעה ושם באמת אין בחירה ואם יפלא בעינינו אבל מצד השי"ת יתכנו שניהם כי לא מחשבותי מחשבותיכם. וזה שרמז השי"ת להם מ"י יתן מי היינו בינה והי' להם להבין ולומר אתה תן היינו שהשי"ת יתן ואעפ"כ יהי' להם עסק עוד וכמו שמצינו במשרע"ה אף שבשעה שנולד נתמלא הבית כולו אורה כמו"ש (סוטה י"ב.) כתיב כי טוב הוא וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. והיינו שהי' מבחי' אור הראשון שמקודם הקלקול ולא הי' לו שום יצה"ר וכתיב פה אל פה אדבר בו. מ"מ עלה אח"כ מעלה מעלה עד לבסוף שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא שאז כבר נשלם ולא הי' לו עסק בעוה"ז. ובזה ג"כ יש מקום לבחירה והשתדלות מצדו לעלות מעלה. וכמו ביעקב אע"ה אף שהי' כאדה"ר קודם החטא כמו"ש ברש"י ז"ל והלא קל שבקלים וכו' אלא להעמיד תולדות אמר כן ולא ידע משום הנאת עצמו מ"מ הי' לו להשי"ת עוד עסק עמו. וכן באליהו הנביא שהוא חי וקים לעולם ואמרו עליו במד' (רבה ותנחו' אמור) הרי אליהו שלא חטא והוא חי וקים לעולם והרי שלא הי' לו שום יצה"ר כמו אדה"ר קודם החטא ומ"מ הי' להם עסק עוד. וכן אי' בס' נצח ישראל ממהר"ל זצ"ל שאף בימות המשיח יעלו במעלה וזה יהי' עיקר ההכנה לעוה"ב רק שלא יהי' להם זכות וחובה שלא יוכלו לקלקל בעוה"ז. אך הם שראו שאחר ששמעו הדבור אנכי יצתה נשמתן וחזרה אח"כ ע"י טל התחי' מצד השי"ת וראו שלא יהי' להם שום השתדלות מצדם ע"כ אמרו למשרע"ה דבר אתה עמנו. והוכיחן משה כפויי טובה על שכפרו בטובה שנתן להם השי"ת שנעקר יצה"ר מלבן. אף שאמר השי"ת הטיבו וגו' מ"מ הי' להם להבין ממאמר השי"ת מי יתן שרמז להם לומר אתה תן וכיון שיתן להם השי"ת יכול לעזור להם שיהי' להם עסק אף בלא יצה"ר כמו שהי' למשרע"ה וכדומה. וזה שא' בגמ' על פסוק זה שאמר להם משה כפויי טובה וכו' על מה שאמרו למשרע"ה דבר אתה עמנו וגו'. וע"ז נא' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שאף ביציאת מצרים בליל פסח הופיע השי"ת עליהן מצידו שהיו משוקעין בתאות ובגילולי מצרים והשי"ת הוציאן כרגע. וכן בקריעת י"ס דאי' (במכילתא וזח"ג כ"ב ב') ראתה שפחה על הים וכו' שהי' להם הארה כמו שיהי' לעתיד שכל אחד מראה באצבעו (כמו"ש סוף תענית) וכן אמרו זה אלי וגו' ואח"כ נסתלק מהם:
2
ג׳וזה ענין בפ' קדש והי' כי יביאך שבתפילין שקדמו לפ' שמע והי' אם שמוע שב' פרשיות אלו לא נאמר להם רק במשנה תורה אחר מ' שנה ובמדבר כל מ' שנה לא כתבו בתפילין רק ב' פרשיות קדש והי' כי יביאך ששם כתיב והי' לאות על ידך כי בחזק יד וגו' והיינו שיהי' להם חיזוק בעצמם לבקש מהשי"ת אתה תן ולא יתייאשו מן הרחמים כמו שהי' ביציאמ"צ. אך אח"כ שעברו מ' שנה ולא התבוננו ע"ז ניתן להם פ' שמע והי' א"ש לקבל עליהם עול מ"ש ועול תורה ומצות בהשתדלות מצדם. וע"ז אמרו ש"מ לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין ופי' בתוס' דקאי על ישראל שלא עמדו על דעת משה רבינו ולא שאלו אתה תן שאז הי' בלוחות שניות ג"כ כמו בלוחות ראשונות חרות על הלוחות חירות ממה"מ וכן מיצה"ר כמו בלוחות ראשונות. שכן פירשנו כבר על מה שא' (רע"מ עקב רע"ג א') תנינא למבצע על ב' ככרות בשבת דאינון רמיזין בתרין לוחין אורייתא דאיתיהיבו בשבת וכו'. ואינו מובן הלא לא הזמן נתינת הלוחות ראשונות ולא נתינת הלוחות שניות מיקלע אז בשבת כידוע. ואמרנו דקאי על מתן תורה דכו"ע בשבת נתנה תורה וע"פ המדרש שכששמעו אנכי נתקע ת"ת בלבם ונכנס כל הד"ת ללב חכם לימינו וכששמעו לא יהיה לך נעקר יצה"ר מלבם מהלב כסיל לשמאלו וע"ז נאמר ועל לוח לבם אכתבנה וזה הפי' ברע"מ הנ"ל תרי לוחי אוריי' דאתיהיבו בשבת (ונת' כ"פ). ואח"כ אם היו מבקשין תן אתה היו ג"כ חרות על הלוחות כמו בדברות ראשונות על לוח לבם אכתבנה ואחר מ' שנה שלא שאלו זה ניתן להם ב' פרשיות שמע והי' א"ש לתפילין על הראש כנגד המוח ועל היד כנגד הלב לשעבד וכו' שיהי' ההשתדלות מצדם. ובימים אלו שהיו ימי רצון שאמר השי"ת פסל לך וגו' ועלי אלי ההרה והי' אז עת רצון לבקש מהשי"ת לכן הימים הללו רצוין לתשובה ולבקש אתה תן ונרמז בר"ת ומל "את "לבבך "ואת "לבב זרעך. וכתיב באותו מזמור אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו' ושמעתי בשם הרבי ר' בונם זצ"ל הפי' אחת שאלתי מאת ה' שעכ"פ אותה אבקש וארצה לשבת בבית ה'. וכעת ראיתי כתוב בס' קדושת לוי פ' עקב ששמע מהרבי ר' מיכלי זצ"ל פי' זה רק שם כתב דהפי' אותה אבקש על תפלה שיופיע בו השי"ת חשק שאתפלל להשי"ת תמיד שבתי בבית ה'. ואח"ז אמר לולא האמנתי לראות בזכות האמונה שמאמין שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו והתפלה הוא בבחי' היראה כמו שנא' מי בכם ירא ה' וגו' ונדרש (ברכות ו':) על תפלה ועוד בכ"מ. ומסיים קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וגו' ונדרש במד' תהלים אם התפללת וחזרת והתפללת תהא מבושר שנשמע תפלתך וכו'. ובאלו הימים הזמן רצוי להתפלל אתה תן שהשי"ת יעזור שיתעוררו ישראל בתשובה ובודאי העולם נידון אחר רובו. אך מ"מ מצינו שבשביל יחיד שיעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו ואמרנו שאין הפירוש שמוחלין בלא תשובה רק היחיד ששב מביא עי"ז הרהור חשובה לכל העולם כולו ומשיח ב"ד הוא יהי' היחיד ששב שע"י ימחלו לכל העולם כולו. וכעת בעקבתא דמשיחא בודאי הזמן רצוי' להתעורר בתשובה באלול להיות ההכנה לימי ר"ה להיות ה' אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ ממי אירא וגו' ממי אפחד שעיקר הפחד מהיצה"ר כמו שאמרנו על ונתתי שלום בארץ ואמרו ע"ז אם אין שלום אין כלום וכו' שעיקר השלום הוא ממלחמת היצה"ר כמו שנא' אין שלום בעצמי מפני חטאתי וע"ז נא' ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. וכמו שבקש דוד המע"ה שהקים עולה של תשובה ולא הי' דוד ראוי לאותה מעשה כמו שאמר ולבי חלל בקרבי שכבר הרגו ליצה"ר בתענית רק שאם חטא יחיד וכו' (כמו"ש ע"ז ה'.) ואמר ה' רועי וגו' על מי מנוחות ינהלני וגו' ינחני במעגלי צדק הכל מצד השי"ת. וזה ה' מעוז חיי ממי אפחד:
3