פרי צדיק, לראש חודש אלול ג׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3
א׳בספר יצירה המליך אות י' במעשה וכו' ואלול בשנה ויד שמאל בנפש. אות יוד מהשם הק' מורה על ס' חכמה וכתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. בחכמה עשית היינו שכל מעשי השי"ת נעשו במ' חכמה דמקודם בבריאת האור כתיב וירא אלהים את האור כי טוב ואח"כ בכל מע"ב כתיב בכל מאמר וירא אלהים כי טוב. והיינו דטוב פי' אור וכמו שא' ואין טוב אלא תורה וכתיב ותורה אור ובכל מעשה בראשית ראה אלהים כי יש בו אור וזה שכ' כי טוב. מלאה הארץ קניניך אומרים בשם הרבי ר' בונם זצ"ל שכל העולם כולו מלא רק לקנות אותך היינו שבכל הבריאה יש ד"ת ללמוד ממנו וכמו שמצינו שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה ומהיכן למד התורה רק למד מכל הבריאה שמלא ד"ת. וכעין שא' (עירובין ק':) אלמלא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה וכו'. וכתיב והלכת בדרכיו שכל המצות הם דרכיו של הקב"ה שהאציל להנהגת העולם והוא מקיים המצות תחלה (כמ"ש ויק"ר פ' ל"ה) ונצטוו ישראל ללמוד מזה לילך בדרכיו. וכן צריך האדם להיות כל מעשיו ע"פ חכמה ותורה. ויד שמאל שהוא מורה על יראה דתרין דרועין הם בחי' חסד וגבורה (כמו שא' בפתח אליהו) והם מדות אברהם ויצחק בחי' אהבה ויראה אברהם הוא דרועא ימינא והי' זריז במ"ע כמו דאי' (חולין ט"ז.) קרא זריזותי' דאברהם קמ"ל. והי' עסקו להכניס כל העולם תחת כנפי השכינה וכמו שנא' ויטע אשל וגו' ויקרא שם בשם ה' וגו' וא' (בוטה י':) שהקריא א"א לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב ובמ"ר (לך) שהי' מגייר את האנשים. אף שאחר פטירתו חזרו לסורן מ"מ כל ימי חייו החזיקו בדרך ה' והי' לו מכוון לש"ש בזה. וזה כנגד יד ימין כמו שא' (תנחו' משפטים) יד ימין שהוא פשוטה במצות והוא כנגד מ"ע שהוא ממדת אהבה. ויצחק כנגד דרועא שמאלא שהוא מדת היראה והצמצום ולכן לא מצינו ביצחק שהי' מגייר גרים רק ברמז כמו שא' (בר"ר פ' פ"ד) ביצחק לא שמענו והיכן שמענו וכו' מגורי אביו מגיורי אביו שהוא לא גייר רק מי שהכיר בו שיש בו באמת ניצוץ טוב ויושאר בישראל. כיון שהי' מדתו צמצום ויראה וראה שהפסולת שהוא עשו שיצא ממנו עושה זר מעשהו אף שהיה שמו מורה על מעשיו לטובה כמו שא' (במדב"ר פ' ט"ז) עשו עושה רצון עושיו והוא כנגד יד שמאל יד כהה ובמד' (תנחו' שם) אמר יד שמאל שאינה פשוטה במצות היינו שצריך להיות בצמצום ובזהירות. וזה הפי' יד שמאל בנפש שהמעשים שביד שמאל צריך להיות ג"כ במדת חכמה. ונברא בזה חודש אלול שבר"ח עלה משרע"ה לקבל לוחות האחרונות והי' זה בא' דר"ח דמטעם זה כתבו הרש"ל והשל"ה להתחיל לתקוע בא' דר"ח רק אין נוהגין כן. ואי' (שמו"ר פ' מ"ו) ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם מדרש הלכות ואגדות הה"ד וכו' כי כפליים לתושי'. והיינו שאחר הקלקול הוצרכו לרב חכמה כדי לתקן הרב כעס כמו שא' (מגילה י"ט:) שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרין עתידין לחדש. וזה הי' בלוחות שניות דבראשונות אם לא היו משתברין לא הי' צריך לחידוש כלל וכמו שיהי' לעתיד דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. וכן בדברות ראשונות במאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם (כמו"ש במ"ר שה"ש) וכן אמרו (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' שבשעת מ"ת הקדימו נעשה לנשמע שאז כל מעשיהם הי' רק כרצון הש"י ואם לא הי' הקלקול הי' כן תמיד כיון שנעקר יצה"ר מלבם אז בשעה ששמעו הדיבור לא יהיה לך (כמו"ש במ"ר הנ"ל). אך אחר הקלקול דאי' (שמו"ר פ' כ"ז) ב' כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע שברתם נעשה עשיתם עגל הזהרו בנשמע פי' שע"י הנשמע תתקנו הנעשה ג"כ והיינו שע"י הרב חכמה יוכלו לתקן הרב כעס:
1
ב׳ולכן נברא חודש אלול באות י' ובמעשה שהוא לתקן המעשה שיהי' ע"פ החכמה שהוא אות י'. וזהו הפי' שמעו ותחי נפשכם שע"י השמיעה יכנוס ללב. וכמו שאמרנו הפי' בפסוק בפיך ובלבבך לעשותו דלא כתיב ובמעשיך שהעיקר מצד האדם הוא בלבבך וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג ק"ס א') קוב"ה לא בעי מינן אלא לבא וכו' ובגמ' (סנהד' ק"ו:) הקב"ה לבא בעי ולכן נא' בפיך ובלבבך שע"י הד"ת שבפיך עי"ז יהי' נכנס ללב וזה ובלבבך ולגמר המעשה יעזור השי"ת. רק צריך להיות הלימוד ע"מ לעשות וזה לעשותו שהמכוון שלו יהי' לעשות ואז יעזור לו השי"ת לגמור ולכן לא כתיב ובמעשיך. ואי' (תנחו' בראשית) ואמר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי בי' אנא. ובכל מקום שהוזהרו ישראל על השבת כתיב מקודם ששת ימים תעבוד או תעשה והיינו שהוזהרו לעשות אך שהמעשה יהי' ע"פ החכמה כמו שהי' מעשה ימי בראשית כנ"ל. וכמו שנא' אדם לעמל יולד ועיקר הוא לעמל תורה (כמו"ש סנהד' צ"ט:) שהרי ר"ש בן יוחאי וחביריו לא היו מפסיקין אפי' לתפלה. ור' יהודה מתלתין יומין לתלתין יומין הוי מצלי דזהו עמל שיחה. ואף במצות כל שאפשר לעשותה ע"י אחרים פטורין רק עיקר הוא לעמל תורה וזה ג"כ נקרא מעשה דעקימת שפתיו הוי מעשה. ובגמ' (ברכות י"ז.) תכלית חכמה תשובה ומעש"ט וכו' שנא' ראשית חכמה יראת ה' ותשובה הוא בחי' יראת ה' כמו שנדרש בגמ' (ע"ז י"ט.) אשרי איש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש. דע"י יראת ה' שהוא ע"י שמצייר לפניו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו ממילא הוא עושה תשובה על כל מה שעשה נגד רצונו ית"ש. ונא' אח"כ שכל טוב לכל עושיהם טוב היינו תורה כמו שא' אין טוב אלא תורה. ומסיק שם לפי' הגי' שנדפס בגליון ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. ולכאורה היכן מרומז בתיבת לעושיהם לעושים לשמה רק הפי' ע"פ שא' בגמ' (סנהד' צ"ט:) כאלו עשאו לד"ת שנא' ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. והיינו דדרש כמו שהי' נכתב ועשיתם אתם וכן אי' בזוה"ק (ח"ג קי"ג א') וכן שם (ק"י ב') ועשה טוב שיעשה להטוב וזהו הפי' לעושיהם להעושים להד"ת וזה רק כשעושים לשמה אז הוא כאלו עשאו להד"ת וזהו שכל טוב לכל עושיהם שהם עושים להטוב וזהו המליך אות י' במעשה שיהי' המעשה ע"פ החכמה:
2
ג׳וזהו ההכנה בחודש אלול שהוא קודם תשרי שבתשרי עתידין להגאל לר"א דס"ל שבתשרי נברא העולם והיינו ע"י תשובה דר"א ס"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין (סנהד' צ"ז:) ואף ר' יהושע מודה בזה רק דס"ל דאף אם ח"ו אין עושין תשובה ג"כ נגאלין כמו שנא' ולא בכסף לא בתשובה וכו' ולכן ס"ל דבניסן עתידין להגאל שהוא חודש של רחמים כמו שהי' גאולת מצרים אף שהיו משוקעים שם. אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין להגאל וע"ז נברא חודש אלול באות י' במעשה היינו לתקן המעשה שיהי' בחכמה שהוא מאמר יהי אור והיינו ד"ת וכמו שא' (בר"ר פ"ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. ואי' (במד' שם) פתח דבריך יאיר מפתח פומך לן הוה נהורא ואות הראשון ממאמר הזה הוא אות י' מיהי אור והוא מורה על חכמה ואח"כ בכל מעשה בראשית כתיב כי טוב והיינו שיש בהם אור כנ"ל. וכל מעשה בראשית לבד בריאת האדם הי' בחודש אלול לר"א ואלו ואלו דא"ח דבתשרי עלה במחשבה להבראות (תוס' ר"ה כ"ז.) וכל פרשת מאמרי בראשית שהי' כפי המחשבה להבראות במדת הדין נזכר רק שם אלהים עד הפ' ביום עשות ה' אלהים ששיתף מדה"ר. ולר"א בכ"ה באלול נברא העולם כמו"ש בפסיקתא ולכן אמר בס"י המליך אות י' במעשה ואלול בשנה וידוע דלכן נקרא ראש חודש ולא תחלת חודש שהוא הראש של החודש וגופא בתר רישא אזיל. ונמצא דבר"ח כלול כל קדושת החודש שבו הי' עיקר מעשה בראשית וכולם בחכמה עשית. ויד שמאל בנפש שאחר שניתן חודש אלול לתקן המעשה שיהי' ע"פ החכמה אז יהי' כפי המחשבה אשר עשה האלהים את האדם ישר. ובתשרי שהוא כפי המחשבה אז בתשרי עתידין להגאל אחר שיתוקן הכל ביוהכ"פ ויתברר שבכל המעשים נמצא האור הראשון ואז אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו שיהי' נהורא דנפיק מגו חשוכא ואז יהי' נגאלין:
3
ד׳והאר"י הק' שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים חשב חודש אלול כנגד שבט גד והוא ע"פ שא' (בר"ר פ' ע"א) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של או"ה ומנו אליהו. והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התושבע"פ שיכול לגלות בעוה"ז כמו שמצינו (מנחות מ"ה.) פרשה זו אליהו עתיד לדרשה וכן תיק"ו ר"ת של תשבי יתרץ קושיות והויות. ומה שאמר דוקא אליהו אף שמשבט יהודה יוצא משיח ודוד ג"כ מרכבה למדת מלכות והי' רבן של בעלי רוה"ק ושלמה הוא ג"כ שורש תושבע"פ. אבנ בכולם אינם בכל דור משא"כ אליהו דאי' (ויק"ר פ' כ"ז) אם יאמר לך אדם שאלו לא חטא אדה"ר וכו' הי' חי וקיים לעולם אמור לו כבר הי' אליהו שלא חטא הוא חי וקיים לעולם. ואף דגם ביעקב אע"ה אי' (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת וכן במשה רבינו אי' (סוטה י"ג:) לא מת משה אעפ"כ לא נזכר מהם דשם עכ"פ על הגוון הי' נראה כמיתה כמו שא' וכי בכדי ספדו ספדייא וכו' וכן במשה רבינו כתיב לשון קבורה משא"כ אליהו שאלישע ראה כשעלה לשמים וכן הוא עומד ומתגלה בכל הדורות לכל מי שראוי לכך כי הוא חי וקיים לעולם ולכן הזכיר רק אותו במדרש הנ"ל. וכן נקרא ע"ש זה גד שממנו בא מי שעתיד לגדד משתיתן של או"ה והוא חי וקיים בכל דור. והחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא ההכנה לתקן הנעשה בהמ' יום שבו ניתן למשה רבע"ה הלוחות שניות עם התושבע"פ לתקן הרב כעס וזה יהיה הכנה לחודש תשרי שבו עתידין להגאל כאמור. ומשום זה נחשב חודש זה כנגד שבט גד שבא מי שעתיד לגדד וכו' שהוא יגלה כל התושבע"פ שאפשר להגלות בעוה"ז ועל ידו יוציאו כל החיים והתושבע"פ שנמצא באו"ה ואז יהי' גמר התיקון ואז יגאלו:
4