פרי צדיק, ראש חודש כסלו א׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 1
א׳ראש חודש לעמך נתת כו זכרון לכלם יהיה. הענין דר"ה יום בריאת אדם הראשון ושנה הוא היקף החמה כשחוזר ובא לאותו מקום מתחדש השנה. וכיון שנברא אדם הראשון באחד בתשרי בכל שנה באותו יום זכרון ליו ראשון. וחידוש הלבנה בכל חודש מולד הלבנה מחדש. ועל כן בכל ראש חודש זכרון לבריאת אדם הראשון. וז"ש (עירובין מ:) זכרון א' עולה לו לכאן ולכאן. ובר"ה שהוא בריאת אדם הראשון כפי שעלה במחשבה כמו ש' תוס' (ר"ה כז.) וכמו ש' היום הרת עולם ובתחלה עלה במחשבה לבראות במדת הדין ולכן בר"ה יום הדין. שבתחלה עשה האלהי' את האדם ישר ואם לא קלקל לא היה יצר הרע והיה מתקיים במדת הדין. רק אחר שקלקל ושלט יצר הרע באדם ניתן ע"ז עשר ימים לתקן ולהתברר בכל עשר מדות. ור"ה כנגד כ"ע וב' ימי ר"ה נגד כ"ע וחכמה שהם תרי רישין. ויוהכ"פ כנגד בינה. ובאמצע ז' מימים נגד ז' מדות ז' ימי בראשית. ומתקן עד יוהכ"פ שכנגד בינה על ידי תשובה דכ' ולבבו יבין ושב ואז הזמן לתקן הכל. ואיתא בתקוני זוהר (תיק יט) שבת הגדול בינה שבת הקטן מלכות והוא כמו ש' שבת עלאה שבת תתאה. ומטעם זה מרבין בתפלות ערב ראש חודש וקורין אות יו"כ קטן. דר"ח יו"כ קטן ור"ח מצד ישראל דישראל מקדשי לי' והוא זמן כפרה. אך בר"ח אי אפשר להרבות בתחינות ור"ח אסור בתענית וקבעוהו בער"ח. אבל ר"ח עצמו זמן כפרה מצד ישראל וז"ש ר"ח לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם. תולדותם היינו הפגם שיש מתולדה שהוא פגם אדם הראשון ור"ח זמן כפרה לזה. וז"ש בזוה"ק (ח"א קלח ב) ובג"כ בכל ירחא ויחרא חד שעיר בגין לאמשכא לי' לאתרי' כו' וכן ביומא דכפורי לאקרבא ההוא שעיר כו' דכ' ונשא השעיר וגו' ע"ש. דשעיר ר"ח ושעיר יוהכ"פ מענין א' לתקן פגם הנחש וכ"ה בזוה"ק למעלה (שם סד א). בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון היינו עולה. ועפמ"ש בגמ' (חגיגה ז.) כ' הוקר רגלך וכ' אבא ביתך בעולות ל"ק כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים. והיינו דעולה רצונו של השי"ת שיביאו ונקראו זבחי רצון. ושעירי חטאות לכפר בעדם זכרון כו' ותשועת נפשם מיד שונא. הוא היצר הרע כמו ש' (סוכה נב.) שלמה קראו שונא וכ"כ אבודרהם. אך למה נקרא כאן היצר הרע בשם שונא ולא בשאר שמותשמנו חז"ל. הוא עפמ"ש בזוה"ק (ח"ב קסג א) שמשל היצר הרע לזונה שצוה לה המלך לפתות לבנו לנסות אותו ע"ש. וממילא היה צריך היצר הרע לשמוח כשאין האדם שומע בקולו שאז מתמלא רצון השי"ת. וממה שהיצר הרע מתגבר בכל כחו וחפץ להמיתו מזה ניכר שהוא שונא. ושלמה המע"ה דכ' עליו בלידתו וה' אהבו. וממה שנתגבר עליו היצר הרע עד שבקשו אנשי כנה"ג למנותו בין אלו שא"ל חלק לעוה"ב עד שיצאה ב"ק וא' המעמך ישלמנה (סנהדרין קד:) בודאי השתדל היצר הרע בכל כחו להחטיאו וזה רק משנאה ומש"ה קראו שונא. ובזמן שלמה המע"ה היה סיהרא באשלמותא כמו ש' בזוה"ק. והוא כמו ש' (מ"ר בא פ' טו) שט"ו דור מאברהם ועד שלמה שנתמלא דיסקוס של לבנה שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך ע"ש. והיה ההתחלה מאברהם עפמ"ש בזוה"ק (ח"א ריט א) תרין בנין אית לקב"ה חד דכר וחד נוקבא. דכר יהבי' ליעקב כו' בת יהבה לאברהם כו' בת היתה לאברהם ובכל שמה. והיינו דיעקב נקרא שמש כמש"נ והנה השמש וגו' ובמ"ר (ר"פ ויצא) בא השמש אתא שימשא כו' מי גילה לו ששמי שמש ע"ש. והיינו שהוא מרכבה לשם הוי"ה כידוע וכ' כי שמש ומגן ה'. ואברהם אי' (ברכות ז:) מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברה כו' ושם אדנ"י נגד מדת מלכות כמו ש' (זח"ג יא ב). ואברהם היה הראש וכשנשלם אחר כך כ' וה' ברך את אברהם בכל שנדרש (בב"ר יז.) שהטעימו בעוה"ז מעין עוה"ב ולא שלט בו יצר הרע וכדומה. ואז בת יהבה לאברהם מדת מלכות. והתחיל מאברהם עד שלמה דור ט"ו דכ' וישב על כסא ה' למלך. דקיימא סיהרא באשלמותא. והיה נצרך שיהיה ג"כ בשלימות שלא ישלוט בו יצר הרע. ואז היה גמר התיקון רק היצר הרע נתגבר עליו ועל כן הוא קראו שונא. שבודאי שלמה מצדו התגבר על יצרו בכל כחו. רק היצר הרע משנאה נתגבר ונתחדש עליו. ועז"א אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' והוא עדמ"ש בסה"ק דלפעמים היצר הרע רואה באדם שכבר שנתקע בחטאים ואין בו קדושה לינק ממנו ואז מפתה אותו לעשות איזה מצוה שיכול אחר כך לינק ממנו הקדושה. וזה ודאי הוא משנאה כי ע״ז לא נשלח מהשי״ת לפתות אותו לעשות טוב לינק ממנו ודי לו הפיתוי לרע. רק זה עושה משנאה. ועז״א שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם הטריחהו במלחמתה של תורה. ואם צמא השקהו מים שהוא ג״כ ד״ת וכמ״ש בפירש״י. כי גחלים אתה חותה על ראשו. ולא כמו שאתה סבור ומפחד שתוסיף ע״י התורה כח בקליפות. ע״ד מש״נ ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו׳ שמזה כ׳ האר״י ז״ל שהרשע במעשיו הטובים מוסיף כח בקליפה. ואמר שהמע״ה שבתורה העצה האכילהו לחם ולא יזיק לך. כי כשהאדם רוצה בתורה להנצל מיצה״ר אז תועיל התורה לטובה. כי גחלים אתה חותה על ראשו ולא תתן התורה כח בקלי׳ ח״ו. וכמ״ש (חגיגה טו:) מה אגוז זה אע״פ שמלוכלך בטיט אין מה שבתוכו נמאס אף ת״ח אע״פ שסרח אין תורתו נמאסת. והיינו שהלכלוך הוא רק הקליפה שהוא בגדי עשו אבל מה שבתוכו הוא רצון השי״ת. וזש״נ כי גחלים אתה חותה וגו׳ וה׳ ישלם לך כו׳ ישלימנו לך שלסוף תתגבר עליו וישלים אתך. וע״כ בר״ח שהוא זמן כפרה לתקן שורש פגם הנחש אומרים ותשועת נפשם מיד שונא. ובר״ח הזמן להתברר בכל המדות שיש בו ג״כ נהירו דעתיקא וכמ״ש (זח״ג עט ב) וע״כ אומרים בר״ח קדושת כתר. שהזמן לתקן עד השורש שקשורים בראשית המחשבה כ״ע איהו כתר מלכות. ואי׳ במדה״נ (ר״פ וירא צז ב) יעקב אבינו דעביד לי׳ כרסי יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא וקב״ה אזיל עמי׳ בכל ריש ירחא וירחא. וכד חמא נשמתא יקר אספקלריאה שכינתא דמארי׳ מברכת וסגדת קמי קב״ה כו׳ והיינו דשופרי׳ דיעקב הוה שופרי׳ דאדם כמ״ש (זח״א לה ב וש״מ) ואי׳ בזוה״ק (שם קסח א) כל מאן דחמי ליעקב כמאן דאסתכל באספקלריאה דנהרא והיינו שיעקב היה כאדה״ר קודם הקלקול והוא דמות אדם שעל הכסא כמש״נ כצלמנו כדמותנו. וז״ש דיעקב אף שהוא שמש כאמור מ״מ בכל ר״ח אזיל עמי׳ קוב״ה וכו׳ ואמר לקבלא אולפן נשמתא דצדיקיא. דר״ח הוא חבור השמש והירח שהירח מקבל מהשמש. והיינו תושבע״פ שמקבל מתושב״כ. וזה אולפן נשמתא דצדיקיא מלכות פה תושבע״פ קרינן לה. ובר״ח הארת אור דתושבע״פ. וכן גם ענין סעודת ר״ח לא מצינו רק אצל שאול המלך. מפני שהמלך מרכבה למדת מלכות וע״כ הוא מרגיש קדושת החודש. שבתורה לא מצינו רמז לחיוב סעודת ר״ח. וכן במשנה מצינו רק ממ״ש (ר״ה כג:) וסעודות גדולות עושין להם כו׳ והיינו בעת קידוש החודש. וכן במשנה (סנהדרין ע.) אכל בעיבור החודש ובגמ׳ שם. ובירושלמי שם דר׳ יוחנן הוה עליל לכנישתא בצפרא ומלקיט פירורין ואכל ואמר יהא חלקי עם מאן דקדש ירחא הכא רומשית. ובאמת לא מצינו לשון קדושה לר״ח רק בתושבע״פ מצינו ראש ב״ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש (ר״ה כד.) והב״ד בעת קידוש החודש עשו סעודות מפני שאז הרגישו קדושת החודש. וכן המלך שהי׳ מרכבה למדת מלכות הרגיש קדושת החודש ועשה סעודה. ושאול הי׳ המלך הראשון ואם היה מקיים מחיית עמלק היה אז גמר התיקון. ועיקר השעיר בר״ח אי׳ בזוה״ק (ח״א קלח ב) חד שעיר בגין לאמשכא לי׳ לאתריה ויתפרש מן סיהרא כו׳ ע״ש וזה מחיית עמלק שנצטוה שאול. ואף שהעיקר מלכות בית דוד משבט יהודה מ״מ כיון שנצטוה שאול על מחיית עמלק שאינו נופל אלא ביד בניה של רחל כמ״ש (ב״ר פ׳ עג) דעמלק ראשית דקליפה. וכ״ע איהו כתר מלכות מלך שהוא מרכבה למדה זו יכול לכובשו. משי״ח גי׳ נח״ש כמ״ש בסה״ק והוא יתקן הכל. ואם הי׳ שאול מקיים הציווי למחות זכר עמלק היה הוא משיח בן יוסף. וכמ״ש הרמ״ע מפאנו על מה שאמר יהונתן ואנכי אהיה לך למשנה שהיה כונתו שיהי׳ משיח בן יוסף. וכן היה שאול משיח בן יוסף אם הי׳ מקיים מחיית עמלק. ושאול נקרא ג״כ משיח ה׳. ואז שלא התפשט עדיין מלכות ב״ד והי׳ שאול מרכבה למ׳ מלכות שהי׳ מלך ראשון בישראל עשה סעודת ר״ח. וכן כל א׳ מישראל כמה שמרגיש בנפשו מקדושת ר״ח שהוא זמן כפרה כו׳ ותשועת נפשם מיד שונא כפי זה צריך להרבות בסעודת ר״ח. רק נרמז בשאול המלך ובב״ד בעת קידוש החודש. שהם הרגישו קדושת החודש ביחוד כאמור:
1