פרי צדיק, ראש חודש כסלו ד׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 4
א׳י״ב שבטים נגד י״ב חדשים כמ״ש (מד״ת ויחי) כל חודש נגד שבט א׳ והאריז״ל חשבן כסדר הדגלים וחשב כסלו נגד בנימין. וגרסתו בס׳ יצירה המליך אות ס׳ בשינה כו׳ כסלו בשנה וקיבה בנפש. ועפמ״ש בגמ׳ קיבה ישנה ויחוס השינה לבנימין כתב הראב״ד ז״ל בפי׳ סי״צ מפני דכתיב בי׳ ובין כתפיו שכן ואחרים כ׳ טעמים אחרים בזה. והענין בזה דאי׳ (שהש״ר ה) אני ישנה ולבי ער ולבו של הקב״ה ער לגאלני כו׳ איכן מצינו שהקב״ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ׳ צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. והיינו שאף בשעת השינה במעמקי הלב שוכן השי״ת. וע״כ בנימין שהמקדש בנוי בחלקו דכ׳ ובין כתפיו שכן שהשכינה שרויה בחלקו כמ״ש (זבחים נד) ע״כ חשבו כח השינה לבנימין. ואי׳ (ב״ר פ׳ יז) תחלת מפלה שינה כו׳ אך הוא עדמש״נ כי שבע יפול צדיק וקם. ואות ס׳ מורה סומך ה׳ לכל הנופלים כמו שאמרנו מהזוה״ק וגמרא. וכ׳ סומך ה׳ ולא כתיב מקים ה׳ לכל הנופלים. רק המכוון שהשי״ת סומך לכל הנופלים שלא יהיה מפלה כלל. רק הנפילה כעין ירידה שהיא צורך עלייה. ומתחלת התורה לא כ׳ סמ״ך עד פסוק ויפל ה״א תרדמה וגו׳. והוא עדמש״נ סומך ה׳ לכל הנופלים. ובמדרש (שם) מתחלת הספר וע״כ אין כ׳ סמך כו׳ ואם יאמר לך אדם הוא הסובב תאמר לו בנהרות הכ׳ מדבר ע״ש. והמכוון שבבריאת שמים וארץ שנבראו בכ״ב אותיות התורה לא נזכר אות ס׳ עד ויסגר בשר. והוא דבזוה״ק (ח״ג יב א) שחשב יהי אור מאמר ראשון נחשב מאמר עשירי לא טוב היות האדם לבדו. ובגמ׳ (ר״ה לב.) דבראשית נמי מאמר ולא נחשב לא טוב היות וגו׳ למאמר. ובמדרש (ב״ר פ׳ יז) יש ב׳ דעות בזה ע״ש. ואלו ואלו. דברי אלהים חיים. דבבריאת שמים וארץ כפי מה שעלה במחשבה לבראות במדת הדין לא הוזכר מאמר לא טוב היות האדם לבדו דבמחשבה עלה לבראות שנים וכמ״ש בגמ׳ (עירובין יח.) ואז נחשב בראשית נמי מאמר כמ״ש בגמ׳. ולבסוף כשראה שאין העולם מתקיים במדה״ד ושיתף מדת רחמים למדת הדין ואז לא נברא אלא א׳ וכמ״ש בגמ׳. ולכן לא כ׳ מאמר לא טוב היות האדם רק אחר דכ׳ ביום עשות ה׳ אלהים שהקדים מדה״ר ושתפה למדה״ד. ואז נחשב מאמר יהי אור מאמר ראשון. כיון שנגנז אור הראשון הוא מאמר הנעלם מכל רעיון. ונחשב מאמר עשירי לא טוב היות האדם לבדו וכמ״ש בזוה״ק ואז נזכר אות ס׳ שנבראת באות ס׳ שהיה ע״י תרדמה והוא תחלת מפלה. רק השי״ת סומך לכל הנופלים שלא יהיה נפילה כלל רק ירידה שהיא צורך עלייה. וז״ש במ״ר כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה. והיינו שנבראת ע״י תרדמה ותחלת מפלה והיינו שיש קטרוג. ומ״מ עיקר אות ס׳ מורה סומך ה׳ לכל הנופלים שלא יהיה מפלה רק צורך עלייה. וכן בשינה דאי׳ בב״ר (פ׳ ט) והנה טוב מאד טובה שינה כו׳ וכי שינה טובה מאד כו׳ אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. והיינו דאף דאמרי׳ (ברכות סא:) קיבה ישנה אף נעור. ובאף כ׳ ויפח באפיו נשמת חיים דעיקר החיים כשהוא נעור. וכמ״ש (שם כז:) שינה א׳ מס׳ למיתה. מ״מ לא יוכל להיות החיים בלא שינה וכמ״ש בגמ׳ שניהם נעורים מיד מת. וזהו שע״י השינה עומד ויגע בתורה הרבה והנפילה ירידה שהיא צורך עלייה היא. ועז״נ אני ישנה ולבי ער שאף בשעת שינה הקב״ה לבן של ישראל שהוא שוכן במעמקי הלב. וזהו חלקו של בנימין שנקרא ידיד ה׳ ואי׳ בגמ׳ (ב״ב יז.) ז׳ שלא שלט בהן רימה ותולעה וחשב בנימין מדכ׳ ידיד ה׳ ישכון לבטח ופירש״י על סמיכות ידידות השכינה ישכון בנימין לבטח. והיינו שהגוף ג״כ בקדושה ולא שלט בהן רימה. ובגמ׳ (מנחות נג.) יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים כו׳ ע״ש דבנימין נקרא ידיד ה׳ ביחוד שבהמ״ק ששם השראת שכינתו ית׳ בנוי בחלקו. ושלמה שקראו הנביא ידידיה וכ׳ ביה וישב על כסא ה׳ למלך שהיה אז סיהרא באשלמותא (כמשנ״ת מאמר א׳) הוא בנה בהמ״ק. ונקרא בן ידיד זה אברהם דכ׳ מה לידידי. דאברהם נקרא אברהם אוהבי. ובספרי (סו״פ דברים) אי׳ על הקב״ה. מה דבליבך על רחמך מה דבליביה עלך. והוא כמש״נ כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. וכיון דכ׳ אברהם אוהבי בודאי השי״ת אוהבו ג״כ וע״כ נדרש מה לידידי על אברהם. ונזכר על בנין בהמ״ק עפ״י מ״ש בזוה״ק (ח״א ריט א) בת יהבה לאברהם כו׳ ובכל שמה. דאברהם היה ראשון שקראו להקב״ה בשם אדני וכמ״ש בגמ׳. וכשנתברר במדתו עד השורש כ׳ וה׳ ברך את אברהם בכל. והיינו כ״ע איהו כתר מלכות. (וכמשנ״ת שם) ומ״מ כל ישראל נקראו ידידים כמ״ש בגמ׳ דכל ישראל ראוים להשראת השכינה. כמש״נ כי אני ה׳ שוכן בתוך בנ״י. אעפ״י שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם וכמ״ש בספרי (סו״פ מסעי) והיינו שבמעמקי הלב קשור הישראל בשורש. שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב כו׳ כמ״ש (ברכו׳ יז.) וכמ״ש הרמב״ם (סו״פ ב מה׳ גירושין) מאחר שהוא מישראל ורוצה לעשות כל המצות כו׳ ויצרו תקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו כבר גירש לרצונו כו׳ ועל זה סומכין אף ברשע שאנו רואים שאינו רוצה ואם יחדלו מלהכותו יסרב. מ״מ סומכין אנו שבמעמקי לבבו הוא רוצה לשמוע בדברי חכמים לעשות רצונו ית׳. וזה קדושת חודש זה שכל א׳ מישראל יכול להתברר שבמעמקי הלב קשור בהשי״ת. כמש״נ אני ישנה ולבי ער הקב״ה שהוא לבן של ישראל ואיתא (סוטה מח.) עורה למה תישן וכי יש שינה לפני המקום כו׳ אלא בזמן שישראל שרוין בצער כו׳ לכ״נ עורה למה תישן ה׳. והיינו נראה כביכול אצל השי״ת כשינה. ומש״ה איתא (מגילה טו:) בלילה ההוא נדדה שנת המלך. נדדה שנת מלכו של עולם. שאז היה נראה כשינה למעלה כביכול. שהיו ישראל בהסתר פנים. ואז נדדה שנת המלך וכ״מ שנ׳ במגילה המלך סתם בממ״ה הכתוב מדבר כמ״ש (זח״ג קט א וע׳ מ״ר אסתר) והיינו שנתעורר לנקום נקמת ישראל וז״ש ולבי ער לגאלני. ואיתא (ב״ר פ״ב) וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן כו׳ דחושך היינו לילה ולא איברי ליליא אלא לשינתא כמ״ש (עירובין סה.) והיינו שהחשיכה עיניהם שגזרו על ישראל שלא יעסקו בתורה. ועיניהם של ישראל היינו הסנהדרין כמ״ש (שהש״ר ד׳) עיניך הן סנהדרין כו׳ ובזה החודש היה נס חנוכה. וזה המליך אות ס׳ בשינה שה׳ סומך לכל הנופלים שלא יהיה נפילה. שמזה החושך נצמח הישועה. שמקודם היו ג״כ תחת ממשלתם אך כיון שגזרו גזירות כאלו והחשיכו עיניהם. עי״ז נתעוררו ומסרו עצמם ע״ז והשי״ת עזרם ונתגברו עליהם. וזהו סומך שהנפילה היא צורך עלייה. וכן השינה הוא לטובה אני ישנה ולבי ער שהשי״ת שוכן בלב ישראל.
1