פרי צדיק, ראש חודש כסלו ה׳Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 5
א׳בסי״צ המליך אות ס׳ בשינה כו׳ וכסלו בשנה. באותיות דר״ע אות ס׳. א״ת סמך אלא סומך מך זה הקב״ה שהוא סומך מכים נופלים שנ׳ סומך ה׳ לכל הנופלים כו׳. ד״א סמך אלו ישראל שסומכין להם תמיד זכות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב ויוסף משה ואהרן ודוד ושלמה וכו׳. והיינו דאות ס׳ מורה על אור מקיף ואות ס׳ ראשונה שבתורה בתיבת הוא הסובב. ובכל מקום שנזכר האות בראשונה בתורה מורה על שורש החיים של זה האות וכמו שמצינו (ב״ק נה.) לענין אות ט׳ הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה. וכן באות ס׳ פתח תחלה הוא הסובב שהוא מקיף. וכן צורת האות מקיף. ואמר קודם שהקב״ה סמך סומך מך. והיינו ישראל וכמ״ש (ב״ר פ׳ ע״א) כ״מ שנזכר דל עני ואביון בישראל הכ׳ מדבר. ואח״כ אמר דישראל הוא האויר שבתוך אות ס׳. והמקיף רועי ישראל ז׳ רועים שהס מרכבה לז׳ המדות. וכן דרש אח״כ סמך זו ירושלי׳ כו׳ והיינו שהפנימיות הוא ירושלים והרים סביב לה. הרים אלו אבות קדושת תאבות. דאברהם קראו הר יצחק שדה ויעקב קראו בית כמ״ש בגמ׳ (פסחים פח.) וכן כשדרש סמך אלו ישראל המכוון ג״כ שישראל הם פנימיות הס׳ האויר שבאות ס׳. ורועי ישראל המקיפין להם. וחשב שם באותיות דר״ע זכותן של אברהם ויצחק במזרח סביב להם שנ׳ מי העיר ממזרח צדק ע״ש והיינו שזה נאמר על אברהם. ובגמ׳ (שבת קנו:) מה דעתיך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא לי׳ במזרח כו׳ והיינו שהוא אאע״ה סבר שהוא הסוף צדק מלכיתא קדישא מדה אחרונה. מהדרנא ומוקמינא לי׳ במזרח שממנו יתחיל עיקר זריחת האור וכמ״ש בב״ר יהי אור זה אברהם. ויצחק ג״כ במזרח שהוא עיקר זריחת האור של ישראל שהיה הראשון שנימול לח׳. והיינו שנולד מתולדה ישראל. ואח״כ א׳ זכותן של יעקב ויוסף במערב שנ׳ ודמות וגו׳ פני אדם זה דמות יעקב שחקוקה על כה״כ. דמות שור זה דמות יוסף שנ׳ בכור שורו הדר לו כו׳. והענין דכ׳ והארץ הדום רגלי והיינו בהמ״ק ששם השראת השכינה ונקרא בגמ׳ (מכות כד סע״א) בית הדום רגלי אלהינו וכ״ה במ״ר (סוף איכה) והיינו בקודש הקדשים שהוא במערב וגם השכינה במערב כמ״ש (ב״ב כה.) וע״כ חשב זכותן של אברהם ויצחק ממזרח שמהם תחלת זריחת האור. ויעקב ויוסף ממערב שהם עיקר כנס״י שכל ישראל נקראו בית יעקב ושארית יוסף ע״ש יוסף כמ״ש (ב״ר פ׳ עא) והיינו דיעקב מדתו אמת. והוא מרכבה לאות ו׳ דאיקרי אות אמת כמ״ש (זוה״ק ר״פ ויקרא) ויוסף ו׳ זעירא ו׳ המילוי. ויעקב הבריח התיכון וגו׳ אל הקצה. והיינו מכ״ע למדת כנס״י. ויוסף נקרא כלכל שעל ידו ההשפעה וההמשכה לכנס״י. וכ״ה בזוה״ק (ח״א קפב ב) ותרווייהו כחדא אזלי. ודא רזא דאת ו״ו דאזלי תרווייהו כחדא כו׳ ע״ש וז״ש יעקב פני אדם ויוסף דמות שור. אף שיש ג״כ פני נשר ופני אריה. אך הוא עפמ״ש בגמ׳ (חגיגה יג:) דפני השור יחזקאל ביקש רחמים עליו והפכו לכרוב כו׳ היינו פני כרוב היינו פני אדם. אפי רברבי ואפי זוטרי. והיינו דמות יעקב את ו׳ ויוסף ו׳ המילוי כאמור. ואמר זכותם של משה ואהרן בדרום כו׳ זכותם של דוד ושלמה בצפון כו׳. והוא עפמ״ש (ב״ב כה:) הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין כו׳ שלחן בצפון ומנורה בדרום. ומשה ואהרן רבותיהם של ישראל משה רבינו הוריד התושב״כ ואהרן שורש התושבע״פ דכ׳ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ושניהם בחכמה בדרום דמנורה בדרום להאיר לישראל. ודוד ושלמה מלכי ישראל שולחן בצפון וזר השלחן מרמז לשולחן מלכים כמ״ש (יומא עב: ופירש״י שם). וחשב דוד ושלמה דשניהם אות ה׳ רק דוד שהקים עולה של תשובה (מו״ק טז:) ה׳ עלאה בינה כמש״נ ולבבו יבין ושב. ושלמה ה׳ תתאה דהות סיהרא באשלמותא וזכה לכל חכמה תתאה חכמת שלמה. ובאותיות דר״ע אמר בטעם שדוד ושלמה מן הצפון ששניהם נתנבאו על מפן שכרן של צדיקים שבג״ע שהוא נתון בצפון כו׳. דוד נתנבא כשראה טובה של ג״ע מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. שלמה נתנבא ואמר יצפון לישרים תושי׳ ע״ש. והיינו ששניהם נתנבאו על האור הראשון שנגנז לצדיקים לע״ל וזהו אשר צפנת ליריאך. ולעתיד כ׳ אומר לצפון תני וגו׳ ובזוה״ק (ח״ג קעג ב) לזמנא דאתי קרי קב״ה לצפון ויימא לי׳ בך יהיבת כל טיבו וכל אגר טוב לבני כו׳ והיינו אור הראשון הנגנז לצדיקים לע״ל. וחשב ד׳ רוחות עפמ״ש בזוה״ק (ח״ב קכז סע״א קפ רע״א) ע״ש. וכאן נחשב סמך אלו ישראל היינו הפנימיות המוקף הוא ס׳ והמקיף זכות האבות והרועים. והוא עדמ״ש בזוה״ק (שם רד א) שבת ש׳ רזא דג׳ אבהן ובת מתעטרא בהו. וכבר אמרנו דכן יעקב ויוסף כחדא אינון רזא דאת ו״ו. וכן מוסף שבת נחשב (בזוה״ח תולדות) נגד יוסף דהתוספת קדושה דשבת ע״י יוסף. ואומרים קריבו שושבינין שהם משה ואהרן כמ״ש (מ״ר ומד״ת עקב) שהם ג״כ שורש קדושת שבת ודוד ושלמה ה׳ עלאה ותתאה שהוא שבת עלאה ושבת תתאה וזוכין ישראל בשבת לכל קדושת הרועים. ואמר בספר יצירה המליך אות ס׳ בשינה דכבר אמרנו דשמות החדשים מורים על קדושת החודש. כמו שדרשו תשרי תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך (כשנ״ת מא׳ ב). ושם כסלו הוא עפמש״נ כי ה׳ יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד ופירש״י מירוש׳ בדברים שאתה כסיל בהם. והיינו אף בשינה אף כשהאדם הולך בטל דיושב בשל כישן דמי וכמ״ש (ע״ז יח:) אלך ואתגרה בשינה ת״ל ובתורתו יהגה וגו׳ והיינו דשינה הוא כשהולך בטל. וכאן כסלו בו׳ קוב״ה שהוא סמך האור מקיף סומך ה׳ לכל הנופלים. וכן סמ״ך אלו ישראל שמוקפים מהסייעתות מהז׳ רועים שהם מרכבה לז׳ המדות עם ה׳ עלאה בינה והוא דהמע״ה שהקים עולה של תשובה וכמו שאמרנו וזה קדושת החודש. ואח״כ בסוף החודש זוכין להאור נהורא עלאה האור כי טוב ובו נס חנוכה. ואז ישראל המקיף שנעשים כנס״י הס׳ בינה שמקיפים להאור חכמה והוא מקום שבעלי תשובה עומדין שאין צדיקים גמורים עומדים שם כמ״ש (ברכות לד:) והיא שער הנ׳ מנ׳ שערי בינה. והיינו שזוכין לסוד הדעת וזוכין למש״נ ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם. וליעקב נתגלה בחלום והנה הוי״ה נצב עליו דיעקב אע״ה סוד הדעת וכמ״ש בזוה״ק (ח״ב יד סע״ב). ושלמה שקראו הקב״ה ידידיה זכה לכל חכמה תתאה בחלום. וזה קדושת החודש שישתדל האדם לזכות לתושבע״פ שהוא מטלא דעתיקא. ואז זוכין מצד השי״ת אף בשינה סומך ה׳ לכל הנופלים. כי ה׳ יהיה בכסלך:
1