פרי צדיק, שלח ז׳Peri Tzadik, Sh'lach 7
א׳בזוה"ק (פ' זו קע"ג א') כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא וכו' כיון דישראל לתתא מקדשין כדין איתער אילנא דחיי ואקיש באינין טרפין דילי' וכו' וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין וכו' וכדין ישראל כלהו מתעטרין וכו'. הענין ע"פ מה שאמרו בגמרא (חולין צ"ב.) על ישראל שנמשלו לגפן אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו הע"ה וכו' ליבעי רחמים אתכליא על עליא. וזה שאמר בזוהר הקדוש הנ"ל שגם באילנא דחיי יש עלים ויש פירות ומהעלין הנקרא טרפין דילי' סלקין ריחין דעלמא דאתי ע"ד מה שנאמר והריחו ביראת ה' שהריח מרמז על היראה וכמו שאמר בגמרא (סוטה מ"ט.) טהרה בטלה טעם וריח וכו' מורחינא ריחא וכו' בני טהרה יש בך וכתיב יראת ה' טהורה ובירושלמי (רפ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה דאפילו ע"ה אימת שבת עליו. וזה שאמר דטרפין דילי' היינו אף ע"ה סלקין ריחא דעלמא דאתי וזה בכניסת שבת שמשיג כל אחד מישראל אף ע"ה היראה מקדושת השבת. ואחר כך אמר דאילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין והיינו הנשמה יתירה שהוא נר ה' נשמת אדם וכתיב נר לרגלי דבריך היינו דברי תורה והוא לתלמידי חכמים. ואילנא דחיי מוסב על הקב"ה דהוא נק' עץ תפוח כמו שנאמר כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים ובזוהר הקדוש (ח"ב ס' ב') איתא ואין עץ אלא קב"ה וכו' עץ השדה ודאי דא עץ שדה דתפוחין קדישין. והפירות מהעץ הם נשמתהון דצדיקיא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"א פ"ה ב') ופריו מתוק לחכי אלין נשמתין דצדיקיא דכלהו איבא דקוב"ה וכו' וכתיב ממני פריך נמצא:
1
ב׳ובגמרא (שבת פ"ח.) על הפ' כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. והיינו דנעשה הוא הפירות שהם נשמתין דצדיקיא שמקיימין המצות והדברי תורה. ונשמע הם העלים שהוא בחינת היראה ע"ד מה שנאמר שמע ישראל וגו' ה' אחד כשישים אל לבו שמלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה כמ"ש (בהג"ה ריש או"ח) ולזה זוכין אף הע"ה שהם העלים. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו אמאי לא מייתי מקרא דוריח אפיך כתפוחים. אך שם מיירי מאלו שקלקלו שע"ז אמר וריח אפיך כמו שנחשב (באבות דר"נ פ' ל"א) מים סרוחים בעולם מים סרוחים באדם זהו מימי חוטמו של אדם ואי' (ב"ר פ' י"ב) הקב"ה ברא האדם הזה ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו. וביב היינו צינור המקלח שופכין ומים סרוחין. ועל זה אמר וריח אפיך כתפוחים ע"ד מה שאמרו (ב"ר סו"פ ס"ה) וירח את ריח בגדיו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות דרש בגדיו כמו לשון בוגדיו היינו הגרועים שבישראל. ושם כתיב ראה ריח בני כריח שדה שהוא שדה דחקל תפוחין אבל רק בכ' הדמיון שאינו ריח שדה דתפוחים ממש. ע"ד מה שאמרו בזוה"ק (ח"ב קכ"ב א') כאויב ולא אויב וכו' כאלמנה ולא אלמנה וכ"ה בגמרא (תענית כ'.) והיינו שיש גם אילנא דטוב ורע שהוא ענבים ויש בזה אשכולות שמרמז על ת"ח ועלים שבה הם הע"ה. והיינו שיכולים לעשות מאילנא דטו"ר גם כן שיהיה טוב מאוד על ידי תשובה. ויש תשובה תתאה כמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קכ"ג א' ברע"מ) דלבתר דיתוב מחטאוי אזיל בדרך מצוה זכו לתשובה תתאה דאיקרי ה' והיינו כמו יוסף משיתא ויקום איש צרורות שמסרו נפשם על קדושת השם והוא מצוה וזהו פי' דאזיל בדרך מצוה. וזה שאמר וירח את ריח בגדיו בוגדיו כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא שדה של תפוחים כמו"ש (תענית כ"ט:) והם כנגד העלים מהגפן מאילנא דטו"ר וזכו לעשות שיהי' טוב מאוד על ידי תשובה תתאה. ויש תשובה עלאה כמו שא' ברע"מ הנ"ל שהוא ב"נ דלבתר דיתחרט מחובוי ויעביד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימא וכו' דא זכי לאת ו'. והוא כנגד אשכולות הגפן שעל ידי דברי תורה יכולים לעשות שיהיה נעשה מאילנא דטו"ר גם כן אילנא דחיי שהוא אות ו'. אבל הגמרא הנ"ל למה נמשלו ישראל לתפוח וכו' מיירי באילנא דחיי שהוא עץ שדה דתפוחים שהוא קוב"ה. ופריו מתוק לחכי הם נשמתהון דצדיקיא. ויש גם כן העלים שהוא היראה שנותנים ריחא דעלמא דאתי. ויש הפירות שהם תפוחים ממש. ועל זה אמר שבשעת מתן תורה נמשלו ישראל לתפוח שהקדימו הפירות לעלין נעשה לנשמע. ומייתי מקרא כתפוח בעצי היער כן דודי וגו' ופריו מתוק לחכי שהם נשמתין דצדיקיא שהם הפירות מאילנא דחיי תפוחים ממש ויש גם עלים מאילנא דחיי שהוא היראה דסליק ריחין דעלמא דאתי. והוא בשבת שכל אחד מישראל כזוכה ליראה כמ"ש אימת שבת על ע"ה וכאמור ובשעת מתן תורה זכו כל ישראל במה שנמשלו לתפוח ממש והקדימו נעשה לנשמע פריו קודם לעליו וכאמור:
2