פרי צדיק, שלח ח׳Peri Tzadik, Sh'lach 8
א׳הנה בשעת מתן תורה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע פריו קודם לעליו זכו אז להכתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ואיתא מהאר"י הק' (בפ"ח שער השבת פ' ח') שהכתרים אלו שזכה משה ונטלן כמו דאיתא בגמרא (שבת שם) בשבת מחזיר אותם לישראל. ומכל מקום כאן בזוהר הקדוש כתיב מקודם אתער אילנא דחיי ואקיש באינון טרפין דילי' וכו' וסלקן ריחין דעלמא דאתי שהוא היראה כנגד נשמע (כמו שנת' במא' הקודם) ואחר כך אמר ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין שהוא כנגד נעשה והוא נשמע קודם לנעשה. אך הענין שאמר כיון דישראל לתתא מקדשין וכו' והיינו בתחלת כניסת שבת כשישראל מקבלין שבת וכמו שנוהגין כל ישראל לקבל שבת בכניסתו. ומיד אתער אילנא דחיי ואחר זה התקינו חכמים קידוש על היין ואין קידוש אלא במקום סעודה כמו"ש וקראת לשבת עונג במקום קריאת קידוש שם תהא עונג כמו"ש (רשב"ם ותוס' פסחים ק"א.) והיינו שמצד האדם הוא עיקר היראה כמו שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכל השתדלות האדם הוא רק ביראת שמים. והסדר סור מרע ואחר כך ועשה טוב. ולכן תיכף בכניסת שבת כשמקבלין שבת זוכה כל אחד מישראל ליראה וסלקין ריחין שהוא היראה כמו שאמרנו. ואחר כך על ידי הסעודות שהם ברזא דענג ר"ת עדן נהר גן כמ"ש (זח"א כ"ו א') אז זוכין ישראל להכתרים דעדן היינו כ"ע (כמו"ש בתי"ז תי' נ"ה עדן וכו' דאיהי כתר עלאה) והוא בחינת עתיקא ואז ישראל מתעטרין בנשמתין חדתין. וזה שאמר בזוהר הקדוש דאילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין וכו' והיינו בשעת הסעודה. וזה שדקדק אחר כך בזוהר הקדוש וכתב וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא בעטרין דייקא היינו שזוכין להכתרים מנעשה ונשמע דאף בסעודת ליל שבת עתיקא קדישא אתיא לסעדא בהדה. ואמר וכל השבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא שהם קדושת שבת והיינו בהסעודות:
1
ב׳ובזוה"ק (פ' זו קנ"ח ב') ודא בעיתון בקדמיתא למינדע דכתיב היש ה' בקרבנו דייקא או אם אין. והיינו בקרבנו לשון קרביים שהוא באכילה והוא ע"ד מ"ש בזוה"ק (ח"ב ס"ד ב') בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין ובין ז"א. והיינו שזה הי' בעת שצמאו וחשקו למים ואין יצר הרע שולט אלא מתוך אכילה ושתיה'. ואף שבגמרא (ברכות ל"ב.) זכרו רק שביעה כמרעיתם וישבעו. וכן בספרי עקב דרשו ואכלת ושבעת השמרו וגו' שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה והיינו באכילה כמו שנאמר ואכלת ושבעת מ"מ גם שתיה בכלל. וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ב ב') דהא יצר הרע לא אשתכח אלא מגו מיכלא ומשתיא ויוכל להיות תאוה גם בשתיית מים. וכמו שהוכיח המגיד להב"י על ששתה מים הרבה. ומצינו (פ"ו דאבות) כך הוא דרכה של תורה וכו' ומים במשורה תשתה בצמצום שהוא מדה קטנה ואמרו ישראל היש ה' בקרבנו אם הוא רק כשהאכילה ושתי' מבוררין לש"ש וזה היש ה' בקרבנו שם הוי"ה שהוא ז"א אילנא דחיי. אם אין היינו אף שאין המכוון לש"ש מ"מ מתברר על ידי התגלות עתיקא דאיקרי אי"ן שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ויהיה טוב מאוד. שכן במאמר בראשית הוזכר החשך והיינו להיות נהורא דנפיק מגו חשוכא. ומה שנענשו על זה הוא על דעבידו פרודא ועבידו בנסיונא כמ"ש בזוהר הקדוש (בשלח שם). ומש"ה בסעודת ליל שבת תקנו חכמים קידוש על היין שיהיה השתי' בקדושה. והיינו שמאילנא דחטא בו אדם הראשון שענבים היו כמ"ש בזוהר הקדוש (לעיל שם) גם כן יכולים לתקן שיהיה אילנא דחיי. ועל ידי עדן עלאן זוכין בהסעודה להכתרים ומתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין. והסעודה הוא דחקל תפוחין קדישין שאז כל ישראל נקראו תפוחין קדישין פריו מתוק לחכי כמו במתן תורה שהקדימו נעשה לנשמע. ובאמת עיקר הקידוש על היין אינו מן התורה (כמ"ש תוס' פסחים ק"ו.) וגם עונג שבת לא הוזכר בתורה רק בדברי קבלה רק חכמים תקנו קידוש על היין והוא בחינת תורה שבעל פה והתורה שבעל פה הוא מטלא דעתיקא וכמו שנת' כ"פ. והיינו אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו (כמו"ש שבת פ"ט:) והיינו שמעץ הדעת טוב ורע יכולים לעשות גם כן אילנא דחיי שהוא עץ החיים וכמו שאמרנו:
2