פרי צדיק, שבת הגדול א׳Peri Tzadik, Shabbat HaGadol 1
א׳התוס' (שבת פז:) הביא טעם שנקרא שבת זה שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש כשלקחו הפסחים באותו שבת שהיה עשור לחודש נתקבצו בכורות כו' ו* בכורות מלחמה והרגו רבים מהם הה"ד למכה מצרים בבכוריהם ע"כ. וצריך להבין למה נקרא זה נס גדול, הא כמה נסים גדולים מזה נעשה. ומה גם שזה היה ע"י הבכורות ולא נעשה כלל בציווי השי"ת ולא נחשב כלל בין המכות, גם מה תועלת היה מזה ליציאת מצרים ובעיקר הלשון נס גדול קשה להבין מה שייך אצל השי"ת נס גדול היפלא מד' דבר, גם קו' המפורש דהו"ל לקבוע ביום י' לחודש שיהי' נקרא יום גדול ולמה קבעוהו בשבת שקודם פסח, אך באמת הא דנקבע ביחוד במזמור הלל הגדול. למכה מצרים בבכוריהם כל"ח כפי מדרשם אף שזה לא נחשב במנין המכות, ולא הוזכרו שם שאר המכות, הענין הוא דכתיב נתחי כפרך מצרים וגו' ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשיך, והיינו שנשים קטרוג על ישראל ח"ו, נותן השי"ת כופר החתם מאו"ה ועי"ז מתבטל הקטרוג ואמר נתתי כפרך מצרים לשון עבר, ואתן אדם תחתיך שדרשו (ברכות סב.) א"ת אדם אלא אדום והיינו שכן יהיה במלכות הרביעית גם כן. והיכן מצינו שניתנו המצרים לכופר, הוא מה שהכו הבכורות באבותיהם. ואמר על זה מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך היינו אף שיהיה קטרוג על ישראל מה נבחנו אלו מאלו, כמו שקטרג הס"מ ושר של מצרים כמ"ש במ"ר (שמות פ' כא) ובזוהר הקדוש, אך ואני אהבתיך אהבה בלא טעם עדמש"נ במה אהבתני הלוא את עשו ליעקב וגו' ואוהב את יעקב, היינו אף שעשו עושה כמעשה יעקב או להפיך חלילה מ"מ ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם, ומטעם זה נתתי כפרך מצרים, ובמדרש (תהלים מ' קלו) איתא ששם רבוא הרגו הבכורות באבותיהם המספר סוכם למספר בנ"י ס"ר, מפני שזה היה לכופר לישראל שלא יהיה קטרוג עליהם ומש"ה נעשה נס זה ע"י הבכורות עצמן שלא בציווי דאל"כ היה על גוף דבר זה קטרוג מה נשתנו אלו מאלו ונתן השי"ת בלב הבכורות שיהרגו אבותיהם מעצמן מפני פחד מכת בכורות ואז נעשו הם כופר לישראל, וכן לעתיד כ' ואתן אדם תחתיך א"ת אדם אלא אדום שהוא שורש כל קליפת ע' אומות, והשר שלו הוא על כל שרי או"ה, ולאומים תחת נפשך, לאומים היינו כל הע' אומות, שמקליפות עשו מסתעף ע' קליפות, ל"ה מימינא ול"ה משמאלא וזה שורש הע' אומות וכל אומה ואומה מכניסים הרע מקליפות שלהן גם בלב ישראל, ולכן יהיו הם כופר לישראל (כמו שנת' במ"א בענין נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם) וכמ"ש ונשא השעיר את כל עוונתם עוונת תם (ב"ר פ' ס"ה) ואז לעתיד גם כן יסבב השי"ת שיהרגו זה בזה שיהיה הם כופר לישראל וכן מש"נ כוש וסבא תחתיך שיתגרו זב"ז. נמצא מה שהרגו הבכורות מעצמן באבותיהם ס"ר הי' עיקר הסיבה ליציאת מצרים והענין מבואר בזה"ח (פ' בלק) מאשר יקרת יקר מבעי' לי' וכו' מהו יקרת מכלל דאיהו מגרמי' התיקר כו' והיינו שצריך שיהי' התעוררת גם מצד האדם ואז מתעורר מדת האהבה ואף ביציאת מצרים הי' מעט התעוררת מצד ישראל כמ"ש (ש"ר ס"פ א) שעשו תשובה הבינונים וגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה שאפילו אחד בחברו לא ידע אלא הקב"ה לבדו כו' ואף שהי' ההרהר תשובה רק מצד הלחץ והדחק, מ"מ נתעורר אז מדת החסד והאהבה בלא * ואנכי אהבתיך ונעשו המצרים כפרס, ומדת החסד הוא מדת הגדולה שכן משבחין הגדול הגבור והנורא נגד מדת חג"ת שהאבות מרכבה להם וכן איתא במדרש (ב"ר פ' נ"ג) ויעש אברהם משתה גדול. גדול עולמים הי' שם. והיינו שאז באברהם אבינו ע"ה שנתברר במדת האהבה והחסד נקרא השי"ת אז גדול עולמים. וזה הי' ביום הגמל את יצחק. דגדול מורה אצל השי"ת בלא שיעור למעלה ההשגת ותפיסת בנ"א. וזה נתברר אברהם אבינו ע"ה כשנולד יצחק ונימול לח' ושלא מדעתו נעשה נימול אז נקרא השי"ת בשם גדול עולמים ונקרא אברהם אוהבי בלי וכן נתתי כפרך מצרים שהוא מטעם ואני אהבתיך אהבה בלא טעם רק מצד מדת החסד ונקרא מטעם זה נס גדול שהיה מצד הגדול:
1
ב׳והנה ז' ימי פסח הם כנגד ז' מדות תחתוניות איך שנחשב אם נחשב ב' ימי הפסח לאחד אך לכל הדעות ז' ימי הפסח הם כנגד ז' מדות שבחסד שעיקר יציאת מצרים היה מצד הגדולה והחסד וכן חג הפסח הוא כנגד אברהם אבינו ע"ה בין כשנחשב ז' ימי המועדים כנגד ז' רועים. בין בחשבון ג' רגלים נגד ג' אבות תמיד פסח כנגד אברהם אבינו ע"ה, וכן לאברהם אבינו ע"ה שמדתו מדת אהבה כמש"נ זרע אברהם אוהבי והוא מרכבה למדת החסד והגדולה נאמר לו במחזה גלות מצרים ואחר כך יצאו ברכוש גדול. ושבת ברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים היינו שבשבת נכללו קדושת המועדים הבאים בימי המעשה שאחריו ולכן בעשור לחודש שאירע אז בשבת שאחריו הי' חג הפסח נתעורר אז מדת הגדולה ונעשה הנס גדול שהרגו הבכורות באבותיהם ס"ר ונתתי כפרך מצרים אף שהיו מוקפים מכל צד מקליפות מצרים רק מטעם ואני אהבתיך.
2
ג׳והנה כתיב שם כוש וסבא תחתיך ולא נזכר בשום מקום שנעשו כוש וסבא כופר לישראל, וגם לא נזכר שנשתעבדו בישראל, ואם קאי לעתיד למה נזכרו הם ביחוד ולא שאר או"ה המפורסמים, ולמה לא נכללו בכלל ולאומים תחת נפשיך, אך שרש כל הגלות היא לתיקון פגם הברית שזה היה שורש פגם מהנחש, וכן הי' גלות מצרים שנק' ערות הארץ כדי שיתקנו פגם זה, והיה זה מצד ישראל שהיו גדורים מן הערוה כמ"ש במדרש (שה"ש ד' י"א) שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל היכרים בזכותו, ואף שהיה קליפת מצרים מקפת אותם מכל צד כמש"נ גוי מקרב גוי אלו ואלו מגדלי בלוריות כו' כמ"ש (ויקרא רבה פ' י"ג) מ"מ היו גדורים מן הערוה מש"ה נתעורר נתתי כפרך מצרים, וזכר אחר כך כוש וסבא תחתיך דכוש הוא שרש קליפת קלקול הברית כמ"ש (סנהדרין קח:) שחם שמש בתיבה וזה היה אז כגה"ב שהוזהרו ע"ז אז וחם לקה בעורו כדאי' במדר' (ב"ר פ' לו) יצא הם מפוחם וכמו שבישראל הקדושה בבכורות כן זלעו"ז באו"ה עיקר הזוהמא בבכורות וכוש בכורו של חם. וסבא בכורו של כוש והם שרש זוהמת הקליפה מזה ולכן נזכר כוש וסבא תחתיך שיתן השי"ת בלבם שיתגרו זה בזה ועל ידי זה יהיו כופר לישראל, ואחר כך נאמר ואדן אדם תחתיך א"ת אדם אלא אדום שהוא שרש קליפת הע' אומות ואחר כך ולאומים תחת נפשיך כל האומות בפרט וכאמור, וזה שדרש המגיד ביד חזקה זה הדבר ובודאי אין הכונה על מכת דבר שהי' בבהמות שבמכה זו לא יצאו עוד ממצרים ובקרא כ' ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה וגו' וע"כ הכונה על מכת בכורות שעל ידה יצאו ממצרים ומייתי ראיה מקרא דהנה יד ה' הוי' במקנך שייך לשון יד ה' על מכת דבר וכן יד החזקה היינו מכ"ב, ודרש ובזרוע נטוי' זו החרב כו' ולא מצינו שום מכת חרב במצרים, והכונה על חרב הבכורות באבותיהם וכאמור שזה היה הסיבה ליציאת מצרים, דבלא זה היה הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו רק ע"י החרב שהרגו ס"ר ממצרים כנפשות מספר בני ישראל היו הם כופר נפש ישראל ואחר זה במכת בכורות נתבררו ישראל שקשורים בשרש בני בכורי ישראל יצאו ממצרים ע"י הדבר שהוא מכב"כ וכאמור:
3