פרי צדיק, שבת הגדול י״בPeri Tzadik, Shabbat HaGadol 12
א׳במדרש שוח"ט תהלים (קלו) עה"פ למכה מצרים בבכוריהם איתא מיד יצאו ונטלו כ"א חרבו והרג את אביו שנאמר למכה מצרים וכו' ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם ע"ש והתסו' (בשבת פז:) כתבו שמטעם זה קורין אותו שבה"ג ולכאורה אין הנס תועלת ליציאת מצרים וגם כאן ייחוד כל"ח על למכה מצרים בבכוריהם והענין הוא שמצינו שאמר משה רבינו לפרעה הן נזבח וגו' ולא יסקלינו ומה זה תפס לשון סקילה ולא מיתה סתם, אך איתא במדרש (שיר השירים פ' קול דודי) א"ל משה רבינו האיך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מע"ז שלנו וכו*, וכמו שקטרוג עיזא שר של מצרים הללו עוע"ז וכ'ו אך השי"ת אמר משכו וקחו ודרשו משכו ידכם מע"ז וכו' ולכן נתירא משה רבינו ע"ה שאם * תועבת מצרים יתעורר הקטרוג אז מע"ז, כמו שמצינו שענו לירמיה כי עשה נעשה וגו' לקטר למלכת השמים וגו' כאשר עשינו וגו' ונשבע להם ונהיה טובים וגו' ומן אז חדלנו לקטר וגו' חסרנו כל וענה להם ירמיה הלא את הקטר אשר קטרתם וגו' אותה זכר ה' וגו' והלוא הם אמרו שאז הי' להם כל טוב ולמה כעת זכר ה' את מעשיהם להענישם על העבר ובעת שעברו לא נענשו, אך מאז שעשו הרע יכול להיות שלא נענשו רק היה להם טוב כדי להאבידם, ורק אחר שעזבו הרע והתחילו לשוב אז נתעורר עליהם הקטרוג וזה שאמר להם ירמיה שאתה זכר ה' וגו', וכן משה רבינו ע"ה לא נתירא מפני המצרים אם הי' מסכים השי"ת שיזבחו תועבת מצרים לעיניהם, אך נתירא שלא יתעורר אז הקטרוג מע"ז על ישראל שדינו בסקילה ודין ד' מיתות לא בטלו (כמ"ש כתובות ל.) וזהו שאמר משה ולא יסקלנו והשי"ת אמר להם משכו ידכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה ולבטל הקטרוג היה הנס למכה מצרים בבכוריהם עפמ"ש בזוהר הקדוש (בתוס' לפ' בלק ד' רל.) מאשר יקרת בעיני נכבדת כו' מאשר יקר מבע"ל וכו' ואתן אדם תחתיך וכו' והוא שהבע"ת מיד עאל ואתדבק בי' בקוב"ה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א קכט א) ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עלאין שבירר א"ע בכל הז' מדות ולא זכה לזה רק כד הוה סיב וכו' ואמר שם ומאריהון דתשובה בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קב"ה וכו' והעצה ואתן אדם תחתיך והיינו כמו יוהכ"פ דכ' ונשא השעיר את כל עונותם ודרשו (בר"ר פ' סה) השעיר זה עשו כו' את כל עונותם עונות תם דכתיב ויעקב איש תם והיינו שהשי"ת מלמד זכות על ישראל שכל העונות גרם עשו שהוא הכניס בהם השאור שבעיסה וישראל באמת רצונם לעשות רצון אביהם שבשמים, וזהו ואתן אדם תחתיך ההיא אדם דאתא מעמא אחרא, וכן היה כאן יצאו ונטלו כ"א חרבו והרג את אביו מפני שהם היו ב"נ ומיתת ב"נ לעולם בסייף (כמ"ש סנהדרין נו.) והרגו ששים רבוא לכפר הקטרוג מעל ישראל שהם המצרים הי' החייבים במה שעבדו בישראל בפרך. אחר כך ברצון מ"מ מצינו (כתובות נא:) דחשיב אונס מ"ט יצר אלבשה ולכן היה החשבון ס"ר למספר בני ישראל, (כמשנ"ת לעל מ"א) לכן ייחד הכ' למכה מצרים וגו' כל"ח שזה היה חסד מיוחד לכפרת ישראל כאמור:
1