פרי צדיק, שבת הגדול י״אPeri Tzadik, Shabbat HaGadol 11
א׳איתא בזוהר הקדוש (פ' צו כ"ט ע"א) אבל אינון חייביא ולא משתדלן באורייתא ומציה כו' אינון עבדין לאומין דעלמא ומשתעבדין בהו כגון עבדים היינו לפרעה במצרים ואי נטרו שבתות ויום טוב אתמר בהו ויוציאנו ה' אלוקינו ויתקיים בהו למען ינוח שורך כו' ובהמתך ע"ה אקרו בהמה כו', פסח הוא זכר ליציאת מצרים וככאן אמר דבכל יום טוב ושבת אתמר בהו ויוציאנו ה"א ובאמת בכל יום טוב ואף בשבת אומרים זכר ליציאת מצרים והי' ראוי לומר רק בפסח. מה שאין כן שבועות זכר למתן תורה וכן ר"ה זכרון ליום ראשון ויום הכפורים מחילת עונות, אך הזה"ק מיישב זה דכל ענין שיעבוד מלכיות בא מחמת שיש לאו"ה קטרוג על ישראל שיש להם לישראל גם כן נגיעה בהרע מהקלי' שלהם ובאמת השאור שבעיסה בא מהאומות ממה שנמצא בהם הרע בפועל ומזה מכניסין השאור שבעיסה גם בלב ישראל. וזה מתברר בשבת שאפילו ע"ה איתא בירושלמי (פ"ד דדמאי) דאימת שבת עליו דאז נופל הפחד והיראה על כל א' מישראל וז"ש ואי נטרו שבתות ויו"ט אתמר בהו ויוציאנו ה"א שכל האומות נקראו ע"ש מצרים ע"ש שמצירין לישראל כמ"ש במדרש (ויקרא רבה פ' י"ג) והיינו שמעיקין לישראל בהקלי' שלהם כנ"ל וכששומרים שבת אתמר בהו ויוציאנו משם ויתקיים בנו למען ינוח וגו' ובהמתך ע"ה בהמה אקרי וזה מתברר מתחלה ביציאת מצרים שהיה גלות הראשון ואחר כך יצאו ברכוש גדול שהוציאו כל הקדושה משם ומש"ה בכל המועדים ואף בשבתות הוא זוכה ליציאת מצרים, וזה ענין שנהגין לומר בשבת הגדול עבדים היינו כו' כמ"ש בש"ע (או"ח סי' ת"ל) ואף שהקשו ע"ז מהמכילתא כמ"ש (בביאו' הגר"א ז"ל) אבל מנהג ישראל תורה הוא והוא מטעם שהשבת שנתבררו אז ישראל יהי' חג הפסח שאז היה יציאת מצרים בפועל שנתבררו אז ישראל שהם קשורים בשורשם בהשי"ת ורצונם לעשות רצונך ומי מעכב השאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות כמ"ש (ברכות יז:) והיינו שהאומות היו מכניסין השאור בלב ישראל כמש"נ וירעו אותנו המצרים דהיינו שעשו אותנו רעים שהקיפו לישראל בקליפתם, ומש"ה בשבת שקודם זה שכלול מקדושת החג שאחריו כמ"ש קדשתו מכל הזמנים אומרים בו עבדים היינו לפרעה ממצרים ויוציאנו ה"א כאמור וכמ"ש בזוהר הקדוש כנ"ל:
1