פרי צדיק, לחג השבועות י״אPeri Tzadik, Shavuot 11
א׳בגמרא (שבת פ"ח.) דרש ההוא גלילאה עלי' דר"ח בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי. ויש להבין שלכאורה אין כל התליתאי בסגנון אחד כי אוריין תליתאי היינו שהוא משולש בתורה נביאים וכתובים כמו"ש רש"י ז"ל שם וכמו"כ לעם תליתאי שהמה משולשים. מה שאין כן בהשאר תליתאי כי על ידי תליתאי היינו משה רבינו ע"ה שהיה השלישי למספר וכן ביום תליתאי ובירחא תליתאי היינו גם כן השלישי למספר. אמנם י"ל שכולם הם למכוון אחד עפ"י הידוע שהמכוון בנתינת התורה לנו התורת חיים כדי לתקן בהם הג' דברים המוציאים את האדם מן העולם שהמה הקנאה תאוה וכבוד שבזה נתעצמו ג' האבות הקדושים לתקנם כל אחד לפי בחינתו. אברהם אבינו ע"ה תיקן מדת הקנאה שהיה מדתו חסד ואהבה והיה אוהב את הבריות ומקרבם תחת כנפי השכינה. ויצחק אבינו ע"ה תיקן מדת התאוה כי מדתו היראה ויראה שורש תאוה כידוע. ויעקב אבינו ע"ה תיקן מדת הגאוה והכבוד שאמר קטנתי מכל החסדים וא' האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. שזה היה תכלית הפגם הראשון מפיתוי הנחש שאמר והייתם כאלהים וזה נצמח מראשית הבריאה שהיה על ידי התנשאות בלבוש גיאות כמש"נ ה' מלך גאות לבש ומזה נסתעף גם בההיפוך מדת הגיר*ת על ידי מלכין קדמאין דמיתו שכ"א אמר אנא אמלוך כידוע. והנה על ידי תוה"ק נעשה התיקון על כל ג' הפגמים הנ"ל מקנאה כש"נ ויחן שם ישראל ופירש"י כאיש אחד בלב אחד. וגם אז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם. ומתאוה כמו שאז"ל (קידושין ל':) אם פגע בך מנוול זה היינו היצר הרע של תאוה משכהו לבית המדרש לד"ת. ומכבוד כמו שנאמר והחכמה מאין תמצא ודרשו רז"ל (סוטה כ"א:) במי שמשים עצמו כאין. וע"ז סובב והולך כל הדרש של הגלילאה מפני שכל בחי' התליתאי מרמזים על ענין זה. אוריין תליתאי הוא לבירור ג' מדות הנ"ל כנ"ל לעם תליתאי הוא גם כן לרמז זה כידוע שכהנים המה מסט' דחסד לאברהם ולוים מסט' דגבורה וישראלים המה המשולש הכלול בהם כל הג'. רחמנים ביישנים גומלי חסדים. ועל ידי תליתאי הוא משה רבינו ע"ה שהיה השלישי לאהרן ומרים והוא המשולש שבהם. כי ג' מתנות שניתן על ידם לישראל המה גם כן לברר ג' מדות הנ"ל. כי ענני כבוד שהיה בזכות אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום הוא כנגד מדת הקנאה כי ענני כבוד היו מקיפים את כל מחנה ישראל והמצורע שבא ממדת הקנאה והכעס היה משולח ממחנותם המוקפים בענני כבוד מפני שנפגם בזה. והבאר היה לבירור מבחי' התנשאות והכבוד כמו שאז"ל (תענית ז'.) מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך כך דברי תורה כו'. והמן שהיה בזכות משה רבינו ע"ה שהוא בחי' דעת כידוע הוא לברר את מדת התאוה שבא מצד חוסר הדעת כמו שאז"ל (סוטה ג.) אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ועל זה היה קבורת משה רבינו ע"ה בשטים מול בית פעור כדי להכניע בתכלית את קליפת התאוה ורוח שטות. והוא היה המשולש בעצם בכל הג' מדות בקדושה לברר ג' בחי' הנ"ל כידוע שגם הענני כבוד והבאר חזרו בזכות משה. וירחא תליתאי הוא גם כן רמז הנ"ל כי חודש ניסן הוא נגד אברהם אבינו ע"ה שיציאת מצרים היה מצד חסד לאברהם כמו שנאמר לו בברית בין הבתרים ידוע תדע וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וחודש אייר הנקרא חודש זיו הוא כנגד יצחק אבינו ע"ה שמופיע לנגדו תמיד זיו שכינתו יתברך כמו שאז"ל (שבת פ"ט:) ומחוי להו יצחק הקב"ה בעיניהו. וחודש סיון הוא נגד יעקב אבינו ע"ה המשולש שבאבות שבו נכלל גם כן בחי' ג' האבות הקדושים כידוע דיעקב מלבר ומשה מלגאו. וביום תליתאי הוא גם כן על רמז זה כי על המכוון הזה היה ג' ימי הפרישה כדי שיבררו את עצמם מג' מדות הנ"ל שזה היה עיקר ההכנה למתן תורה כדברנו הנ"ל. ועל מכוון הזה י"ל שמשה רבינו ע"ה הוסיף יום אחד מדעתו כי מאמר השי"ת הי' והיו נכונים ליום השלישי מפני שבו כבר יהיה נגמר התיקון של ג' בחי' הנ"ל. ומשה רבינו ע"ה הוסיף שיום השלישי כולו יהי' נשלם עוד בתכלית ההכנה מצד האדם בכדי לברר את הג' מדות הנ"ל בתכלית הבירור בשלימות עוד קודם מתן תורה:
1
ב׳ובזה יש לכוון גם כן דבר התמי' הנזכר גם כן במג"א (סי' תצ"ד) על השני הימים של חג השבועות שאליבא דר' יוסי שבז' בסיון ניתנה תורה והלכהכמותו ולמה אנו אומרים בששי בסיון זמן מתן תורתינו. וגם אליבא דרבנן שעברוהו לאייר הלא היה גם כן מתן תורה ביום נ"א לספירה שהוא בזמנינו יו"ט שני בז' בסיון. וגם היאך יתכן הדרש לד"ה ע"פ יום הששי שכל מעשי בראשית היו תלוים ועומדים עד יום הששי בסיון שיקבלו ישראל התורה וגם לדברי ר' שמעיה שעצרת פעמים חמשה כו' נראה בזה שאין החג תלוי בימי החודש רק לעולם הוא ביום החמשים לספירה. אמנם י"ל בזה שבאמת כולם ניתנו מרועה אחד שבוודאי בראשית מחשבת הבריאה מצד השי"ת היה מוכן להיות מתן תורה ביום החמשים אחר ספירת שבע שבתות מזמן יציאת מצרים והוא יום ששי בסיון. אמנם כי משה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו שיהיה נשלם בזה ההכנה מצד ישראל לברר הג' מדות כנ"ל. ודייקא בשנה זו שאחר יציאת מצרים מפני שהשכיל משה רבינו ע"ה מדעתו שתכלית הכנת טהרת הנפש שיהיה מזוקק שבעתים בנפש שבתות הספירה העיקר הוא רק על ידי קדושת השבתות שבכל הז' שבועות בכל אחד לפי בירור של המדה של שבע המדות שבקדושה נשלם הטהרה בנפש בקדושת יום השבת של השבוע שלו. כאשר כבר דברנו מזה שע"ז מרמז הפ' שבע שבתו"ת תמימות תהיינה. וגם עד ממחרת השב"ת השביעית מפני שעיקר המכוון נגמר בקדושת יום השבת של הז' השבועות שיהיה הכל תמימות בשלימות טהרת הנפש בז' מדות הקדושים. ועל ידי זה באים ביום החמשים להופעת בחי' שבת עלאה שהוא מקור השפעת הקדושה מה' עלאה. והנה באותו השנה לאחר יציאת מצרים לא קיבלו עוד מצות שבת עד אחר קריעת ים סוף בשבת דמרה ונמצא שלא היה מאז עד יום ששי בסיון שהוא יום החמשים מיציאת מצרים רק ששה שבתות להכנת טהרת נפשם מפני שנחסר להם שבת ראשונה שאחרי יציאת מצרים שלא נצטווי עלי' עוד. וע"ז השכיל משה רבינו ע"ה להוסיף עוד יום אחד מדעתו כדי שיהיה המתן תורה בז' בסיון שהיה אז לפי החשבון ביום השבת כדי שבשבת זה יהיה נגמר תכלית טהרת נפשם מצידם ובזה יהיו מוכנים לקבלת התורה בפועל מצידם. וגם אליבא דרבנן היה גם כן המכוון בזה מה דאייר דהאי שתא עבורי עברוהו מפני שענין העיבור תלוי גם כן בקדושת ישראל מצד בחי' אתעדל"ת כש"נ אשר תקראו אותם ואמרו ז"ל (ר"ה כ"ה.) אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין והכל היה לתוכן מכוון הנ"ל כדי שיהיה להם גם השבת השביעי לגמר טהרת נפשם שהיו מוכנים בו לקבלת התורה בפועל באותו יום השבת שהלא דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל. וממילא יובן הכל שבאמת היה מיד בראשית המחשבה בהבריאה להיות מתן תורה ביום הששי בסיון שהוא יום החשמשי ליציאת מצרים. רק אז בשנה הראשונה היה בפועל המ"ת ביום השני מפני השבת השביעי נ"ל. אבל לדורות לעולם מופיע קדושת החג של מתן תורה ביום החמשים מאחר שכבר יש לנו שבת שבתות תמימות והוא היום המוכן מאז להופעת קדושת המתן תורה בבחי' המחשבה כנ"ל. וגם ביום השני של החג שהוא במספר יום נ"א ליציאת מצרם מופיע קדושת המתן תורה בפועל כמו שהיה אז בשנה הראשונה מצד הכנתם בפועל. נמצא שבחג השבועות יש סמך גדול ליו"ט שני גם עפ"י תוה"ק. ובזה יובן גם דברי הרע"מ בפ' אמור (זח"ג צ"ח ב') דתרין יומין דשבועות אינון י' ו' צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם מאינון ה' ה'. שלכאורה הלא אין שום שייכות ליום השני של שבועות בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראיה מפני שהוא רק מצד מנהג יו"ט שני של גליות. אמנם לדברינו הנ"ל יש לו שורש גדול בתורה מפני שבאמת היה אז באותו היום מתן תורה בפועל בהתגלות מצד הכנת האדם. והוא מרמז על בחי' תורה שבעל פה שהוא בא מצד הכנת המקבל. וע"ז יש לכוון גם כן התירוץ של המג"א בשם הע"מ דבא לרמז לנו יו"ט שני של גליות והיינו ענין התייסדות תורה שבעל פה הבא בפועל בהתגלות מצד הכנת המקבל. ואיתא ברע"מ פ' נשא ע"פ הנסתרות לה' אלהינו אינון י' ה' דאינון יראה ואהבה והנגלות אינון ו' ה' היינו התורה והמצוה שהמה בהתגלות. וע"ז מרמז אות י' על יום הראשון של חג השבועות שהוא זמן השפעת מתן תורה בבחי' מחשבה מוחא וכפירש"י ז"ל ע"פ אז ישיר שאות י' ע"ש המחשבה נאמרה ויום השני הוא זמן השפעת התורה בהתגלות המרומז באות ו' כנ"ל. וצריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה' ה' היינו עלאה נתקרב לאות י' ביום החמשים שהוא בחי' הופעת השרש מהמקור מבחי' בינה אימא עלאה. וה' תתאה שהוא מצוה דהיינו קבלת מלכות שמים בפועל בהתגלות נתקרב לאות ו' שהוא בחי' יו"ט שני של שבועות שהוא הזמן המוכן להשפעת תורה ומצות בהתגלות מצד הכנת האדם כפי רמז דברינו הנ"ל:
2