פרי צדיק, לחג השבועות כ׳Peri Tzadik, Shavuot 20
א׳ברע"מ (ח"ג צ"ח א') שבועות דאיהו מתן תורה דאתיהיבו תרין לוחין דאורייתא מסטרא דאילנא דחיי. ובתקונים (סוף תיקון מ') אר"א יומא חדא וכו' דאמר רע"ק לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסכנו עצמכם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. והוא כמ"ש בגמרא (חגיגה י"ד ב') וכאן נתוסף שמא תסכנו עצמכם. אדהכי הא סבא דסבין עתיקא דעתיקין [והיינו טלא דעתיקא] קא נחית וכו' בוודאי אבני שיש טהור אינון י' י' דמנהון מיין דכיין נפקין וכו' והוא ע"פ מה שא' ברע"מ (ח"ג רע"ג א') ותרין ככרות בשבת רמיזין לתרין יודין וכו' ולמעלה אמר דאינון רמיזין בתרי לוחי אורייתא וכו'. ואמר כאן דמנהון מיין דכיין נפקין מים היינו ד"ת כמו"ש (ב"ק י"ז.) אין מים אלא תורה. ודכיין הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"ג פ' סע"ב) דכיותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד וכו' דקיימא תדירא בהאי דכיותא ולא אתעדי מנה לעלמין. וזה שאמר אחר כך בתי"ז הנ"ל איהו עץ חיים מאן דאכיל מיני' וחי לעולם וכו' ואינון חכמה בראש וחכמה בסוף. היינו חכמה בראש הוא י' משם הוי' בחי' תורה שבכתב וחכמה בסוף הוא י' משם אדנ"י שהוא מלכות פה תורה שבעל פה. ואמר תעלומות חכמה ודאי אינון תעלומות מחכמה עלאה דאיהו [לא כגי' דפוסים חדשים דתחות] כתר עלאה והוא כמו שאנו אומרים תמיד דתורה שבעל פה הוא מטלא דעתיקא שנאמר תזל כטל אמרתי שהוא כטל שאינו ניכר איך שיורד מן השמים והוא על ידי שמתחבר חכמה ובינה על ידי הדעת שהוא פנימיות מכ"ע. ומתגו של אות י' שכנגד כ"ע מופיע לחכמה ובינה על ידי הדעת. וזהו תעלומות מחכמה עלאה דאיהו כתר וכו' בגין דאורייתא מתרין לוחין אילין הוה משה נחית לון לישראל וכו' היינו הלוחות הראשונות דכתיב בהו חרות על הלוחות ודרשו (תנחו' ס"פ תשא) חירות ממה"מ וכמו שנדרש בגמרא אני אמרתי אלהים אתם. והיינו כששמעו מאמר אנכי ה' אלהיך נתקע ת"ת בלבם כמ"ש שיר השירים פ"א. וע"ז המאמר אנכי לא בא בציווי להאמין כמו בכל הדברות. וכמ"ש הראשונים שעל אמונה לא שייך לשון ציווי שאם לא יאמין מה יועיל ציווי. רק הש"י אמר והבטיח שישראל הם מאמינים שאנכי ה' אלהיך וזה פי' שנתקע ת"ת בלבם בדיבור אנכי. ובדיבור לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם. שהיצר הרע נקרא אל זר בגופו של אדם (שבת ק"ה:) וכל המצות ל"ת כלולים בזה שהם באים על ידי כח זר וכמו"ש (סוכה נ"ב.) משה קראו ערל וכמו שנת' במ"א שהיצר הרע דומה כמו ערל שיושב בלב ומפתה לרע ואינו כלל מחלק ישראל, וזהו אל לשון כח כח זר. וזה היה במעמד הר סיני שהיה אז חרות על הלוחות היינו על לוח לבם כמו על לבם אכתבנה וכתבם על לוח לבך וכמו שנת' כ"פ. ואמר אחר כך בתי"ז הנ"ל ולא זכו ואתברו ונפלו ודא גרים אבודא דבית ראשון ובית שני ואמאי נפלו בגין דפרח ו' מינייהו וכו'. והיינו דאות ו' אות אמת ושפת אמת תכון לעד וכמו שנאמר יראת ה' טהורה עומדת לעד דלא אתעדי מיני' לעלמין. והיינו שהיו אז חירות מיצר הרע וממה"מ ומשעבוד מלכיות. ואמר אחר כך ויהיב לון אחרנין מסט' דעץ הדעת טוב ורע דמתמן אתייהבית אורייתא באיסור והיתר מימינא חיי ומשמאלא מיתה והיינו שיכול להיות גם כן למשמאילים בה שהוא סמא דמותא שבלוחות הראשונות היה חרות על הלוחות שנחקק בלב על ידי דיבור הש"י מאמר אנכי ונעקר יצר הרע מלבם. מה שאין כן בלוחות שניות דכתיב פסל לך והיינו דאף דגם שם היה חרות על הלוחות דהא כתיב וכתבתי על הלוחות וגו' וכתיב ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו' וכמו שא' (פ"ו דאבות) אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ודרש מדכתיב חרות על הלוחות אף דזאת נכתב בלוחות ראשונות וכאן מיירי בזמן הזה. רק באמת דגם בשניות היו חרות על הלוחות חירות וכו' כנ"ל. רק ההבדל הוא דכאן בלוחות שניות נאמר פסל לך היינו שצריך מקודם בעצמו לפסול ולחקוק הלב אבן ואחר כך יכנוס בהם הד"ת. ואמר למשה רבינו פסל לך שזה הכח נתן השי"ת למשה שהוא יתן הכח זה לישראל שיוכלו בעצמם לחקוק ולחצוב הלוחות היינו הלב אבן. ואז יזכו גם כן להיות חרות על הלוחות חירות מיצר הרע כמו שהיה בדברות ראשונות. וזה שאמר ובגין דא אמר רע"ק כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים ולא תהוון שקולין אבני שיש טהור לאבנים אחרנין דאינן חיי ומיתה דמתמן לב חכם לימינו דב"נ ולב כסיל לשמאלו וכו'. והיינו שלא להחליף במה שאמרו (חגיגה יב.) בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים וכו'. והיינו שבאמת גם שם יש ד"ת אין מים אלא תורה וכמ"ש בזוה"ק (ח"א קי"ז א') שנרמז בכל מעיינות תהום רבה מבועי דחכמתא דלתתא. אך שם הם משוקעים בתהום ויש מים הזדונים גם כן שמרמז לתאוות רעות. ולהם שנשמלו גם כן למים כמו שנאמר וכהמות ימים יהמיון נהפך למבול מים. וזה שאמר דאינון חיי ומיתה דמתמן לב חכם וגו'. ואל תאמרו באבני שיש טהור מים מים שיש ב' מיני מים רק באמת הם מים אחד כמו בלוחות ראשונות שהיה חרות על הלוחות רק החילוק דצריך בעצמו לחקוק בלב האבן ואז זוכן גם כן להיות חירות מיצר הרע מכל וכל כמו בראשונות. וזה שאמר עוד ולא עוד אלא אתם תסכנו עצמכם וכמו"ש בגמרא בן עזאי הציץ ומת בן זומא הציץ ונפגע ורע"ק יצא בשלום והוא דאמת ושלום חד הוא כמ"ש בס' הבהיר ואמת ושלום קשיר דא בדא (כמ"ש זח"ג י"ב ב'). וזה שאמר דאילין אבנין דעץ הדעת טוב ורע אינון בפרודא ואילין אבני שיש טהור אינון ביחודא בלא פרודא כלל. והיינו כמו שהיה בלוחות ראשונות רק שצריך חקיקה בלב האבן מצד האדם. ואם תאמרו דהא אסתלק עץ החיים מניהו ונכלו ואית פרודא ביניהו דובר שקרים לא יכון וכו'. דבאמת דלוחות שניות גם כן חרות על הלוחות ומי שעוסק בתורה הוא בן חורין רק אחר שיחקוק ויפסול הלב אבן. וזה שא' עוד ואלין דאתברו מאינון הוו והיינו כמו"ש (ב"ב י"ב:) ששברי לוחות מונחות בארון. שבשניות גם כן אחר שיחקוק הישראל ויפסול הלב אבן אז יזכו כמו שהי' בלוחות ראשונות שהיו מסט' דאילנא דחיי ואכל וחי לעולם וכמו"ש יראת ה' דאילנא דחיי ואכל וחי לעולם וכמו"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד וכמו"ש בזוה"ק שזכרנו דקיימא תדירא בהאי דכיותא ולא אתעבדי מיני' לעלמין היינו חירות מיצר הרע. ובכל שנה כשמגיע הזמן מתן תורתינו יכולים לזכות להיות חרות על הלוחות ועל לבם אכתבנה. שיהיה חירות מיצר הרע שהוא עיקר בן חורין שהוזכר (באבות) ואף שהעולם נידון אחר רובו ולא נתקן עדיין כל הפגם להיות נידון אחר רובו ולא נתקן עדיין כל הפגם להיות ואכל וחי לעולם. מ"מ מי שזוכה להיות חרות על הלוחות אינו מת. רק המיתה הוא כמו שינה ויקיצה כמו שנאמר הקיצו ורננו כמו ישן ומקיץ משנתו. וכמו שמכניס במדרשים וירוש' המיתה בשם כד דמך לשון שינה. וכתיב והקיצות הוא תשיחך לעתיד לבא:
1