פרי צדיק, לחג השבועות ה׳Peri Tzadik, Shavuot 5
א׳איתא בגמרא (פסחים פ"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה בו תורה הוא. ויש להבין עפמ"ש (לבוש או"ח סי' תר"ע) שבפורים שהיה הצלת נפשות והגופים שרצו להשמיד ולהרוג קבעו שמחה ומשתה להגוף מה שאין כן בחנוכה שהיה הצלה משמד היא רק שמחה לנפש ולא לגוף. ואיך יובן הטעם שמפני שנתנה בו תורה שיהיה צריך נמי לכם שמחת הגוף ורש"י פי' שישמח בו במאכל ובמשתה להראות שנות ומקובל יום שנתנה בו תורה. גם זה צריך להבין דזה היה שייך אם היה משמח מעצמו אבל מאחר שיש בו מצוה דבעינן לכם אין בו הוראה וראיה שנוח ומקובל עליו שהרי מוכרח לקיים המצוה. אך הענין ע"פ מה שאמרו הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג והיינו כיון שבשבת מתוספין נשמתין נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי (כמ"ש זוה"ק ח"ב פ"ח ב') שאז יהיה התיקון בשלימות שלא ירגיש עוד הנאת הגוף. והמצוה הוא וקראת לשבת עונג שיענג רק הנשמה יתירה שנקראת שבת ומתענגת מענוגי שבת כמ"ש (בזוה"ק ח"ב ר"ד ב') וכמו שאמרנו בדקדוק לשון הגמרא המענג את השבת ולא אמרו המתענג בשבת או המענג עצמו בשבת ואף הוא גם כן בקדושה. מ"מ שבח המענג את השבת הוא רק כשמכוין לש"ש לענג הנשמה יתירה וזהו וקראת לשבת עונג. והכל מודים דבעינן לכם היינו שהלכם הוא גם כן בקדושה. וביו"ט גם כן הסעודה נקרא סעודתא דמלכא שהוא כמו קרבנות דכתיב לחמי לאישי לחם אלהיהם. ומ"מ כל שאור וכל דבש לא תקריבו כיו שיש עוד שאור שבעיסה שיוכל לכוין להנאת עצמו מש"ה נאסר להקריב חמץ. מה שאין כן בעצרת דאיתא בזוה"ק (אמור צ"ז ב' ברע"מ) ובקרבנא דעומר אתבטל יצר הרע דערקא מאשת חיל כו' ובג"כ אקרי כגוונא דא עצרת דאית בי' ביטול יצר הרע. וע"ד לא כתיב בי' חטאת כשאר זמנין דכתיב חטאת לה' וכו'. והיינו דבשעת מתן תורה כתיב אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה.) והיינו שהיה מתוקן כל פגם הנחש וכיון שנתבטל מה"מ נתבטל גם היצר הרע דהוא מה"מ (כמ"ש ב"ב ט"ז.) וכן איתא במדרש (שיר השירים פ' ישקני) בשעה ששמעו ישראל לא יהיה לך עקר יצר הרע מלבם. ואז לא היה כלל הרגש הנאת עצמו ואף שלאחר הקלקול חזר יצר הרע למקומו מ"מ בכל שנה כשבא זמן זה מתעורר קדושת הזמן זה שהוא ביטול השאור שבעיסה. והנשאר הוא רק ממה שהשאור מג' דברים שרובן קשה ומיעוטן יפה (כמ"ש ברכות ל"ד.) והיינו מה שצריך ויושאר ממנו אף לעתיד וכמו"ש (במה"נ תולדות קל"ח א') דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא להוי. ומש"ה ביום זה מקריבין חמץ שהוא המיעוטן יפה שנשאר וזה הענין דמחלוקת ר"א ור' יהושע בכל יו"ט דר"א סבר או כולו לה' או כולו לכם דהיינו מי שיכול שהיה הלכם היינו הנאת הגוף שלו גם כן לש"ש ולא ירגיש הנאת עצמו אז כולו לכם. ומי שאינו יכול לכוין שיהיה הנאת הגוף שלו גם כן בקדושה יהיה כולו לה' דוודאי אין הפי' שהברירה בידו לברור או הנאת הגוף או יושב ושונה. ור' יהושע סבר דכל אחד מישראל יכול לאכול ביו"ט בקדושה ורק התורה אמרה לחלק חציו לה' וחציו לכם. ובעצרת הכל מודים שיכול כל אחד שיהיה הנאת הגוף שלו בקדושה שאז מתגלה האור, מזמן מתן תורתינו שנתבטל השאור שבעיסה וכאמור. וז"ש הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם שיהיה הלכם גם כן בקדושה מ"ט יום שנתנה בו תורה הוא ומתעורר בכל שנה שיכול לבטל השאור שבעיסה ויהיה הלכם נמי בקדושה:
1