פרי צדיק, שמות י׳Peri Tzadik, Shemot 10
א׳דבי' רעוא דרעוין. רצון הרצוניות שיש רצון לדבר הערב והוא מרצוניות שבלב ועל דברי תורה כ' ומתוקים מדבש ונופת צופים שמרגיש בהם מתיקות ורוצה בהם. ויש רצון לדבר המועיל והוא על פי שכל והוא במוח. ויש רצון בלא טעם כמו מצא חן והוא רצון של כל הרצוניות. וכן אמר משה רבינו ואתה אמרת וגו' וגם מצאת חן בעיני וכן אם נא מצאתי חן וגו' למען אמצא חן בעיניך. כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך. וה' יתברך השיבו כי מצאת חן בעיני וגו' ומציאת חן הוא בלא טעם וכמו שמצינו באסתר דכתוב ותהי אסתר נושאת חן ואמרו (מגילה יג.) אסתר ירקרוקת היתה וכו'. וכתיב ואוהב את יעקב וגו' והיינו אף כי את עשו ליעקב והוא על פי מ"ש (מדברי תורה צו ב) מה עשו עושה מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב וכו'. והיינו שמדמה מעשיו למעשה יעקב. וכן להיפך כשיעקב עושה ח"ו כמעשה עשו מכל מקום ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם. וזהו מציאת חן מרצון הרצוניות מעתיקא. וכמ"ש (גיטין נז.) ת"ח מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם בא ללמדנו שאף פושעי ישראל כזה מעולה מבלעם שהיה נביא מאומות העולם. ובנח כתוב ונח מצא חן וא' (סנהדרין קח.) אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן ובמדר' (ב"ר סו"פ כח) ואף נח לא שהיה כדאי אלא שמצא חן. ובשבת התגלות עתיקא רעוא דרעוין וזהו חן. וז"ש (ב"ר פ' ט) עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. והנה איתא במדרש (שם פרשה לו) חביב משה מנח נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים. ויש להבין למה נקרא באמת איש מצרי ואם שהם טעו וקראוהו כן. מכל מקום למה נכתב בתורה דברים בדאים שאמרו בטעותם וכמו שדקדקו (מדברי תורה ר"פ תולדות) שגדול השלום ממה שנכתב בתורה מה שאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' וקראום דברי בדאי אף שאמת שאמרו ליוסף כן מכל מקום לא היתה התורה כותבת דברי בדאי שאמרו אם לא שראוי היה לומר כן מפני שגדול השלום. (ונ"ת כ"פ) ולמה נכתב כאן מה שאמרו איש מצרי בטעות. ונראה שזה שבא במ"ר פ' זו (פ' א) ליישב במ"ש משל לא' שנשכו הערוד וכו' מי גרם לזה שיבא אצלינו איש מצרי שהרג. ובפשוטו הדבר קשה שיאמר להם הריגת המצרי ובודאי הסתיר הסיבה שבגללה ברח מפרעה. רק המדרש בא ליישב איך נכתב בתורה איש מצרי הצילנו. ומיישב שכן היה האמת שהמצרי שהרג היה סיבת ההצלה וזה נתודעו אחר כך. אבל בפשט הכתוב קאי איש מצרי על משה רבינו וכן דעת הב"ר וכמ"ש משנקרא איש מצרי כו' ויש להבין למה נקרא כן. אך הענין דאיתא (סוטה יב.) אף על עמו גזר מפני שאמרו האצטגנינים היום נולד מושיען של ישראל ולא ידעו אם מצרי או ישראל ויש להבין למה לא ידעו כיון שראו בכישוף וכדומה. אכן באמת היה משה רבינו נקרא בן בתיה מפני שגדלתו שכל המגדל יתום מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו (וכמ"ש מגילה יג.) ולזה ראו שהוא בן ישראל ומצרי ולא ידעו מה זאת. ובאמת שכך הוצרך להיות גדל בבית פרעה ושיהיה בת פרעה מגדלתו וכמ"ש במ"ר (פ' זו) ואף מלך המשיח כו' יושב עמהם במדינה כו' והיינו כיון שהיו ישראל משוקעין בקליפת מצרים כעובר במעי אמו כש"נ גוי מקרב גוי. הוצרך להיות גדל בבית פרעה ואף שלא ידע שרשו מכל מקום לא נדבק בו כלל מקליפת מצרים. על ידי זה היה ראוי להוציא את ישראל ממצרים אף שהיו משוקעין כמ"ש (ויק"ר פרשה כג) אלו ואלו וכו'. וכן משיח שיהיה צריך להוציא אף האובדים בארץ אשור והנדחים וגו' אף שהם משוקעים. צריך להיות יושב עמהם במדינה. וז"ש משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים דהיינו אף כשהיה ביניהם בבית פרעה לא נדבק בו מאומה מהרע. וז"ש (סנהדרין לא :) לדזיו ליה כבר בתיה כו' והיינו משה רבינו ע"ה. ויש להבין למה קראו אז למשה בשם בר בתיה על שם שגדלתו ורש"י הביא גי' כבר ביתיה ע"ש אך לגירסתינו יש להבין למה נקרא במקום הזה כן. אכן הקרני הוד זכה משה על ידי שנתגדל בבית פרעה ולא נדבק בו מהרע ולכן מר עוקבא שהיה בעל תשובה כמ"ש בפרש"י וזכה לנר דולק בראשו והיינו על ידי התשובה שלימה זכה למ"ש (שבת פט :) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית וכו' והיינו מעתיקא ממאמר בראשית שנזכר בו תוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים על ידי זה כשלג ילבינו שנעשה כזכיות ועל ידי זה זכה גם כן לנר דולק בראשו. ולכן קראו למשה אז בר בתיה. שמשה רבינו נולד ונתמלא הבית אור והיינו שנולד בשורש טוב וזה מעתיקא וזש"נ כי מצאת חן בעיני:
1
ב׳אך גוף הדבר צריך ביאור מה שצריך למצוא בו חביבות במשה רבינו ע"ה שהיה רבן של כל הנביאים וכל ישראל ולא קם נביא וגו' וגדול מהאבות וכמ"ש (מדברי תורה סו"פ תולדות) ירום מאברהם כו' ונשא ממשה. וכן בזוהר הקדוש (ח"ב כג א) בכלהו כ' כו' ואל יעקב כו' ועכ"ד לא זכה לאשתמשא בי' כמשה וכן בכ"מ. ולמה צריך למצוא חביבות נגד נח. וגם לשון חביב צריך ביאור דהוה ליה לומר גדול. אבל באמת לענין גדולה לא צריכא למימר רק עיקר השתוותם הוא מצד מציאות חן דהיינו החביבות אצל הקב"ה מצד השורש בלא טעם כאמור. ועל זה אמר לבד דגם בזה אין דמיון שבאמת החן של נח היה רק להנצל מדור המבול. רק גם בעיקר החן שהיה כל אחד לפי מדרגתו היה גם כן חביבות בחן דמשה רבינו ע"ה. כי אצל נח היה רק לפי שעה וקייש לומר מעלין בקודש ולא מורידין. אבל כמו שיש חילוק בין תשמישי מצוה דנזרקין לתשמישי קדושה דנגזרין (כמ"ש מגילה כו :) כן החילוק בנפשות. דנח איש צדיק תמים במעשה המצות ואינו ענין לקדושה דמעלין וכו' ויוכל לירד אחר כך ולהיות נזרק כי קדושה הוא רק בישראל שנקראו גוי קדוש ועם קדוש. וזהו חביב משה מנח דנח לא היה לו שייכות לתורה ואף דאי' (פירש"י נח) למדנו שלמד נח תורה מכל מקום לא היה לו שייכות לזה וכן נצטוה יום ולילה לא ישבותו ולא היה לו חלק בשבת שהוא גם כן קדושה כמה שנאמר כי אני ה' מקדשכם. רק היה צדיק במעשה וז"ש משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה דהיינו כשמצאו בו חסרון שנתקלקל נקרא איש אדמה דתשמישי מצוה נזרקין. מה שאין כן משה רבינו ע"ה כשנולד נתמלא הבית אורה. אורה זו תורה (כמש"ש טז :) וחכמה קודש עלאה איקרי כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רצז א) וזכה להיות השבת מתנת חלקו ומעלין בקודש ואין מורידין שבכל פעם מוסיף והולך בקדושה וזה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלהים. ומשה רבינו היה שורש תורה שבכתב. וגלות מצרים היתה הכנה למתן תורה כמ"ש (ברכות ה.) ג' מתנות כו' על ידי יסורין תורה וזה היה על ידי יסורי גלות מצרים:
2
ג׳וגלות בבל היה הכנה לתורה שבעל פה כמ"ש (שבת קמה :) הבאים ישרש יעקב וגו' אלו ת"ח שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה ועל זה אמר הכתוב ומלאו פני תבל תנובה שמשם נתפשט תורה לכל העולם. וכן כל הגליות הוא להתפשטות תורה שבעל פה שכל הגליות בכלל גלות בבל. והראיה מדאמרי' (ברכות כד :) ר"א הוה קא משתמיט מיני' דר"י דוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאר"י כל העולה מבבל לארץ ישראל כו' עד יום פקדי וגו' והם היו כבר אחר הפקידה. ואדרבה חשבו בגמ' (יומא ט :) לחסרון שלא עלו כולם בימי עזרא ע"ש. אך כיון שהוצרכו לגלות עוד שוב חזר מאמר הכ' בבלה יובאו ושמה יהיו עד וגו' שכל הגליות בכלל בבל וכאמור. והאריז"ל כ' שר"ע היה שורש תורה שבעל פה ולכן איתא (מד"ר פ' חוקת) דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע כו' וז"ש בגמ' (מנחות כט :) שמשה לא היה יודע מה הן אומרים והיינו מפני שר"ע היה בן גרים וזכה לשער הנ' שמיוחד לבעל תשובה ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א קכט ב) מאריהון דתשובה בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא כו' דמשכא עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגי וז"ש (ברכות לד :) במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים ואמר רה"ק זוצקללה"ה מ"ש (מנחות שם) כיון שהגיע לדבר א' כו' הלכה למשה מסיני זה יחוד ה' אחד ששורש ר"ע היה לא יהיה שורש המל"ת ושורש משה רבינו היה אנכי. והוא שכל התורה נק' בזוהר הקדוש (ח"ב פב ב) תרי"ג זיני עיטא. ולמה הן עצות אך כל התורה עצות איך לזכות שיופיע בלב מאמר אנכי וזה חלק משה רבינו ע"ה שנולד ונתמלא הבית אורה וחלק ר"ע היה לתקן כל הרע. והתורה שבעל פה הרב חכמה לתקן הרב כעס ואלמלא חטאו ישראל וכו' (כמ"ש נדרים כב :) ואף שזה גם כן מאור הראשון שנגנז בתורה שבעל פה (כמ"ש מדברי תורה נח ג) מטלא דעתיקא רק משה רבינו נולד כך וכמו שאמרנו במה שנאמר כי מצאת חן בעיני. וז"ש בגמ' (חגיגה יד.) א"ל ראב"ע עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות וכו' ולכאורה איך יתכן לומר כן לר"ע שנכנס לפרדס ובודאי היה חלקו בסתרי ורזי התורה ואיך יאמר לו מה לך אצל הגדה. אך ענין נגעים היינו מה שהמצורע משולח חוץ למחנה ישראל ואין לו חלק בישראל. ואהלות הוא שורש פגם הנחש שהביא מיתה לעולם משורש קנאה והכבוד (כמשנ"ת פרשה ויצא מא' ז ע"ש) וזה עסק וחלק ר"ע לתקן כל הרע והרב כעס הנכלל במאמר לא יהיה לך. והגדה אי' (ספרי עקב פ'. ולדבקה) רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר וכו' וזה חלק משה רבינו שהוא שורש מאמר אנכי. וזה א"ל ראב"ע דהוא עשירי לעזרא (כמ"ש ברכות כז סע"ב) ועזרא איתא (סנהדרין כא :) ראוי היה שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה כו' ועל כן א"ל כלך אצל נגעים ואהלות שזה חלקך לתקן כל הרע ובהגדה אנכי אדרוש שזה חלק משה רבינו ע"ה ועזרא. ושבת בו התגלות עתיקא והוא חן ורעוא דרעוין. והעיקר שצריך לידע שזה העסק לה' יתברך בהגליות להרים השבט שיכנסו דברי תורה בלב. וטוב שנראה שיספיק הרמת השבט ויביא תיכף למשענת שהוא דברי תורה שהוא שורש כל הגליות וכמה שנאמר שבטך ומשענתך המה ינחמוני:
3