פרי צדיק, שמות י״אPeri Tzadik, Shemot 11
א׳וירכיבם על החמור פירש"י חמור המיוחד שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו וכו' (וכ"ה בפרדר"א פ' לא) ובודאי אין הפירוש שהחמור חי כמה אלפים שנה רק המכוון שהכל קדושה א'. ועל זה קשה שהרי החמור של אברהם אבינו ע"ה נדרש (יבמות סב.) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור והרי הוא לגריעותא. אך הענין דחמור מרמז לגוף שהוא החומר ובא"א כ' ויחבוש את חמורו שכבש הגוף להיות בו קדושה ובשעה שרכב עליו נהפך לטוב ומרמז לקדושה. ומכל מקום אחר כך כשהניחו אצל ישמעאל ואליעזר שהם היו שני נעריו שלקח (כמ"ש ויק"ר פ' כו והובא ברש"י) וישמעאל עקרו ושרשו משפחה מצרית והוא קליפת החמור כמ"ש בזוהר הקדוש. אצלם היה החמור דקליפה קליפת התאוה ועז"א להם עם הדומה לחמור. וכן משה רבינו עליו השלום מה שלקח אשתו ובניו למצרים אף שהולך להוציא את ישראל משם ולמה הוליכם למצרים וכמו ששאל יתרו (כמ"ש מ"ר סו"פ ד) אך נתיירא שמא יתקלקלו כשיהיו במדין בין רשעים. ורצה שיקבלו את התורה אחר יציאת מצרים (כמש"ש) ועל זה נאמר וירכיבם על החמור שזה היה המכוון שלו להרכיב אותם ולהמשיל אותם על החומר הגוף והיצר הרע וזה גם כן הקדושה של אברהם אבינו ע"ה דכתוב ויחבוש את חמורו שחבשו להתגבר על היצר הרע ולהכניס קדושה בהגוף. וז"ש והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר עני ורוכב על חמור שהוא יפעול אז שכל ישראל יכבשו החמור שאז ישחוט השי"ת להיצר הרע מכל וכל (כמ"ש סוכה נב.) ואז יהיה הגוף מלא קדושה. וכ' עני שזה יפעול על ידי שידע שהכל מהשי"ת ויהיה שפל בעיניו ועל ידי ענוה זוכין להיות רוכב על חמור שיהיה נכבש תחתיו. והוא יפעול כן בכל ישראל שיתגברו על הרע מכל וכל. וכן משה רבינו שהיה ענו מכל האדם פעל לזרעו שיוכלו לכבוש את החמור ולהכניס קדושה בהגוף וזש"נ וירכיבם על החמור שזה היה כח משה שפעל בהם לכבוש החמור. ואחר שמל את אליעזר בנו והכניסו בקדושה שממנו יצא רחביה הראש שיצאו ממנו ששים ריבוא וכמ"ש (ברכות ז סע"א) רבו למעלה מששים רבוא. ומספר ששים ריבוא היינו שכוללין כל הדברי תורה שיש בהם ששים ריבוא אותיות וחלקי אותיות שכנגד זה יש בישראל ששים ריבוא נפשות מקבלי התורה. ואז אחר מילת אליעזר שוב לא נתיירא משה רבינו ע"ה לשלחם חזרה למדין כמ"ש (מכילתא ר"פ יתרו הובא ברש"י) כי כבר פעל בהם להרכיבם על כל עניני ותאוות הגוף שיהיה בקדושה וכאמור:
1
ב׳אחר הבדלה
2
ג׳במוש"ק מבקשים על ביאת אליהו שלח תשבי לנאנחה. הענין דכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא וידוע דגדול ונורא הם מדות אברהם אבינו ע"ה ויעקב אבינו ע"ה (כמ"ש בזח"ב עט א ונת' סו"פ נח) והנה בשעת הבריאה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין והיינו בשם אדני בהיפוך אתוון דינ"א דמלכותא דינא כמ"ש בזה"ק (שם קיח א) והיינו שם אלהים בתראה דמעשה בראשית (כמ"ש זח"ג רלג ב) וכיון שצפה השי"ת שיהיה הקלקול ואין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים למדת הדין דכ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ונדרש (בב"ר פ' יב ובזוהר הקדוש) באברהם וכמה שנאמר עולם חסד יבנה. ואמרו (שם פ' יג) מזכיר שם מלא על עולם מלא וכ"ה בזוהר הקדוש (ח"ג קלח ב) והיינו שנזכר עם שם הוי"ה שיעקב אבינו מרכבה לשם זה כידוע. ושבת שהוא מעין עולם הבא א' מס' לעולם הבא (ברכות נז :) נקרא גם כן יום הגדול והנורא וכמו שאמרנו. וז"ש זכות ומישור לפני כסאו חסד ורחמים מלא כבודו. לפני כסאו היינו בשבת כמ"ש ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו והוא על פי מ"ש במ"ר (בשלח כג) נכון כסאך מאז כו' מאז ישיר והיינו שבהתגלות מלכותו בקי"ם שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד נעשה ה' יתברך בי' יושב על הכסא שמתחלה כ' עמד וימודד וגו' (ונת' כ"פ) חסד ורחמים מלא כבודו חסד מדת אברהם אבינו ע"ה כש"נ חסד לאברהם. ורחמים מדת יעקב אבינו ע"ה כידוע. מלא כבודו כבוד תתאה. ברוך שם כבוד מלכותו שהוא יחודא תתאה כמ"ש (זח"ב קלד א) והיינו שבת תתאה. ועוה"ב שבת עלאה עלמא דאתי יום ה' הגדול והנורא ולפניו יבוא אליהו מלאך הברית שיבוא לתקן הפגם והקטרוג מפגם הברית שממנו באו כל הגליות. שכן גלות מצרים היה לתקן פגם זה וכמ"ש (שיר השירים ד) יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו וכן כל הגליות נסתעפו מגלות מצרים וכולם באו לתקן פגם זה כמ"ש (זוה"ח פ' וישב) ואליהו יבא לתקן כל הקטרוג בפגם זה. ושבת ברזא דברית קדישא (כמ"ש זח"ב) צב א ובזוה"ח תשא (ד"ה זכור) דהא יוסף כל איקרי ושבת נמי איקרי כל וכו'. והתוספת קדושה דשבת בא מסטרא דיוסף הצדיק שכן חשב (זוה"ח תולדות) מוסף שבת נגד קדושת יוסף. ועל כן הזמן בשבת לתקן הפגם וז"ש חסד ורחמים מלא כבודו. ואיתא בתיקונים (תי' מח) תרין זמנין אדכר שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה והיינו שבת עלאה שבת תתאה. ואמר לדרתם זכאה מאן דעביד לון בשבת דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע. וז"ש (שבת קיח :) אלמלי משמרין ישראל ב' שבתות כהילכתן מיד נגאלין. והיינו כשיזכו לשבת עלאה. וזה שמבקשים במוצאי שבתות על ביאת אליהו. שיועיל שבת העבר שיבאו ימי המעשה לתקן כל הפגם. וזה מרומז בביאת אליהו. ושנזכה על ידי זה לשבת הבא לקדושת שבת עלאה כפי הכנת ימי המעשה (ונת' כ"פ) ונהיה מיד נגאלין:
3