פרי צדיק, וארא א׳Peri Tzadik, Vaera 1
א׳וארא אל אברהם וגו'. בא' שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם ופירש"י לאברהם בפ' מילה נא' אני אל שדי וגו' ונתתי וגו' וליעקב מביא מפ' אני אל שדי פרה ורבה וגו' וביצחק כ' והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם ואותה שבועה היה בא' שדי. וקשה שהרי לכל האבות נא' כמה פעמים שם הוי"ה ואף בפ' מילה כ' וירא הוי"ה אל אברם רק אחר כך כ' שם א' שדי. ובהבטחת הארץ כ' בפ' לך בתחלת ביאתו לארץ ואחר כך בברית בין הבתרים בשם הוי"ה. וביעקב לא נאמר שם א' שדי רק פעם א' קודם לידת בנימין. ובהבטחת הארץ כ' והנה הוי"ה נצב עליו ויאמר אני הוי"ה וגו' לך אתננה ולזרעך. וביצחק לא נזכר כלל שם א' שדי. ומ"ש רש"י שאותה שבועה נשבעתי לאברהם בא' שדי קשה לא נזכר שום שבועה. ואי קאי על מה שנזכר ברית. הא בפ' בין הבתרים כ' בפי' כרת ה' את אברם ברית לזרעך נתתי וגו' ושם כל הפרשה בשם הוי"ה. ויותר היה נראה לפרש מה שנאמר ליצחק והקימותי את השבועה וגו' דקאי על השבועה הנז' בפרשה עקידה דשם מפורש כי נשבעתי וגו' לשון שבועה. גם שם כ' ככוכבי השמים וגו' והתברכו בזרעך וגו' עקב אשר שמעת בקולי. וממש כלשון זה נא' ליצחק והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וגו' והתברכו בזרעך וגו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. וצריך להבין מה שנאמר וארא וגו' בא' שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. אבל נראה הענין דעיקר הידיעה שנזכר על שמות הקדושים אין המכוון לידע קריאתו רק עיקר הידיעה ההארה וההופעה בו מאור קדושת השם. ושמי הוי"ה היינו כלל הדברי תורה כמו שנלמד (ברכות כא.) מפ' כי שם ה' אקרא וגו' על ברכת התורה לפני'. וכן נדרש (שם ו.) אשר אזכיר את שמי על א' העוסק בתורה וכו' דכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כנודע. ודעת היינו מ"ש והאר עינינו בתורתך וכ' ותורה אור. והתורה היינו המצות שנצטוו מפי השי"ת. והאבות אף שקיימו כל התורה כולה עד שלא נתנה הם קיימוה מעצמם וכמו"ש בא"א ע"ה (ב"ר פ' סא) שזימן לו ב' כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. אבל השי"ת לא ציוה אותם שום מצוה זולת מצות מילה. דאדה"ר נצטוה על ז' מצות שמחויבים כל האומות לקיים. שהם בכלל דרך ארץ שקדמה לתורה וכמ"ש (ריש סא"ר) לשמור את דרך זה דרך ארץ. עץ החיים מלמד שד"א קדמה לעץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה וכו' ולאברהם אבינו ע"ה ציוה הש"י על מצות מילה ומצוה זו שורשה שם אל שדי שהוא שם ו' מז' שמות שאינם נמחקין. ושם זה כנגד מדת צדיק יסוד עולם (כמ"ש זח"ג יא ב) ואז נתגלה לאברהם אבינו ע"ה אור שם שדי. ושמי הוי"ה שורש כל מצות התורה לא נודעתי להם ע"י בחינת הדעת שהוא תורה אור וכמ"ש והאר עינינו בתורתך. רק אחר המילה כ' וירא אליו ה' בשם הוי"ה ואי' (בב"ר ר"פ מח) ומבשרי אחזה אלוה אלולי שעשיתי כן מהיכן הקב"ה נגלה עלי. דמשמע דקודם המילה לא היה נגלה אליו ה' אף שמצינו כ"פ ויאמר אליו ה' וגם לשון וירא ה' אל אברם כתיב קודם המילה. ואמרנו שלצורך דבור ומאמר ודאי נגלה אליו ה' וזה אינו דבר חדש שכבר דיבר השי"ת עם אדם קין ונח וכן אחר כך דיבר אף עם או"ה רק אחר המילה כ' וירא אליו הוי"ה ולא נזכר שום דיבור והיינו התגלות שם הוי"ה (ונת' ר"פ וירא) שלא היה לו קודם המילה. ואחר המילה אף ששורשה שם אל שדי מכל מקום מצות מילה בכלל כל תרי"ג מצות שנקראו שם הוי"ה. ואז היה לו הופעה והארה בהתגלות שם הוי"ה ע"י שם א' שדי שהוא מצות מילה שנצטוה. וזש"נ וארא אל אברהם וגו' בא' שדי. שמה שהיה להם להאבות הארה והופעה בשם הוי"ה היה רק ע"י מצות מילה ושם א' שדי. ושמי הוי"ה שהוא עיקר ושורש כל המצות לא נודעתי להם שלא היה להם הארה והופעה באור שם הוי"ה. שהם לא נצטוו רק על מצות מילה ששורשה שם שדי וע"י זה היה להם הופעה בשם הוי"ה הכולל גם מצות מילה בכלל תרי"ג מצות. ובשם א' שדי היה הופעה והארה לאברהם אבינו ע"ה ולכן נזכר אצלו במצות מילה. וכן יצחק ויעקב היה להם הארה והופעה בשם שדי רק לא הוצרך הכתוב להזכירו אצלם מפני שכבר מצווים במצות מילה מאברהם וכבר זכו לאור שם זה. ומה שנזכר שם א' שדי ביעקב קודם לידת בנימין הטעם מפני שנאמר לו אז גוי וקהל גוים יהיה ממך שנתבשר על בנימין מנשה ואפרים (כמ"ש ב"ר פ' פב) שהם שטנו של עמלק כמ"ש (ב"ב קכג :) שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף. ועמלק מנגד לקדושת הברית כמ"ש (מדברי תורה תצא) שהיו חותכים מילותיהם של ישראל כו' טול מה שבחרת. ומנשה ואפרים הם ב' השבטים מיוסף שיוסף לא הוזכר בכלל השבטים. ובנימין גם כן מדת צדיק ונקרא צדיק תתאה כמ"ש בזה"ק (ח"א קנג ב) ועל כן נזכר אז שם א' שדי שהוא נגד מדת צדיק יסוד עולם וכמו שזכרנו. והרמב"ן ז"ל פי' ושמי ה' לא נודעתי להם דהיינו שלא נגלה להם באספקלריאה המאירה רק באספקלריאה דלא נהרא. והוא שם אד' וכמו"ש בזוה"ק (שם קע"ב א) ואל לדבריו צריך להבין דהוה ליה לומר וארא אל אל וגו' באדני. אך לפי האמור כאן מדבר רק בעיקר התגלות השמות שהוא ע"י המצות של תורה שהם שמותיו של הקב"ה ונקראו שם ה' כאמור. ונא' זה למשה נגד מה שאמר לא איש דברים אנכי וכן מי אנכי וגו' ועל זה א"ל השי"ת שאין מדרגתו קטנה שהרי חלקו כל התורה כולה שהוא שם הוי"ה מה שלא זכו האבות ע"ה. שלא זכו רק למצות מילה שהיא התגלות שם שדי. ושבת דכו"ע בשבת נתנה תורה ויש בה התגלות משם הוי"ה שהוא שלימות כל המדות. ומאן דנטיר שבת כמאן דנטר אורייתא כלא וכשנ"ת כ"פ ויש בשבת התגלות שם ה':
1
ב׳ובזוה"ק (כג א) דקדק מהו וארא ואדבר מיבעי ליה. ולכאורה לא מצי למיכתב ואדבר שהרי כל הדיבורים היה להאבות בשם הוי"ה. אך כבר אמרנו דגם לשון ראיה מצינו וירא אליו ה' ומתחלה וירא ה' אל אברם. ומסיק בזוה"ק ואבהן הוו תמאן מגו אלין גוונין דאתגליין אינון סתימין דקיימו עלייהו וכו' באספקלריאה דלא נהרא ביה כתי' ראיה באספקלריא דנהרא דאיהו בסתימו כ' ביה ידיעה. והענין כמו שאמרנו שדיבור מצינו שנדבר השי"ת עם אדם הראשון וכדומה. אך ענין ראיה שמורה התגלות זה זכה אברהם אבינו ע"ה רק אחר המילה. וזולת המילה לא היה ראוי להיות כלי מוכן להתגלות וזהו המדרגה זכו האבות רק ע"י שם שדי שכנגד מדת צדיק יסוד עולם. ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שבבחינת הדעת לא זכו לזה. שזכו רק בבחינת מהימנותא שלימתא וכמו שנדרש (שמות רבה פ' כג) על אברהם אבינו ע"ה תשרוי מראש אמנה. ואף יעקב אבינו ע"ה שהיה מרכבה לשם הוי"ה מכל מקום איתא בתיקונים (תי' יג) ויעקב ודאי דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר והא משה תמן הוה אלא מסט' דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא. והיינו דמשה רבינו היה הפנימיות והוא סוד הדעת וזהו מ"ש ישמח משה במתנת חלקו (ונת' שמות מא' ח' ט) וזהו מ"ש בזוה"ק ואל יעקב אתוסף ביה ו' לאחזאה דאיהו שלימו יתיר מכלהו. ועם כל דא לא זכה לאשתמשא ביה כמשה. והיינו דכתיב נודע בשערים בעלה כ' לשון ידיעה ואיתא בזוהר הקדוש (ח"א קג רע"ב) בעלה דא קודשא בריך הוא דאיהו אתידע ואתדבק לפום מאי דמשער בליביה וכו' והיינו ע"י אמונה יכולין להשיג משם הוי"ה כל חד לפום מאי דמשער בלביה וזהו באספקלריא דלא נהרא שהוא שם אדנ"י. ועל זה נאמר לשון ראיה והיינו שהם הכירו בבחינת מהימנותא שלימתא כל המדות שכלולים בשם הוי"ה (כמ"ש זח"ג רנח א) אבל משה רבינו זכה באספקלריא דנהרא שהוא היה הפנימיות מיעקב אבינו ע"ה והוא הוריד כל הדברי תורה לארץ והוא סוד הדעת:
2