פרי צדיק, וארא ב׳Peri Tzadik, Vaera 2
א׳וארא אל אברהם וגו' במדרש וכן בגמ' (סנהדרין קיא.) חבל על דאבדין ולא משתכחין הרי כמה פעמים נגליתי על אי"ו וכו' ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך וכו' ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר וכו' וצריך להבין למה לא א"ל חטא זה בשעה ששאל מה שמו וגו' ובאמת משה רבינו לא שאל מה שמך רק אמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם והיינו שישראל ישאלו. אך אומרים מרבינו ר' בינם זצוק"ל שאמר שהמכוון שלו היה לידע השם שהרי אחר כך אמר לא איש דברים אנכי שלח נא ביד תשלח. ואפ"ל שזה מ"ש ואתה אמרת לי מה שמך. אבל למה זה א"ת חטא זה כעת ולא בזמנו. אך ענין השאלה מה שמו הוא כיון שידעו שישראל היו משוקעים בקליפת מצרים כעובר במעי אמו ונצרך להופיע בהם אור ועז"א וא"ל מה שמו היינו באיזה שם יופיע בהם האור. ועל זה א"ל השי"ת אהיה אשר אהיה. דהיינו דשם אהיה מורה כ"ע ובינה שהוא עלמא דאתי כידוע ואז נקרא יום ההוא דהיינו שיאיר כאור יום מדת הו"א דמורה עתי"ק דאתכסייא אקרי הוא (כמ"ש זח"ג רצ א) ובאמת יציאת מצרים היה שיקבלו התורה דכ' אני אמרתי אלהים אתם שיתקנו הכל ויהיה כעוה"ב. אך צפה השי"ת שיתקלקל ויחזור יצה"ר למקומו ועז"נ אשר אהיה בשעבוד ואחר כך יתגלה אור יום ההוא. ולישראל ציוה השי"ת לומר אהיה שלחני אליכם דהיינו לתקן הכל שיתגלה אור העתיד. ולא יאמר להם שיקלקלו משום דיה לצרה בשעתה (כמ"ש ברכות ט:) ואחר כך אמר כה תאמר וגו' ה' וגו' והיינו שיופיע בהם על ידי שם הוי"ה שכולל כל הט' מדות כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רנח א) וקוצא דיוד דלעילא דרמיז לאין כ"ע (כמש"ש סה ב). וע"י מהימנותא שלימתא יוכלו לזכות להשיג אור שם אהי"ה. וכמו שהשיגו האבות ע"י מהימנותא שלימתא אור שם הוי"ה וזש"נ אור אהי"ה בשלימות וכמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל על פ' וראית את אחורי וגו' דמתרגם ותחזי ית דבתרי ודקמי לא יתחזון. ואמר שהפי' שאחר מעשה השיג משה רבינו אל כל העומק והיינו עד המחשבה. ופני קודם המעשה לא יראו שלא יוכל להשיג את העומק כי מאד עמקו מחשבותיו ית"ש (וכש"נ ויחי מא' י) ומשה רבינו זכה למדרגתו משנולד (וכמשנ"ת שמות מא' י"א מהזוה"ק) ואחר כך כשראה משה רבינו ע"ה שעדיין לא נגאלו ואדרבה ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה. תלה הדבר בחסרונו שמקודם זכה לראות ועתה נתקלקל שאינו כדאי לראות ולהשיג מעשה ה'. ובאמת הוא מפני שהוא קודם המעשה וההתגלות ולכן לא האיר לו עוד. והוא שתלה בחסרונו שאל למה הרעותה וגו' למה זה שלחתני כיון שידעת שאוכל להתקלקל. והנה האבות השיגו שם הוי"ה באספקלריא דלא נהרא וכמ"ש בזה"ק (כג ב כו א) והיינו בבחינת אמונה מהימנותא שלימתא השיגו כל שם הוי"ה וזש"נ ושמי הוי"ה לא נודעתי להם היינו בבחינת הדעת והוא באספקלריא דנהרא (כשנ"ת מ"א) ועל כן כשראו שלא נתקיים לא הרהרו אחר מדותיו. דע"י מהימנותא שלימתא תלו שגרם החטא כמו"ש ביעקב (כמ"ש ברכות ד.) וכדומה. ואף שלא נאמר להם על תנאי אם בחוקותי תלכו. האמינו ולא הרהרו אחר מדותיו וידעו שמסתמא הדבר ריק מהם שהוא במחשבה שהוא נעלם מכל רעיון. משא"כ משה רבינו שהשיג באספקלריא דנהרא אחר מעשה כמה שנאמר וראית את אחורי כאמור שאחר מעשה השיג מעשה ה' בשלימות. ולכן כעת שראה שאינו רואה הישועה צעק למה זה שלחתני. אף שתלה בחסרונו מכל מקום אמר אתה היודע שאתקלקל למה זה שלחתני. ועל זה אמר השי"ת חבל על דאבדין כו' שהאבות לא אמרו לי מה שמך והשיגו רק באספקלריא דלא נהרא והוא על ידי בחינת מהימנותא שלימתא כאמור ולא הרהרו אחר מדותי. ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו וכו' ובגמ' ומ"ר נזכר פסוק ומאז באתי וגו' והצל לא הצלת וגו' ורש"י הביא דבר אתו משפט על שהקשה לדבר למה הרעותה. וכן הובא פ' זה במדברי תורה מתחלה. והיינו מה שנאמר למה זה שלחתני כאמור. ואחר כך כתוב ויאמר אליו אני ה' וא' במ"ר ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים וכו'. והיינו כמ"ש בסה"ק שבחטא דור המבול הקטרוג היה וכל יצר מחשבות לבו רק רע. ואחר המבול כ' זה לסניגוריא וזכות לא אוסיף לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכן גם כאן אותו הטענה שא"ל השי"ת. מזה עצמו היה לו זכות כיון שלטובת ישראל נגלה לו אור אהי"ה. וכעת רואה שאינו משיג ומכיר הגאולה ולכן דיבר כן. ובשבת כל ישראל זוכין מעין עולם הבא והיינו איך שיתוקן הכל ויאיר אור אהי"ה. וזה משיגים ע"י מהימנותא שלימתא שבת ש' בת דבת מתעטרא באבהן (כמ"ש זח"ב רד א) שזכו להשיג השם ע"י מהימנותא שלימתא כאמור:
1