פרי צדיק, וארא ג׳Peri Tzadik, Vaera 3
א׳וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. להבין הלא מצינו שנגלה השי"ת להאבות בשם הוי"ה. אך הנה שם אל שדי נגד מדת צדיק יסוד עולם כמו שאמרנו מהזוה"ק. והוא נגד יום הששי כידוע. שהוא גמר מעשה בראשית והוראת השם שאמר לעולמו די שבשעה שברא הקב"ה העולם היה מרחיב והולך וכו' (כמ"ש חגיגה יב.) ואומרים בשם רבי' ר' בינם זצוק"ל שפי' שאמר לעולמו די שמזה יספיק שיכיר הנברא מלכותו ית"ש. והוא כי תכלית מכוון הבריאה שיכיר האדם מלכותו ומכל מה שנברא יוכל האדם ללמוד וכמ"ש (עירובין ק :) אלמלי לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול גזל מנמלה עריות מיונה וכו' והיה העולם מרחיב והולך שיוכלו להכיר יותר מלכותו עד שא"ל הקב"ה שאין צריכים להתפשט יותר כי יש די בהבריאה שנברא עד היום להכרת כבוד מלכותו ית'. והנה אברהם אבינו ע"ה היה הראשון שהתחיל להכיר אלהותו ית' בעולם והסתכל בהבריאה וממנה למד שהתחיל להרעים בלבו תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג עד שהציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם (כמ"ש ב"ר ר"פ לך) וכן מכל מה שנברא בעולם למד. כי העולם נברא ע"י התורה וכמו"ש (ריש ב"ר) ובחכמתו והשגתו השיג כל התורה כולה מהבריאה שהתורה המפה של העולם וכמ"ש (שם) דיפתראות ופינקסאות וכו'. ועל כן קיים כל התורה עד שלא נתנה וז"ש (שם פרשה סא) זימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. וכן יצחק ויעקב הכירו אלהותו יתברך מכל הבריאה וזש"נ וארא אל וגו' באל שדי. כי בזה השם נגמר הבריאה להיות ממנה הכרת מלכותו. ושם הוי"ה הוא הדעת דמשה רבינו ע"ה שהוריד תורה מן השמים מה שהשי"ת מאיר ללב שלא ע"י התבוננות בבריאה. וא דכ' וירא אליו ה' בשם הוי"ה מכל מקום כ' ושמי ה' לא נודעתי להם דדייק לא נודעתי ולא כ' בשמי ה' לא נראיתי להם. והיינו שבאמת השיגו שיש קדושה גבוה משכל אנושיי אבל לא נודעתי להם היינו שיהיה הליכת דרכם בבחינת דעת וזש"נ הא' אשר התהלכו אבותי לפניו היינו שהקב"ה לא הנהיגם רק הם מצד חכמתם הלכו בדרך ה' כפי כח השגתם. ולא הראה להם השי"ת דרך ילכו בה וזה נקרא שהלכו לפני הקב"ה. שהשיגו הדברי תורה כפי השגת חכמתם מצד הבריאה שנגמרה בשם א' שדי שתספיק להכרת מלכותו ית'. ויעקב שהיה לו שייכות לבחינת דעת יותר מאברהם ויצחק שכ' בו האלהים הרועה אותי וגו' אמנם עדיין לא ניתנה תורה בהתגלות. וזהו שא' (תקו"ז תי' יג) דיעקב מלבר משה מלגאו דמשה רבינו ע"ה היה פנימיות הדעת וכל הליכתו ודרכו היה בבחינת דעת והוא רוה"ק כמו"ש בפירש"י (תשא) וכל דורו נקרא דור דעה (כמ"ש מ"ר חוקת) והוריד התוה"ק שנקראה דעת וכמו שדרשו (שמות רבה פרשה ל) בדור המבול שרצה השי"ת ליתן להם תורה ולא רצו מדכ' ודעת דרכיך לא חפצנו. כי התורה דרכיו של השי"ת. ובמשה רבינו ע"ה כ' הודיעני נא את דרכך. וכ' יודיע דרכיו למשה היינו כי הורה לו דרכו למעלה מהשגת שכל אנושיי. וז"ש (סנהדרין קיא.) שא"ל הקב"ה למשה חבל על דאבדין כו' הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי והיינו שיכירו כבוד מלכותו מצד השגת שכלם וחכמתם. ולא הרהרו על מדותי. והיינו כשהבטחתי להם ולא קיימתי היה להם להשיב נגדי וכמ"ש (ב"ר פ' נו) דאמר אברהם אבינו ע"ה בעקידה היה לי להשיב אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו קח נא את בנך וגו' ומאשר דרכם היה בהשגת חכמתם וכאשר לא קיימתים היה זאת נגד השגתם והיה להם על ידי זה מקום להשיב נגדי ועכ"ז לא הרהרו אחר מדותי. ואתה שהדעת קבועה בלבך בהנהגתי למעלה משכל אנושיי ותיכף בתחלת שליחותך אמרת לי מה שמך ועתה אתה מהרהר אחר מידותי. אף שידעת כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם וגו'. ומשניתנה תורה אין לאדם להשכיל להשיג אלהותו ית"ש מצד שום שכל רק מצד התורה הקדושה:
1