פרי צדיק, וארא ד׳Peri Tzadik, Vaera 4
א׳ויברך א' את יום השביעי ובמדרש (ב"ר פ' יא) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. היא תעשיר זו השבת וכו' והפסוק אינו מדבר בעשירות ממון רק בדברי תורה. וכמו"ש (תמורה טז.) עשיר ורש נפגשו וגו' מי שעשאו חכם לזה וכו' דריש עשיר בדברי תורה. וכן איתא (מדברי תורה תשא ג) על פ' והשבע לעשיר וגו' בעשירי תורה אני מדבר ולא בעשירי ממון. וכן הברכה בשבת באור התורה והיא תעשיר. ולא יוסיף עצב עמה הוא כי מצינו עצב אף בדברי תורה כמו שמצינו במ"ר פרשה זו (ר"פ ז) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה הוא נוטל עליהן שכר יכול אף בדברי בטלה כן ת"ל ודבר וגו'. אתה מוצא לא היה יוסף ראוי להנתן בבית האסורין אלא י' שנים וכו' וע"י שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' נתוסף לו עוד ב' שנים וכו' ובודאי לא יעלה על הדעת שהעוסק בדברי בטלה יטול עליהן שכר. רק הפירוש הוא ג"כ על דברי תורה רק שהם בלא מכוון להשיג מהם קדושה ושיכנסו ללב כי לשון דבר שפתים היינו ע"ד מ"ש (סנהדרין קו :) אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ. ואף שאמרו (פסחים נ :) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אע"פ שלא לשמה וכו' וא' (ירושלמי סוף ברכות) כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאוריתא טבין. אבל צריך לזה יגיעה ועז"נ אך למחסור. ודבר שפתים קראו מה שאמר יוסף לשר המשקים כי אם זכרתני אתך אף שבאמת היה יציאתו מבית האסורין על ידי שר המשקים ויוסף הרגיש מזה ואיתא (ספרי ראה) וברכך ה' אלהיך יכול כשעומד ובטל ת"ל בכל אשר תעשה שצריך האדם לבקש סיבות. ובפרט יוסף הצדיק שביקש הסיבה ע"י שר המשקים לשם שמים שיהיה חפשי ויוכל לעבוד את הש"י ביותר. רק לצדיק גדול כמו יוסף חשב לו הקב"ה גם זאת לדבר שפתים כי הקב"ה לבן של ישראל כמ"ש במד' (שהש"ר) ע"פ ולבי ער מדכתיב צור לבבי וגו' ודברים היוצאים מהלב נכנסים ללב היינו כמ"ש (ברכות ו :) כל אדם שיש בו י"ש דבריו נשמעין. כי יראת שמים הוא על ידי שמרגיש בלבו שהש"י עומד נגדו וזהו שהש"י בלבו ועל כן א' (יומא עב :) על פי ולב אין על מי שאין בו יר"ש. שזה על ידי שאין הש"י שוכן בלבו. וכל דיבורים גם בדברי תורה שלא ביר"ש נקרא משפה ולחוץ דהיינו שאין רוצה להכניסם בלב. וגבי יוסף נקרא גם זה דבר שפתים כיון שלא היו דיבורים אלה מרצון השי"ת שהוא לבן של ישראל. וז"ש במד' (ב"ר ר"פ מקץ) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו ב' שנים ולכאו' דברי המדרש סותרים למה שאמרו מקודם דיוסף שם בה מבטחו. אך לפי האמור באמת אם לא היה יוסף איש אשר שם בה' מבטחו לא היה נחשב אמירתו לשר המשקים לחטא. כי סתם אדם צריך לעשות איזו סיבה כמה שנאמר בכל אשר תעשה. רק כיון שיוסף באמת היה הגבר אשר שם בה' מבטחו לאיש צדיק כזה לא היה ראוי לעשות שום פעולה. ואמרם בכל עצב יהיה מותר בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה וכו' הוא על פי מ"ש (ב"ב קמה :) מסיע אבנים יעצב בהם אלו בעלי משנה בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא. ואיתא בגמ' (עירובין נד :) והולכי אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה. והוא כי בעלי מקרא נקראו רק הולכי שמתחילים לילך. ובעלי משנה נקראו על דרך שכבר הם על דרך להגיע למקום השלמתם. וכ"ז שלא השיגו שלימות הדברי תורה להיות נבלע בלב הוא עסוק תמיד במלחמתו ועל זה דרשו מסיע אבנים יעצב בהם. ובעלי תלמוד היינו שכבר נבלעו דברי תורה בלבם. ועל ידי זה ממילא כל שמשיחים דברי תורה כי אין בלבם רק דברי תורה. עליהם דרשו בוקע עצים יסכן בם שאור תורה מחמם לבבם ומלהיבו להשי"ת. וז"ש במד' בכל עצב יהיה מותר בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה היינו שיש לומר משא ומתן בהדברי תורה שהוא משתדל להכניסם בלב ואע"פ שעדיין לא נשלם בהם. רק נושא ונותן בהם כהולך על דרך להגיע למקום שלימותו בזה יש מותר ונוטל עליהם שכר. ועל שבת אמר ולא יוסיף עצב עמה. כי ביום השבת מאיר השי"ת עיניו בדברי תורה. שיהיו נבלעים לעד ומשמחים לבבו כש"נ פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכמו שאמרנו במ"ש (תענית טו.) צדיקים לאורה וישרים לשמחה כו' דצדיק הוא מי שיש לומר עוד עסק ומלחמה להתגבר על היצה"ר וזה אין לו שמחה שאין לו מנוחה מהיצר הרע ונצרך לאורה שיזריח ויופיע לו השי"ת כדי שיוכל להתגבר. ואז אור צדיקים ישמח שהש"י מופיע לו הדברי תורה ליישר הלב ולהוריק הרע מלב כסיל לגמרי. ואז זוכה למדרגת ישרים לשמחה. ואיתא בשם ר' ר' בער זצוק"ל שהאהבה בא מצד השי"ת כשמברר האדם א"ע ביראה. וזש"נ בשלמה הוא לכם וגו' אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא. כי מי שיש לומר עסק ביראה ולא זכה לשלימות האהבה. הדברי תורה הם בעצב ונקרא לחם העצבים משא"כ שלמה המלך ע"ה דכ' בו יה' אהבו ונקרא ידידיה הוא זכה לכל הדברי תורה בשינה. ובשבת זוכין להדברי תורה משמחי לב שהלב מתיישר וזוכין לדעת להיות דברי תורה נבלע בלב (כשנ"ת כ"פ) ולישרי לב שמחה:
1