פרי צדיק, וארא ה׳Peri Tzadik, Vaera 5
א׳עונג שבת בדגים גדולים ודבר מועט אר"פ כסא דהרסנא שהם דגים קטנים (כמ"ש שבת קיח : ורש"י שם) והענין דמים חסדים בקדושה וים מדת מלכות ים התלמוד דימא עלמא עלאה אשקי לארעא דהוא עלמא תתאה ונק' גם כן ים כנודע (וע' תקו"ז תי' י"א שבסוה"ס) ובהיפך מים הזדונים תאוות רעות ומשם דגים פריצי כמ"ש בגמ' (ב"ב עד :) וכן כל קליפת מצרים שהוא ערות הארץ תאוות רעות ועליהם כתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת וגו'. ואמרו (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והיינו שיכניס חשק זה של תאוה שנקרא מנוול (כשנ"ת כ"פ) לקדושה וימשיכו להיות ממנו חדוותא דשמעתא כמו שיהיה לעתיד כמ"ש במה"נ (זח"א קלח א) ומזה נמשלו ישראל לדגים שבקדושה. כמ"ש (בר"ר פ' צז) מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כו' כך ישראל גדלין במים בתורה כיון ששומעין דבר חדש מן התורה מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמע דברי תורה מימיהן. והינו התמידו דאורייתא גם כן נמשל לדגים. ובזה"ק פ' זו (כט א) ת"ח תתאה דכל דרגין מחא בקדמיתא אר"ש מתתאה שרא קב"ה כו' ע"ש. והיינו דמכות מצרים היו עשר ובכ"מ מספר עשר מורה על ע"ס. ובכל מכה יצאו ישראל ממדה א' ממעשר קלי' שהם בזלעו"ז ונכנסו למדה א' בקדושה וזהו נגוף למצרים ורפוא לישראל ע"ד שנדרש בזוה"ק (ח"ב לו א'). ועל כן כשהתחיל השי"ת המכות מתתא לעילא. היה ראשונה להפוך המים לדם והדגה אשר ביאור מתה. והוא נגד מ' מלכות תורה שבעל פה ים התלמוד והדגים דחמידו דאורייתא. ולעו"ז אצל מצרים בקלי' מים הזידונים ודגים דפריצי. ושז"נ בהפטורה מצרים והדבקתי דגת יאורך וגו' ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאורך וגו' ופירש"י דגת יאורך כל גבוריך. והיינו מפני שקלי' מצרים תאוה נקראו גבוריו דגת יאורך דגים דפריצי כאמור. וסיום ההפטורה ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל וגו' ורש"י כ' לא שמעתי ולא מצאתי פי' מקרא הז מה היא צמח קרנם של ישראל במפלת מצרים שהרי גלו ישראל ח' שנה קודם מפלת מצרים. ופי' דקאי על אחר מ' שנה שהיה שבות מצרים ע"ש ולפירושו יש להבין לשון ביום ההוא כיון שאין לו שייכות לשבות מצרים רק מה שאירעו שניהם בזמן א' לא שייך לשון ביום ההוא. ואיפשר לפרש דקאי על מפלת מצרים דמפלת האומה מורה על מפלת הקליפה שהיא משורשה. ואז מאיר בלב ישראל שנעקר מלבם הקליפה הזו. שכבר אמרנו דהשאור שבעיסה מסתעף ממה שנמצא מציאות הרע בעולם ועל ידי זה בא מעט בלב ישראל. וזה מ"ש (סוכה נב.) משה קראו ערל שהיצר הרע כח זר עמו ערל יושב בלב ומפתה ואין לו שייכות לישראל וכשתפול אומת מצרים אז אצמיח קרן לבית ישראל. והיינו שיהיה צמיחת קרן בלב ישראל. ואף שאז כבר היה שנה ח' לגלות בבל מכל מקום אז הרגישו הקדושה בלב שנסתעף ממפלת מצרים שנעקר מהם היצה"ר של תאוה קלי' מצרים ונעשה ממנו תמידו דאורייתא. שעיקר גלות בבל היה להתיסדות תורה שבעל פה על ידי החרש והמסגר. ואחר כך על ידי אנשי כנסת הגדולה שאמרו העמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. ואז במפלת מצרים הרגישו צמיחת קרן בלב ליקח החשק שנברא לטוב משכהו לבית המדרש להיות חמידו דאורייתא כמו שיהיה לעתיד. והנה באמת בגמ' (סנהדרין צח.) נדרש פסוק זה לעתיד שא' אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכתיב בתריה ביום ההוא אצמיח קרן וגו' ותיבת בתריה נמחק בדפו"ח שהרי פסוק אז אשקיע בסי' ל"ב ופ' ביום ההוא וגו' סוף סי' ל"ט. ומהרש"א ז"ל יישב בדוחק לפי ששניהם במפלת מצרים מדבר חמר וכ' בתריה דמפלתן ביום ההוא וגו' ע"ש. ולפי האמור דקאי על מפלת מצרים שממפלתה יצמיח קרן בלב ישראל. יתכן שבסי' כ"ט מיירי ממפלת מצרים שהיה אז בזמן גלות בבל וא' שאז ביום ההוא יצמיח קרן בלב ישראל שיתהפך מיצר הרע של תאוה לחמידו דאורייתא. ואז היה מפלה לפי שעה שאחר מ' שנה שבו להיות ממלכה שפלה מה שאין כן בסי' ל"ב נראה דמיירי במפלת מצרים לעתיד שנאמר באותה פרשה שם משך ותובל וגו' והיינו גוג ומגוג. וכן נאמר שם עילם וגו' ונאמר שמה אדום וגו' והיינו כשיהיה מפלת מצרים לעתיד ואז יהיה מפלה עולמית שלא נזכר שם שישובו. ויש לומר דעל זה קאי מה שנאמר אז אשקיע מימיהם וגו' והיינו בתתי את ארץ מצרים שממה וגו' דקאי על מפלה העתיד שבא אחר כך. ועל זה נאמר אז אשקיע על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב נד א) אז אל"ף אנקיב בחשוכי וכו' ומטו לזיין כו' והיינו כשיתגלה האור ועז"א אז אשקיע מימיהם שיתבטל כל הקליפה שלהם מים הזידונים. ונהרותם כשמן אוליך היינו שהיצר של תאוה יתלבן מטינופו ויהיה ממנו חמידו להיות חדוותא דשמעתתא כמו שיהיה לעתיד כמ"ש במה"נ וזהו כשמן שמורה על חכמה כמ"ש (מנחות פה :) מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן. וז"ש שיבוקש דג לחולה היינו מהדגים דפריצי ולא ימצא ואז בן דוד בא. ומייתא ראיה מפסוק ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל שבסי' כ"ט כיון שרואין שממפלת מצרים לפי שעה על מ' שנה היה צמיחת קרן בלב ישראל להגאל מקליפת מצרים. להיות היצר לחדוותא דשמעתא ונתרבה בבבל התורה שבעל פה. ממילא כשיתבטל קלי' זו מכל וכל לעתיד ויהיה ממים שלהם שמן שמורה על חכמה. יבוקש דג מדגים דפריצי ולא ימצא ויבא בן דוד. ועל כן עונג שבת בדגים שמורה בקדושה על חשק התורה כדגים שמקבלין המים בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם כמ"ש בב"ר. דענג ר"ת עדן נהר גן דנגיד ונפיק מעדן לגן שהוא שכינתא תתאה כמ"ש בזה"ק (ח"א כו א) שמורה על ים דקדושה ים התלמוד וכאמור:
1