פרי צדיק, וארא ו׳Peri Tzadik, Vaera 6
א׳חדו חצדי חקלא בדבור ובקלא. בריש אד"ר נשא אי' מחצדי חקלא ופי' האריז"ל עפמ"ש בזה"ק (ח"ב קסו ב) האי אור זרע ליה קודשא בריך הוא בגנתא דעדנוי וכו' והם מחצדי חקלא זו. והיינו דשם איתא אור קדמאה איהו זמין למיעבד תולדין לעלמא דאתי וכו' אפילו בכל יומא ויומא דאי לא הוי האי אור עלמא לא יכיל למיקם דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. והוא שהעולם נברא ע"י התורה כמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה. ואחר כך בטובו מחדש בכל יום מע"ב על ידי חידוש ההלכות שהקב"ה מחדש בכל יום (כמ"ש שם פרשה מט) ואחר מתן תורה נמסר לחכמים שהם המחדשים תורה שבעל פה. שבא ע"י שמופיע בהם מאור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש מדברי תורה נח ג) וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב קמט א) על אור הראשון אבל שמושא קא משמש בעלמא ואיהו מחדש בכל יומא עובדא דבראשית ע"ש. ועל כן נקראו החכמים בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד.) וזהו מחצדי חקלא שקוצרין שדה ג"ע דעביד פירין של אור זרוע שהוא אור עתיקא. ונזכר זה באדרא שהוא הביאני המלך חדריו. והוא כמה שנאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. יקר הוא מורה כ"ע כמ"ש (מגילה טז :) ויקר אלו תפילין שבראש (ונת' כ"פ) וכן נועם ה' מורה על עלמא דאתי וכמ"ש בזוה"ק פ' זו (לא ב) וש"מ. ודעת פנימיות הכתר כידוע שבא מחיבור חכמה ובינה. ולכן זכר מחצדי חקלא הקוצרים מפרי אור הראשון. ואמר בזוהר הקדוש (קסו ב) הנז' ועביד ליה שורין שורין על ידי דהאי צדיק דאיהו גננא דגנתא ונטיל להאי אור כו' בר בזמנא דישראל בגלותא וכו' ומניה ומגרמיה אזדרע וכו' והיינו דכשישראל בגלות הוא גלות השכינה וצדיק אבד למטרוניתא (כמ"ש זח"ג סט א) הצדיק אבד אבוד אוי נאבד לא כתיב אלא אבד הה"ד אבדה האמונה כו' (שם טז ב) ואז הזרעים רק מספיחין. ובשבת בסעודה ב' נהוריה ישרי בה מאור הראשון דזרע ליה בג"ע אומרים חדו חצדי חקלא. והחצדי חקלא הוא רק ע"י דצדיק גננא דגנתא. וצדיק נקרא גבור הכובש יצרו שלא קלקל. וכשקלקל מה תהא עליו ע"ז אמר בדבור ובקלא שהוא התיקון לזה. דבור היינו דברי תורה שהוא סתם דבור וכמו שנדרש (תענית י :) הלוך ודבר טעמא דאיכא דבור וכו' (ועוד בכ"מ ונת' כ"פ) ותורה תיקון לזה הפגם כמו שאמרנו על מה שנאמר ולכל בשרו מרפא. דבשר מרמז ע"ז שנקרא בשר קודש. וכן מצינו שדרשו (ב"ר ר"פ וירא) מה שנאמר ומבשרי אחזה וגו' על המילה. וזה קל ו' שהוא תורה. ובקלא היינו תפלה דעיקר התפלה בצעקה שהוא קול בלא דיבור כמ"ש בזה"ק (ח"ב יט סע"ב) צעקה שצועק ואינו אומר כלום. וא' אחר כך מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ולעולם לא הדרא ריקניא וכמו שהביא פ' שמוע אשמע צעקתו. וזה מועיל אף לפגם זה דאי (זח"א ריט ב) דלא אית ליה תשובה מכל מקום צעקה מועיל. וכמו שאמרנו ממה שנאמר פני ה' בעושי רע וגו' רע נקרא פגם זה (כמש"ש) וכ' צעקו וה' שמע (ונת' שמות מא' י' ובכ"מ) ובשבת שאין צעקה מכל מקום אנו מתפללין ותן חלקנו בתורתך. שע"ז עיקר התפלה בשבת וכמ"ש (ברכות כט.) הני ז' דשבתא כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. ואין מים אלא תורה (כמ"ש ב"ק יז.) והם כנגד ז' קולות דמתן תורה. שהתורה נתנה בחמשה קולות וכ' וכל העם רואים את הקולות ב' קולות. ואף דאמרי' (ברכות ו :) אותן קולות דקודם מתן תורה הוו. המכוון שנשארו לעולם שנשאר מהם היראה וכמה שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ואותן קולות נשארו לעולם דכ' רואים בלשון הווה. וזהו קולות דקודם מתן תורה יראה שקדם לתורה. וכן מבקשים בשבת וטהר לבנו לעבדך באמת והוא גם כן ברזא דברית דאיתא (ב"ר פרשה מו) ד' ערלות הן וחשב שם ערלה באוזן ערלה בפה ערלה בלב ערלה בגוף ע"ש וכל הד' ערלות הם א'. דמשה קראו ליצר הרע ערל ערלת לבבכם כמ"ש (סוכה נב) והיינו שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וכו' (כמ"ש ברכות יז.) והיינו שהיצר הרע כח זר מחמת מציאו הקליפות בעולם ונכנס בלב ישראל מעט. וכעומד בלב כסיל ומפתה לסור מעבודת השי"ת ואין לו שייכות לישראל. והוא כמו הערלה החופה לאות ברית והוא דבר זר. וכן ערלת הפה שאמר משה רבינו ואני ערל שפתים היינו דאיתא (ברכות ו :) כל אדם שיש בו יר"ש דבריו נשמעין ולמה לא שמעו ישראל. ועל כן הטעם ואני ערל שפתים כמו שיש ערל שוכן על שפתים ואינו מניח לדיבור שלו שיעשה פעולתו. דאם לא כן בודאי היו דבריו נשמעין. והוא מ"ש בזה"ק (כה ב) שהדיבור שלו בגלות. והיינו בגלות מצרים שהיה קליפתן מקיף לישראל מכל צד כמה שנאמר גוי מקרב גוי כעובר במעי אמו. ואף דכתיב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ואיתא בזה"ק (שם) ומאן איהו רוח דא יעקב דכ' ותחי רוח וגו'. אם לא היה הדבור בגלות לא היה לישראל קוצר רוח ובודאי היו דבריו נשמעין. והוא גם כן על ידי כח זר וכערלת בשר. וזהו גם כן ערלת האוזן דכ' הנה ערלה אזנם וכמ"ש דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב. אך יש ערל השוכן על האוזן ואינו מניח לדברים היוצאים מהלב להכנס לאוזן ולהלב. ונמצא הד' ערלות כולם ממקום א' ע"י מציאות הרע שנכנס מזה ללב וזה כח זר. ומבקשים וטהר לבינו מהערלה לעבדך באמת. והוא צעקה מהלב שצועקין בשבת וזהו בדבור דברי תורה ובקלא תפלה. ושבת ברזא דברית והוא מסוגל לתקן זה וכמשנ"ת כ"פ:
1