פרי צדיק, שופטים י״גPeri Tzadik, Shoftim 13
א׳עוד בפסיקתא (ח') ד"א אנכי אנכי וגו' באנכי בראתי את העליונים באנכי בראתי את התחתונים. והיינו שתיבת אנכי מרמז הכ' על מ' כ"ע כמו"ש בזוה"ק אנכי בי' כ' כתר וזה פי' את העליונים ונשאר אותיות אני היינו עד שכינתא תתאה מדת אנ"י. ואמר עוד באנכי דברתי עם אברהם באנכי דברתי עם יצחק וכו' כשנגלה על יעקב לא נגלה עליו באנכי אלא באני שנא' והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' לפיכך נתיירא וכו' תאמר מה עון אירעני שלא הסיח עמי בלשון הזה וכו' כיוו שראהו הקב"ה שהוא מצטער על הדבר מיד התחיל לדבר עמו באנכי והנה אנכי עמך וכו'. ויש להבין הלשון שאמר מה עון ארעני שלא הסיח עמי וכו' למה לא אמר שאינו ראוי וזכאי שידבר עמי בלשון אנכי מחמת שהוא קטן במעלה מאבותיו כמו שמצינו שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו ועל עצמו אמר האלהים הרועה אותי מעודי ועד היום הזה שאין לו מהשתדלותו כלום. ועוד מצינו (בר"ר ר"פ ויצא) שאמר אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני וכו' מאין יבוא עזרי רק אח"כ אמר לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שבורא גם הנפשות הנמוכות שמכונים בשם ארץ. רק הענין דכיון דכתיב והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' וראה שגם הוא זכה להתגלות שם הוי"ה ומ"מ לא הסיח עמו בלשון אנכי כמו שהסיח עם האבות. פי' דאנכי מרמז גם על מ' כתר כנ"ל היינו שמופיע בלב מהשורש בקביעות והיה סבור שההתגלות שלו הי' רק בראיה לבד ולא בקנין. ע"ד ששמעתי מרבינו הק' זצוקלה"ה שאמר על ז' דפסח דא' (מכילתא בשלח ועוד) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואמר שאז זכו רק בראיה אבל לא בקנין עד חודש סיון זמן מ"ת שאז זכו גם בקנין וזה הפי' בגמ' (ריש ב"מ) הוה אמינא מאי מצאתי' ראיתי' וכו' בראי' בעלמא קני שזהו רק ס"ד דגמ' לא אליבא דאמת ובז' דפסח ג"כ ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והיינו עד בחי' כ"ע אבל רק בראי' ולא בקנין עד זמן מ"ת. וזה שנצטער יעקב אע"ה שהי' סבור שזכה להתגלות שם הוי"ה רק בראיה ולא בקנין וזה שאמר מה עון אירעני שזכה רק בראי'. אך באמת יש להבין למה לא הסיח עמו בלשון אנכי מקודם והרי אח"כ תיכף אמר לו והנה אנכי עמך. רק כך הוא הסדר שההתחלה היה שראה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. השמימה הב' ההי"ן מרמזין לה' עילאה וה' תתאה והוא ע"ד מה שנא' כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה ובינה שהוא מוחא ולבא זוכין עי"ז לדעת שהוא פנימיות מכ"ע. וזה התחלת מדת יע"א שהוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה בחי' כ"ע אל הקצה שהוא ה' תתאה מ' מלכות והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ואי' (בבר"ר פ' ס"ח) עולים ויורדים ביעקב עולים היינו עד השורש עד כ"ע ויורדים עד ה' תתאה מ' מלכות בו ביעקב. ואח"כ כתיב ופרצת ימה וקדמה וגו' שהוא נחלת יעקב (כמו"ש שבת קי"ח:). ומשום זה התחיל לדבר עמו בלשון אני. אני מן אדנ"י הוא שכינתא (כמו"ש בזוה"ק) ואח"כ מופיע בו מהשורש שהוא הכ' כתר לשון אנכי שכן הסדר ההתחלה ממדת מלכות ואח"כ זוכין עד השורש מכ"ע:
1
ב׳וזה שנא' והנה אנכי עמך והנה הוא לשון שמחה כמו"ש (ספרי קרח) הנה בשמחה וכן הוא אומר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. וכן הנה משמע מיד כמו"ש במד' (שמו"ר פ' י"א) אנכי עמך שמיד הופיע בך באמת מלת אנכי שמורה שנקבע בלב בקנין עד השורש עד כ"ע. רק כן הסדר שתחלת ההופעה במדרגת אני שהוא שכינתא והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך שבשכר זה אנכי עמך לעולמי עד ובכל אשר תלך. שזה מדרגת יעקב אבינו ופרצת ימה וקדמה וגו'. וזה שנא' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך והוא מאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' שבכל מקום שילך תלך עמו הקדושה. וזה לימות המשיח כשיתקדש כל העולם בקדושת א"י כמ"ש (בפסיקתא לשבת ור"ח). דברתי ל"ך אותיות למד כ' פי' ללמד ללב מהשורש שהוא כ' כתר. וכמו שנא' למען ירבו ימיכם וימי בניכם שנדרש (ספרי) ימיכם בעוה"ז וימי בניכם לימות המשיח. וחשב אח"כ בפסיקתא באנכי נגליתי על הגואל שנא' הנה אנכי אלהי אביך באנכי בראתי את הדיבור ושמתי בפיו ואנכי אהי' עם פיך. כידוע שמשה רבינו ג"כ מסטרא דעמודא דאמצעיתא כיעקב (כמ"ש תי"ז תי' י"ג) שהוא ג"כ מרכבה לשם הוי"ה כיעקב אבינו כמ"ש (ב"ב ע"ה.) פני משה כפני חמה וכתיב כי שמש ומגן ה' ויעקב ג"כ נקרא שמש כידוע. ואנכי אהי' עם פיך והוריתיך אשר תדבר היינו שהוא יהיה שורש תושב"כ. ואמר אח"כ קשה גליפת שפתיים וכו' ובגליפת שפתיים כתיב בורא ניב שפתיים והיינו בחי' תושבע"פ שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא (כמ"ש ברכות ל"ד:) והיינו התושבע"פ שהוא הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. וזה פי' אנכי אנכי תושב"כ ותושבע"פ הו"א מנחמכם כמו שאמרנו. והנה ביצחק לא נזכר לשון אנכי רק בפ' ויגש ביעקב דכתיב אנכי האל אלהי אביך האל שהוא מדת חסד קדושת א"א חסד לאברהם. אלהי אביך יצחק שבשניהם הסיח בלשון אנכי שהופיע הקדושה בלבם עד השורש. ועי"כ בשרו אנכי ארד עמך וגו' ואנכי אעלך גם עלה. ומזה הוכיח בפסיקתא שהסיח עם יצחק ג"כ בלשון אנכי. וזהו ענין אנכי אנכי תושב"כ ותושבע"פ שהוא מלכות פה מטלא דעתיקא הו"א מנחמכם:
2