פרי צדיק, שופטים ז׳Peri Tzadik, Shoftim 7
א׳בגמ' (ביצה ט"ז.) כל המצות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנא' ביני ובין בנ"י וכו' אי הכי לא ליענשו עכו"ם עלי' שבת אודיעו אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו ואבע"א מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודיעינהו דא' רשב"ל נשמה יתירה נותן הקב"ה וכו' שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. ואף שאמר מקודם חוץ משבת שנתן להם בצנעה ומה תירץ על מתן שכרה או על הנשמה יתירה. אבל הענין דשניהם מתן שכרה או הנשמה יתירה נקראו שבת מתן שכרה הוא מה שנא' לדעת כי אני ה' מקדשכם וע"ז אמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וזה מוסב על מתן שכרה כי מצות שמירת שבת הוזהרו כבר בסיני וגם הוא מצוה ככל המצות ואינו בכלל המתנה טובה רק המתן שכרה הוא המתנה טובה. ושם כתיב כי אות היא ביני וביניכם היינו בצנעה. וכן נשמה יתירה ג"כ נקרא שבת כמו"ש בזוה"ק נשמתא דכל שלימו בה וכו' ובג"כ איקרי שבת ושם כתיב ג"כ ביני ובין בנ"י אות הוא לעולם. והנה מה שקראו בגמ' נשמה יתירה ולפי דרשת הגמ' מפרש וינפש וי אבדה נפש הול"ל נפש יתירה הוא ע"פ שא' בזוה"ק (ח"ב ר"ד ב') אבל אי הכי וי גופא הול"ל דמיני' אבדת נפש אבל רזא דמלה בב"נ אית נפש וכו' וההוא רוחא שריא בגווה דההוא נפש ודיירא בה כל יומא דשבתא וכו'. ובתיקונים בהקדמה דביומי שבתות ויו"ט איהו לביש לבושי מלכותא דאינון עשר ספירות דבריאה וביומא דחול לביש עשר כתות דמלאכיא וכו' דע"ס דאצילות מלכא בהון איהו וגרמוי חד בהון איהו וחייו חד בהון מה דלאו הכי בע"ס דבריאה וכו'. ובפתח אליהו אמר לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לב"נ וכו'. והוא דע"ס דאצילות לא נקראו לבושין דשם איהו וגרמוהי חד. ונשמתין הם מעשר ספירות דבריאה וכמו"ש בתיקונים דנפש מעשיה ושם רובו רע כמו"ש כי הדם הוא הנפש ומשכנו בכבד שהוא דרגא דעשו (זח"ג רל"ד א') וע"ז א' (ב"ב נ"ח.) בריש כל מרעין אנא דם שזהו קליפת עשו בחי' הכעס והקנאה כמ"ש (ברכות ס"א.) כבד כועס. וזה שנדרש במד' (ויק"ר פ' ט"ז ועוד) על הפ' כל חולי זה יצה"ר שתחלתו מתוק וסופו מר. וכעס הוא שורש היצה"ר כמו שא' (נדרים כ"ב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו וזה בריש כל מרעין אנא דם. ונפש ישראל הוא ממיעוטו שהוא טוב. ורוח מיצירה ששם חציו טוב וחציו רע ומשכן הרוח הוא בלב ששם יש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. ונשמה שמשכנה במוח הוא מבריאה ששם רובו טוב כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא אך מעוטו לפעמים שהולך מהלב למוח ולכן מיעוטו רע. ובחול דלביש עשר כתות דמלאכיא שהוא עולם המלאכים עולם היצירה לאו כל אדם זוכה לנשמה זולת מאן דזכי וכמו שחשב בזוה"ק (ח"ב צ"ד ב') זכה יתיר וכו' ויש מי שזוכה גם מאצילות כמוש"ש אבל לאו כל אדם זוכה לזה. ובשבת דאיהו לבוש לבושי דאינון ע"ס דבריאה וא' בפתח אליהו לבושין תקינת לון דמיניהו פרחין נשמתין ואז כל אחד מישראל זוכה לבחי' נשמה מסט' דכרסייא שהוא עולם הכסא עולם הבריאה. וגם בנשמה יתירה דשבת יש מדרגות רבות שיש שזוכה יותר ויותר עד שיוכל לזכות לנשמה מאצילות שהוא בחי' שם מ"ה עם המילוי. אך עכ"פ כל אחד מישראל בשבת זוכה לאיזה בחי' נשמה ולכן קראו בגמ' נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת וכו' וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש היינו שהנפש אבדה התוספות שנתוסף לה בע"ש וכמו"ש בזוה"ק (ויקהל שם) ודא איהו שבת וכו' והיינו שהנשמה יתירה נקראת שבת כאמור. וזה שא' בגמ' הנ"ל חוץ משבת שנתן להם בצנעא:
1