פרי צדיק, חג הסכות ט׳Peri Tzadik, Sukkot 9
א׳איתא בזוה"ק (ח"ג ק"ג א') ע"פ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל יתיב תחות צלא דמהימנותא. דהנה ידוע שאברהם אע"ה הי' תחלה לגרים כאמרם ז"ל (שהש"ר פ"ו א') בן מ"ח שנים הכיר את בוראו ועכ"ז נקרא אזרח כש"נ משכיל לאיתן האזרחי זה אברהם והיינו מפני שנתברר אח"כ עד שהשי"ת העיד עליו ששורש תולדתו הי' בקדושה כש"נ לך טל ילדותך אמר הקב"ה מה הטל הזה וכו' וזה הענין הנזכר במדרש אברהם נקרא ישראל מילתא עמיקתא הוא. ומושב בנ"י וגו' ובודאי אין המכוון על החשבון של השנים שהוא מילתא עמיקתא כי הלא מפורש הוא רק על זה הענין שאברהם נקרא ישראל ובחי' ישראל הוא ששורש תולדתו הוא בקדושה זה מילתא עמיקתא שלא מצד השגה ותפיסת האדם רק מצד התקשרות בהשורש למעלה מן הדעת וזהו הנזכר בזוה"ק אברהם קרי אז תתענג על ה' והיינו שהעונג שלו הוא על ה' למעלה מבחי' שם הוי'. והיינו מבחי' עתיקא ושם הוא בחי' התקשרות שלו למעלה מן הדעת בהשורש. ולכן סעודת עתיקא קדישא דשבת הוא נגד אברהם אע"ה כידוע מזוה"ק אז תתענג וגו' דא סעודתא דעת"ק. והנה ע"ז נאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ואיתא בתוס' (שבת ק"ל.) הרמז ה"ג מ"ל היינו ביום שנימול יצחק לשמונה כי הוא הי' הנפש הראשון שנימול לשמונה והיינו שהי' שרשו בקדושה מתולדתו שממנו נשתלשל הקדושה לזרעו שיהי' עמוסים מני בטן ונקראו עמך כולם צדיקים מפני שמבטן לשמך נימולים והיינו שנשרש בהם הקדושה בתולדה. וכש"נ כי ביצחק יקרא לך זרע. כי גם עשו נקרא ישראל מומר וע"ז עשה אז אברהם משתה גדול ביום הגמל כנ"ל כי אז נתברר לו שגם עלי' העיד השי"ת שגם שורש תולדתו הוא בקדושה מאחר שהוליד זרע קודש כזה שממנו ישתלשל הזרע קודש לדורות שיהי' מקושרים בתולדתם בהשורש. וע"ז רומז המדרש גדול העולמים הי' שם והיינו שהופיע השורש מבחי' גדול שאין למעלה ממנו והיינו בחי' ארך אנפין ובגמ' נקרא אפי רברבא דגדול הוא רק כשהוא בלא גבול. ומזה נתרבה השמחה בלב לעשות משתה מאחר שנתודע לו התקשרות שלו בהשורש למעלה מן הדעת וממילא אין לו לפחוד משום דבר וכענין הזה שמענו בשם הבעש"ט זצללה"ה שאמר על עצמו שאם הי' יודע בטח בעצמו שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב והיינו שבשרש תולדתו הוא מקושר בקדושה הי' הולך עם הכובע שלו מן הצד כנהוג מי שהוא שש ושמח בעצמו על כי הולך לבטח דרכו ולא יפחד משום דבר ושמענו ע"ז מרה"ק זצללה"ה שעכ"ז יוכל לפעול זאת ברחמים שיהי' נחשב משורש תולדתו בקדושה. והענין בזה כמו שמצינו בדוד הע"ה שרצו לפסלו מקהל עפ"י דין וסברא של התורה ורק פעל זאת ברחמים שיהי' נפסק הלכה מצד קבלה מואבי ולא מואבית וכענין שאמרנו באברהם אע"ה שמה שזכה להיות נקרא ישראל הי' מילתא עמיקתא מבחי' עתיקא למעלה מן הדעת וכדאיתא בזוה"ק (ח"ג צ"ח ב') ע"פ בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם דמאתר רחיקא קריב לי' כמד"א ואקח את אביכם והיינו מצד אתדל"ע מבחי' רחמי שמים. ונחזור לענין שע"ז מרמז הזוה"ק מאן דאיהו מגזעא ושרשא דישראל היינו שבטוח הוא בעצמו ששורש תולדתו בקדושה הוא יתיב בצילא דמהימנותא בלא דחילו כלל שיכול להיות בטוח וחוסה בו ית' באמונתו למעלה מן הדעת מפני שיש לו התקשרות בהשרש ולכן אין לו לפחוד משום רע ואחסין חירו לי' ולבנוי לעלמין. והנה בכלל ישראל נקראים בני ישראל היינו שמקושרים בתולדותם בהשורש בפנימיות נקודת לבם למעלה מן הדעת כענין אמרם ז"ל (ברכות י"ז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך רק השאור שבעיסה מעכב וזה נתגלה ע"י מצות סוכה להיות לנו עי"ז הבטחון בצילא דמהימנותא ומזה נשפע לנו השמחה בחג הזה שהוא זמן שמחתינו כדברינו הנ"ל ע"פ ויעש אברהם משתה גדול:
1