פרי צדיק, תרומה י״גPeri Tzadik, Terumah 13
א׳אך טוב וחסד ירדפוני. בזוהר הקדוש פ' זו (קסח ב) ע"פ זה אי טוב למה חסד ואי חסד למה טוב דהא בחד סגיא אלא טוב כליל כלא בגויה ולא אתפשט לתתא חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא צדיקי ורשיעי כחדא והכא כיון דאמר ובטובו חיינו הדר ואמר הזן כו' בטובו בחסד הה"ד נותן לחם לכל בשר כל"ח. והוא על פי מ"ש (פסחים קיח.) כ"ו הודו כנגד כ"ו דורות כו' ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו וזהו כמ"ש דחסד הוא כד נחתא לתתא וזן צדיקי ורשיעי כחדא כמו שהיה קודם מתן תורה וזהו ברכת הזן את הכל ואחר כך ברכת הארץ ואיתא בזוהר הקדוש לדבקא ארץ החיים בימין כו' ואצטריך לאדכרא בה ברית ותורה כו' לאחזאה דבההוא טוב אחזן ברית ותורה דאיהו תקונא דהאי טוב. והוא כמ"ש (ברכות ה.) ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם והיינו תורה שבכתב וכן תורה שבעל פה נקרא טוב דכתוב טוב לי תורת פיך. וכן ברית נקרא טוב על פי מ"ש (יומא לח :) ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב ואיתא ולחתום על הארץ ועל המזון כו' על הארץ דא ארץ החיים ועל המזון דא איהו חסד וכו' והוא כמ"ש בזוהר הקדוש (לעיל קנז א) וברכת וגו' על הארץ הטוב וגו' לבר מארעא מנלן כו' אלא כו' ואסחר עלמא סחרניה דנקודה חדא ומאן איהו דא ארעא קדישא כו' וחשב דאמצעית א"י ירושלים ובאמצעיתו בית קה"ק ואמר וכל טיבו וכל מזונא דכל ישובא תמן ניחת מלעילא כו' עש"ב וזהו על הארץ הטובה שבכל מקום שנזונין ההשפעה בא מארץ החיים שנקרא הארץ הטובה וזה על הארץ טוב. ועל המזון חסד וכמ"ש בזוהר הקדוש הא כלילו דא בדא בדביקותא חדא וזהו טוב וחסד כנ"ל. ואמר דוד המלך ע"ה אך טוב וחסד שהוא התפשטות הטובה לתתא. ירדפוני כל ימי חיי שאף שנראה שרודפים אותי הוא רק טוב והתפשטות הטובה לתתא שהוא חסד כנ"ל שמזה נעשה לי משענת שהוא דברי תורה (כמו שנת' כ"פ) ושבתי בבית ה' וגו' ושבת זמן שזוכין לתורה שבכתב שבו ניתנה ולתורה שבעל פה שהוא מדת השבת מלכות פה כו' וכן שבת ברזא דברית ובו הזמן לזכות לקדושת מדת צדיק. והם תקונא דהאי טוב כנ"ל. אומרים מזמור זה אך טוב וחסד וגו' ושבתי בבית ה' לאורך ימים שעל ידי זה זוכין להיות תמיד יושבין בבית ה':
1
ב׳למוש"ק אחר הבדלה
2
ג׳להבין ענין הבדלה על היין דשבחוהו רבנן ז"ל (שבועות יח :) ובשלמא בכניסתו זוכריהו על היין ששמח בקבלת שבת אבל ביציאתו שנסתלק יום הקדוש לכאורה היה צריך להיות להיפך ולשמחה מה זו עושה. אך הענין דבאמת קדושת השבת קביעא וקיימא שהשי"ת מקדשו ואם כן מה יתרון להאדם בקדושת דאטו יש יתרון למלאכים אשר השי"ת נותן בהם קדושה. רק דקדושת שבת הוא כעין הקדמה לימי המעשה שעל ידי זה נמשך הקדושה לו' ימים שאחריו וכמו דאיתא בסה"ק המשל לאב שניסה בנו באיזה חידה שאומר לו כל ההקדמות השייכים לפתרון החידה כדי שיגידה ואף שהבן אינו מחדש כלל מכל מקום נקרא ההגדה על שמו. וכן בקדושת השבת שהשי"ת מקדשו כדי שישראל ידביקו ימי המעשה לקדושת השבת. ועל זה אנו מתפללין החל עלינו הימים כו' ומדובקים ביראתך והגם דבלא התפלה גם כן נמשך קדושת השבת לימי המעשה מכל מקום צריך איזה תפלה לזה כעין אמירת יהי רצון כאלו הקרבתי וכו' אף דבלא"ה ונשלמה פרים שפתינו. ועל ידי כן נקרא הקדושה על שם ישראל וזה ענין היין להבדלה להמשיך היראה דשבת שא' (ירושלמי פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה וכל ישראל נקראו בשבת יראי שמי (כמ"ש תענית ח :) וצריך להמשיך היראה לימי המעשה ואיתא (סא"ר ר"פ ג) שמחתי מתוך יראתי שזהו שלימות היראה שבא ממנה לשמחה וזה ענין היין להבדלה שמורה על שמחה והוא להמשיך בחינת היראה דשבת לחול וכענין סעודת מלוה מלכה שאמרנו שהוא מלשון הפעם ילוה וגו' שהיא לחבר קדושת השבת לימי החול. והוא כעין מ"ש (ברכות לא.) אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו ועושה פעולה בשעה שנפטר מחברו כדי שיזכרהו. וכן ענין קדושת שבת מתוך ההבדלה על היין זוכרהו. ועיקר ההבדלה ההבחנה להבדיל בין הקודש ובין החול. ומזה דעת הישראל מתפייסת ונוחה במוצאי שבת שכבר אמרנו בשם רב קדוש א' שאמר שבמוצאי שבת הישראל כנופל מאיגרא רם לבירא עמיקתא (ונת' מוש"ק בא) והיה הישראל בעצב מאד מהעדר מעלת השבת ועיקר מה שנתפייס דעתו על ידי שזוכה להבחין ההבדלות שעל זה אמרו (ירושלמי פ"ה דברכות ה"ב) אם אין דיעה הבדלה מניין שזה שהאדם מבחין להבדיל הוא מבחינת דעת שבאמת אין ניכר על הגוון שום הבדל בין יום השבת ליום חול וכן ענין ההבדל בין ישראל לעמים גם בתינוק בן יומו אף שלא נימול עדיין ומכל מקום השי"ת מבדיל בין כו' והישראל שמרגיש ומבחין זה הוא בחינת דעת. (ונת' מוש"ק ויחי) וכן גם כן ההבדל בין אור לחשך אף דזהו נראה בחוש. הוא רק באור של יום רביעי שנתלו המאורות. אבל אור הראשון של יום א' במאמר יהי אור זה לא נראה בחוש והישראל שמבחין ההבדלה בין אור לחשך שבימי המעשה הוא מבחינת דעת ומזה דעתו של הישראל נחה עליו. ומההבדלה ממשיך שמחה לימי המעשה שלא יהיה עצב רק לקיים שמחתי מתוך יראתי כנ"ל:
3