פרי צדיק, תצוה א׳Peri Tzadik, Tetzaveh 1
א׳ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו'. יש לדקדק מ"ש כאן לשון להבא תצוה ולא אמר צו לשון הווה מיד כמ"ש אחר כך ואתה הקרב וגו' ולא אמר תקריב (ומיהו שם אחר כך כתוב ואתה תדבר ולא אמר דבר וגם כן צריך טעם וביאור) וכן בר"פ תרומה דבר אל בני ישראל ולא אמר תדבר. גם שינוי הלשון מן דבר לצו ובתו"כ ר"פ צו אמר דהוא לשון זירוז וצריך ביאור למה צריך זירוז בזה יותר מדהתם ובכל מלאכת המשכן. גם מ"ש כאן ויקחו אליך ובר"פ תרומה אמר ויקחו לי ושם בכלל הנדבה דחשב שם הוא גם שמן למאור. ועוד דקדק בזוהר הקדוש על לשון ואתה שאמר כאן ואחר כך ואתה הקרב ואתה תדבר ובפ' תשא בשמן המשחה ואתה קח לך בשמים ע"ש. ויש שם עוד אחר כך ואתה דבר וגו' אך את שבתותי וגו'. ופשטות הלשון שייך רק כשאמר מקודם מעשה אחרים כמו בפ' בשלח דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם וגו' דאמר תחלה מעשה בני ישראל שיסעו ועל זה אמר ואתה מה שיעשה הוא וזה לא שייך בכל הני. ונראה דיש לדקדק בפ' תרומה פתח ועשו לי מקדש. ועשו ארון. ואחר כך וצפית תצפנו ועשית ויצקת ונתתה ועשית וצפית והבאת הכל לנוכח למשה רבינו ע"ה. [וגם בפ' זו יש לדקדק בבגדי כהונה פתח ועשית בגדי וגו' ואחר כך ואתה תדבר וגו' ועשו וגו' ע"ש כ"פ. ואחר כך ועשו את האפוד ואחר כך ולקחת ופתחת תפתח תעשה ושמת ועשית וכן כל הפרשה הכל לנוכח למשה רבינו ע"ה] וע' ביומא ע"ב ב' וברש"י ובמהרש"א בח"א ע"ש. ויש לומר דודאי פרטי כל העשיות במשכן. משה רבינו ע"ה הוא שלימד לעושי המלאכה כפי מה שציוהו השי"ת ועל פי ציויו להם בדבר ה' עשו הכל בשליחותו ושלוחו של אדם כמותו והרי הוא כאלו הוא עשה ונקרא על שמו וזהו רק על פרטי המלאכה אבל כלל בנין המשכן להשראת שכינתו ית' זה נעשה על ידי נדבת לב בני ישראל בתרומתם שהיה בחשק רב והשתוקקת גדול כמ"ש דמרבים העם להביא עד שהוצרכו למנעם שלא יביאו עוד ומזה עשו מקום שתשרה שכינתו יתברך בקרבם. וכן כלל עשיית הארון שהוא כלי קיבול לדברי תורה זה נעשה על ידי נדבת לבבם בחשק וכיסופין לקבלת דברי תורה בלבם. אבל פרטי העשיות הוא רק על ידי משה רבינו ע"ה. וכן שאר כלי המשכן גם כללותם על ידי משה רבינו ע"ה. והארון הוא הכלי לקבלת התורה שבכתב. ושמן למאור מה שישראל מאירים לפניו יתברך כמ"ש במדרש זהו התורה שבעל פה שהם מחדשים האור וזהו פלפולה של תורה שאמרו (נדרים לח.) דהקב"ה נתן למשה והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל ועל כן אמרו בגמ' כ"פ הלשון משה שפיר קאמרת כי כל התחדשות דברי תורה הוא על ידי שורש נשמת משה רבינו ע"ה בכל חכמי ישראל (ונת' שקלים מא' א) וכל ישראל יש להם חלק בדברי תורה וכמ"ש מורשה קהלת יעקב ויעקב נקרא גם ההמונים דת"ח נקראו ישראל וכמ"ש (בבא מציעא לג ב) והתורה ירושה לכולם וכמ"ש במד' (ויקרא רבה פ' ט) שא"ל אותו ע"ה לר' ינאי ירותתי גבך דלא כתיב קהלת ינאי. ובכל א' מישראל יש שורש מאור התורה שהוא שורשו ועל כן א' בב"ק (צב) מנא הא מילתא דאמרי אינשי כו' ומביאים הכל מקראי שדבריהם הם דברי תורה. וכן בסנהדרין (ז' א') ההוא דהוה קאמר ואזיל וכו' ומייתי הכל מקראי דהכל דברי תורה וכן בכמה דוכתי הביאו בגמ' היינו דאמרי אינשי. אבל העיקר הוא אצל חכמי ישראל ועל כן נאמר בפ' ויקהל דשמן למאור הביאו הנשיאים ובשלמא האבנים לאפוד ולחושן הוא דבר יקר מאד לא היה מצוי אצל כל אחד רק אצל הגדולים וכן הבשמים שלא היו גדלים בארץ ישראל ובמצרים ובשלמה המלך ע"ה נאמר דמלכת שבא הביאה לו בשמים הרבה מאד לא בא כבושם ההוא עוד לרוב וגו' וחשביה בהדי זהב ואבן יקרה שהביאה כי היה דבר יקר מאד אצלם. אבל שמן מצוי בכל אותם המדינות ולמה הביאו זה רק הנשיאים. אבל דבר זה שייך רק להם כי הנשיאים מסתמא נבחרו מצד גדולת חכמתם וכמו שמשה רבינו ע"ה כולל כל חכמי ישראל כן כל נשיא כולל כל חכמי שבטו. וז"ש כאן ואתה דייקא וכן ויקחו אליך דייקא שהוא יהיה המצוה כי הוא הנותן להם דבר זה שיוכלו לחדש דברי תורה ולהאיר לפניו ע"י דקודשא בריך הוא חדי בפלפולא דידהו: ע"כ מכתי"ק
1