פרי צדיק, תצוה ב׳Peri Tzadik, Tetzaveh 2
א׳ואתה תצוה את בני ישראל בבעה"ט כ' דלא הזכיר משה בפ' תצוה משום שאמר מחני נא מספרך וגו' וקללת חכם אפילו על תנאי בא ונתקיים בזה הפ' ע"ש ויש להבין למה נתקיים דייקא בזה הפרשה. ויש לומר בזה כי ענין פרשה זו מדבר מקדושת כהונה שמתחיל מענין הנרות ואיתא (במדברי תורה פ' זו) שהיה נפשו של אהרן עגומה שלא היה לו חלק בקרבנות הנשיאים וא"ל הקב"ה שאתה לעצמך תעשה חנוכה באוהל מועד וגו' יערוך אותו אהרן ובניו וגו' ולכאורה מה ייחד הדלקת הנרות לאהרן יותר משאר הקרבנות שהיה ההקרבה על ידי אהרן וכן קרבנות הנשיאים היה הוא המקריב וכן הנרות השמן היה משל צבור ורק בההדלקה זכה אהרן. אמנם הדלקת הנרות במקדש ירמז על הופעת אור תורה מאור הגנוז בנפשות ישראל בתורה שבעל פה וזה הכח ניתן לאהרן להופיע ולהאיר בלב ישראל אור תורה שבעל פה על ידי הדלקת הנרות וז"ש (פ"א דאבות) הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (ונתבאר חנוכה מא' א' וש"מ). ויש לומר בזה הטעם שנאמר בסוף פרשה זו ועשית מזבח מקטר קטרת שאין לו לכאורה שייכות בפ' זו המדברת בענין בגדי כהונה. והיה ראוי לכתבו בפרשת תרומה בין כלי המשכן וכמו שעמד על זה הרמב"ן ז"ל. אמנם לדברנו יובן שזהו בעצם בחינת אהרן הכהן לקרב הרחוקים להקדושה והוא ענין הקטורת שמערבין בה החלבנה שהריחה רע ועל ידה נשלם מצות סממני הקטרת וכמ"ש (כריתות ו :) כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה כו' שדייקא על ידם יש עילוי יותר כשנתקרבו מן הריחוק וכדאיתא בזוהר הקדוש בפרשה זו (קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כו' ולית טובאלא ההוא דנפיק מגו בישא וכד עאל ב"נ באורח בישא ושביק ליה כדין אסתלק קב"ה ביקריה. ויש לו שייכות לפרשה זו מפני שזהו עצם בחינת אהרן הכהן לקרב הרחוקים כנ"ל ועל עניניו נזכר בפרשה זו. והנה עמלק הוא המנגד לקדושת אהרן כי עננא דאהרן הוא הפריסת סוכת שלום על כל ישראל ועמלק היה גונב הנפשות שפלטן הענן (כמ"ש מדברי תורה תצא) כי על עננא דאהרן לא היה לו שליטה. וכן איתא (מ"ר חוקת) מי היה מלך ערד זה עמלק כו' כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד מיד נתגרה בהם כו' וידוע דראשית גוים עמלק שהוא שורש הקליפה של נחש הקדמוני שבא גם כן בעצה זו להטעות את האדם כי הגם שאמר השי"ת שמעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו פן תמותון היינו שיש חשש שמא ישתקעו ברע אבל באמת יהיה לכם יותר מעלה כאשר תדעו מטוב ורע ולבתר לאהדרא לטב ויהיה לכם שבחא יתיר וזה שאמר כי ביום אכלכם וגו' והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. ובאמת השי"ת הזהירם בזה שלא יביא האדם א"ע לידי נסיון כי גלוי לפניו יתברך שאין בירור באילן הזה עד עת קץ. והנה ענין מזבח הקטרת שייך בעצם לקדושת אהרן והזר זהב שלו רומז לכתר כהונה שזכה אהרן ונטלו לו ולזרעו (כמ"ש יומא עב :) ועל כן היה הזיר רק על מזבח הקטורת ולא על מזבח החיצון שקרבו בו כל הקרבנות. וכן זיר של שולחן שרומז לכתר מלכות זכה דוד ונטלו לו ולזרעו ומשה רבינו ע"ה זכה לכתר תורה שהוא המקור ושורש כולם. ועל כן הוא שימש בכהונה וזכה למלכות דכ' ויהי בישורון מלך וזכה בהן רק מכח כתר תורה שנכלל בו הכל אבל לא זכה בהם בעצם שיהיה לזרעו אחריו וכש"נ ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי וכדאיתא (שמות רבה סו"פ ב) דמשה אמר הנני לכהונה ולמלכות ואמר לו הקב"ה אל תקרב הלום כו' ע"ש. ולכן לא נזכר שמו של משה בכל פרשה זו המדברת מקדושת כהונה כידוע דשמו של אדם הוא משרש נפשו ושרש נפש משה הוא מכתר תורה כנ"ל. ונזכר רק ברמז בלשון ואתה תצוה ואתה הקרב וגו' מפני שקדושת כהונה ומלכות נובעים גם כן מכח קדושת משה רבינו ע"ה שהוא בחינת כתר תורה. ונזכר ברמז המלוכה של משה רבינו ע"ה במה שנאמר ואתה תצוה וכמ"ש (מדברי תורה פ' זו ו) ע"ז מה מלך עמו עושין גזרתו אף אתה גוזר עליהם והם עושים. וגם נרמז במה שנאמר ואתה הקרב אליך מה ששימש בכהונה בז' ימי המלואים וכדאיתא ע"ז במ"ר משל לחכם שנטל קרובתו ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה אמר לה בקשי לי אשה וא"ל יכול אני ליטול חוץ מרשותיך כו' כך אמר הקב"ה למשה יכול הייתי לעשות לאחיך כה"ג חוץ מדעתך אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו. דימה למשה לקרובתו והיינו ששרשו תורה שקרובה אליו ית' והוא שושבינא דמלכא רק שלא ילדה והיינו שמטעם זה אין לו שייכות לכתר כהונה לזכות לזרעו אחריו שזהו בחינת אהרן שושבינא דמטרוניתא. ואמר שמבקש שתהיה גדול עליו כי גם קדושת כהונה נובע ונכלל בקדושת התורה. ובתנחומא (שם) ואתה תצוה זש"ה ראשך עליך ככרמל וגו' הרש שבישראל שקול כאליהו כו' ודלת ראשך כארגמן הדל שבישראל שקול כדניאל דכ' ביה והלבישו לדניאל ארגונא כו' מלך אסור ברהטים א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך מה מלך כו' כנ"ל. ויש לומר סמיכת דרוש זה בפ' זו על פ' דברינו שזה בחינת אהרן הכהן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה לקרב רחוקים טבא מגו בישא וזהו שהרש בישראל כאליהו שעלה לראש הכרמל וכתוב שם וישם פניו בין ברכיו ואז"ל (שיר השירים ז' פ') אמר לפני הקב"ה אין לנו זכות הבט לברית והיינו שאף אם הם רשים במעשיהם כיון שהם מזרע ישראל הם בכלל ועמך כולם צדיקים וזה פעל על ידי התפלה. ודלת ראשך היינו הדלים שברשים ואין עני אלא בדיעה (כמ"ש נדרים מא.) מכל מקום שקול כדניאל שמתקרב להקדושה על ידי חכמת תורה וזהו כדניאל עדש"נ הנה חכם אתה מדניאל. ובמד' (שהש"ר שם) ודלת ראשך כארגמן הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד היינו שכל הדלות ומכשולים שבאים לפני פרטי נפשות ישראל יש להם תקוה להתעלות על ידי זה ביתר שאת כדוד שאמרו (ע"ז ד סע"ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו' אלא שאם חטא יחיד א"ל כלך אצל יחיד כו' וכן נאמר אלמדה פושעים דרכיך ובא מזה עוד התגלות כבוד שמים וכמו כן נוכל לדרוש ראשך עליך ככרמל הרשים שבישראל כאליהו בהר הכרמל שהקריב באיסור שחוטי חוץ והיה נראה למכשול גדול כנרמז בפ' גוי וקהל גוים שעתידין להקריב באיסור הבמות כקהל גוים ומזה דייקא בא הקידוש שם שמים ברבים שאמרו ה' הוא האלהים. וכן מלך אסור ברהטים שנדרש (שיר השירים שם) על משה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל כו' יש לומר ע"ד זה שנקבר בחו"ל כדי להעלות עמו כל דור המדבר דאיתא מ"ד (סנהדרין קח.) ע"פ פשוט שאין להם חלק לעולם הבא ועכ"ז יתעלו בזכותו של משה (כמ"ש מ"ר ואתחנן ע"פ ויתא ראשי עם). ויש לומר גם כן על דרך זה מה שדרשו דלת ראשך כארגמן כדניאל. שדניאל דייקא על ידי תכלית הירידה נתעלה לקדושה יתירה כאשר הביט בעיניו איך שבא לתכלית הירידה שנלקח להיכל מלך בבל ללמדו ספר ולשון כשדים שיוכל להיות סיבה קרובה שיטמע ח"ו ביניהם. ולכן שם על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו והיינו שהנהיג פרישות יתירה בעצמו גם בדבר המותר כדי להתרחק מהם בתכלית הריחוק והיינו גזירת פתן ויינן ושמנן משום חתנות שדניאל גזר (כמ"ש ע"ז לו.). ויש לכוין זה במ"ש (מגילה יג :) ליכא דידע לישנא בישא כהמן שכבר אמרנו שאין המכוון על מה שהלשין וביזה את ישראל לפני אחשורש רק המכוון מה שקטרג על ישראל לפני השי"ת ואמר ואת דתי המלך אינם עושים ובכ"מ שנאמר במגילה המלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר (וכמ"ש זח"ג קט רע"א) ויש לומר שהקטרוג של המן היה על גזירת פתן ויינן ובנותיהם שגדר דניאל א"ע בזה והמן הרגיש שלא פשטה הגזירה כדאיתא (ע"ז שם) דניאל גזר ולא קיבל כו' ועל זה אמר ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן כמ"ש (מגילה שם) והיינו גזירת ריחוק מפיתן ושמנן ויינן ובנותיהם ואת דתי המלך אינם עושים כי המן שפט בזה שאין בזה חשש איסור מדת ומצות מלך מ"ה הקב"ה כי גם איסור בנותיהם לאו דאורייתא כמ"ש בגמ'. ואמר שהם עושים זאת רק מצד גיאות לבם. ובאמת לא פעל קטרוג שלו כלום כי היה גלוי לפניו יתברך שכל הרחקות אלו המה לתכלית פרישות וקדושה יתירה. וכאשר היה באמת שנתפשטה הקדושה הזו אחר כך בי"ח דבר בכל כלל ישראל. ודייקא על ידי הריחוק והירידה שבא לפני דניאל לטמעו ח"ו על ידי זה באו כלל ישראל להקדושה ופרישות יתירה. וז"ש הדל שבישראל כדניאל. וכש"נ ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו' והשתחוו לה' וג' שגם בעשרת השבטים שנטמעו בין העכו"ם יועיל והשתחוו וגו' וענין השתחויה מורה על תכלית הביטול להקדושה ודייקא על ידי סיבת הריחוק יתעלו להקדושה ביתר שאר כנ"ל:
1