פרי צדיק, תרומה ב׳Peri Tzadik, Terumah 2
א׳ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו'. במ"ר הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם וגו' כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי וכו' התורה נקרא לקח טוב וכמ"ש (מדברי תורה עקב ה) בני אם תקח אמרי אם יש לך זכות כו' לה"ד לאדם שיש לו בת בוגרת כו' אין תורתי כן אלא אם יהיה לך זכות תזכה לה כו'. וכן במתן תורה מקודם אמרו ישראל נעשה ונשמע שהוא מורה שיזכו להדברי תורה על ידי החשק ורוב אהבה שיש להם (כמו שנת' שקלים מא' א ד"ה ולפ"ז) ועל ידי זה זכו לתורה ונקרא לקח טוב ודרשו ויקחו לי שכביכול נמכרתי עמה. והוא שלזכות שיהיה השי"ת שוכן בתוך בני ישראל צריך להיות במחיר והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש פ' זו (קכח סע"א) מאת כל איש מההוא דאקרי איש דאתגבר על יצריה וכל מאן דאתגבר על יצריה אקרי איש. דאיש היינו שר כמו שקראו אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר איש צרדה וכה"ג (וכמ"ש תי"ט) אדון למקום סוכו וכדומה. ונדרש (סוכה נב :) מפנק מנוער עבדו וגו' על היצר הרע דכבר אמרנו דיצר היינו חשק כש"נ ליצר מחשבות לבב עמך ונברא להיות חשק לחדוותא דשמעתא כמו שיושאר ממנו גם לעתיד (כמ"ש זח"א קלח א) והנחש נברא לשמש לאדם לעשות מלאכתו (כמ"ש סנהדרין נט :) ונברא להיות עבדו. וכל המתגבר על היצר הרע נקרא איש ואדון לו. וכמ"ש בזוהר הקדוש למעלה על מ"ש ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר וגו' אשתדלותא דאורייתא מאן דבעי זכי בה כו' אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא כו' אלא באגר שלים. והיינו דהשתדלות במצות צריך להיות במחיר. מ"ע יש דשייך בו מחיר כסף כפשוטו. ופרישות ממל"ת הוא על ידי מחיר שיבטל חשקו ותאותו לכבוד השי"ת. וכן במצות הנקנים בכסף העיקר לכוף תאות וחשק הממון לכבודו ית'. וזש"נ מאת כל איש אשר ידבנו לבו שבודאי לא רצה השי"ת בנדבות המשכן כדי לבנותו דהא כ' לי הכסף ולי הזהב ואף ברשב"י מצינו (שמות רבה פ' נב) שאמר בקעה בקעה המלאי דנרי זהב והתחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. וכן א' במ"ר פ' זו ובגמרא (יומא עה.) שירדו אבנים טובות ומרגליות עם המן ולא נחסר לו ית' ח"ו נדבתם. רק העיקר היה נדבות לב ישראל מאת כל איש דאתגבר על יצריה היינו מה שנתנו בחשק ואהבה מזה נבנה המשכן שישכון השי"ת בלב ישראל ועל זה אמר בזוהר הקדוש מאי אשר ידבנו לבו דיתרעי ביה קב"ה כד"א לך אמר לבי צור לבבי כו' כלהו בקב"ה קאמר וכ"כ במדרש (שיר השירים ה' ב) שהקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. ועיקר הדברי תורה להאיר הלב כמ"ש והאר עינינו בתורתך ולזכות לתורה ואורו צריך להיות גם כן במחיר שאין זוכין לה רק על ידי אהבה ויראה כמו שזכו לה במתן תורה על ידי החשק. אך כשזכו לתורה אז אשתדלותא דאורייתא בלא כסף ובלא מחיר. אבל כתר נעשה שמורה להיות קדושה גם בגוף. צריך יראה ואהבה. ואחר כך מבקשים ויחד לבבנו לאהבה וליראה כו' שמצד השי"ת בא מקודם האהבה ואחר כך היראה כסדר אנכי ולא יהיה (ונת' כ"פ) וז"ש ויקחו לי וגו' לקנות כביכול להשי"ת שישכון בתוך בני ישראל צריך מאת כל איש שיתגבר על יצרו שהוא בחינת היראה ויהיה בלבו נדברות לב ואהבה להשי"ת שכן הסדר מצד האדם יראה ואחר כך אהבה. ואז קב"ה אתרעי ביה ושוי מדוריה ביה כמ"ש בזוהר הקדוש וכן אמר דוד המלך ע"ה אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך וגו' בשמחה להתנדב לך וכמו שנאמר למעלה וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו וגו' ואחר כך ביקש שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וגו' שיושאר החשק כן לעולם בלב ישראל באהבה ונדיבות לכבוד השי"ת כדי שישכון תמיד בתוך בני ישראל והיינו להיות קדושה בגוף ישראל שזה קדושת מעשה המצות שהם בעובדא וצריך מחיר יראה ואהבה וכש"נ והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר וגו' ובזוהר הקדוש פ' זו (קנו סע"ב) וכי כל בשר ייתי לאו הכי הו"ל למכתב אלא כל רוח או כל נשמה כו' אך האדם הוא הנשמה והגוף נקרא בשר אדם וכמ"ש בזוהר הקדוש (יתרו עו רע"א) שהוא לבוש האדם וכל בשר מורה שהגוף יבא להשתחוות שיהיה הגוף גם כן בקדושה והיינו על ידי שיכוף ויתגבר על כל חשקו ויצרו שיהיה רק לכבוד השי"ת ואז יהיה קדושה בגוף גם כן כנ"ל וזהו בשבת שגם הגוף בקדושה שאכילה והנאת הגוף מצוה והוא מעין עולם הבא דיבא כל בשר להשתחות וכשחל ראש חודש בשבת אז בנקל יותר לכוף הגוף שיהיה בקדושה אף בימי המעשה:
1
ב׳ומפרש הזוהר הקדוש מאת כל איש אשר ידבנו לבו מההוא דאקרי איש והיינו דמי שזוכה להתגבר על יצרו על ידי מדת היראה וזוכה לאהבה מצד השי"ת אשר ידבנו לבו דיתרעי ביה קב"ה. זה יוכל לזכות שיבנה המשכן בלבו שישכון השי"ת בלבו ועל דרך מ"ש במ"ר (סו"פ לג) בשעה שא' הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו רבונו של עולם יכולין ישראל הם לעשותו שנאמר מאת כל איש וגו' והיינו שמשה רבינו ע"ה שאל איך יוכל לעשות ולגרום השראת שכינה בתחתונים ועל זה השיבו השי"ת דהעיקר רעותא דלבא דיתרעי ביה קב"ה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קס סע"א) על פסוק אם חפץ בנו ה' כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא וזה יכול להיות אפילו על ידי אחד מישראל שיהיה לבו שלם בתשוקה ורעותא דלבא שיזכה להשראת שכינה בלבו כמו שזכו בשעת מתן תורה (כמו שנת' מא' א). וזה שנאמר ויקחו לי תרומה שדרשו כביכול כאלו נמכרתי עמה ואחר כך כתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו וגו' וכן בפ' ויקהל כ' קחו מאתכם תרומה ואחר כך כתוב כל נדיב לבו יביאה דמשמע רק הנדיב לב יביאה. אכל הענין דבאמת אמר ויקחו תרומה אף שהם הנותנים יתכן לשון ויקחו על דרך מ"ש (קידושין ז.) הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת באדם חשוב בההיא הנאה דמקבל מתנה מינה כו' וכן כאן אף שנותנים התרומה כשנותנים בחשק ורעותא דלבא הם כמקבלים כנ"ל. ואמר ויקחו לי שעל ידי הנדיבות לב והשמחה יכולים לזכות להשראת השכינה וכאלו כביכול נמכרתי עמה כנ"ל. ואחר כך אמר מאת כל איש שמי שיזכה להיות איש המתגבר על יצרו ויזכה אשר ידבנו לבו דיתרעי ביה קב"ה זהו היחיד שיכול לזכות להשרות שכינה בתחתונים. ומסיק בזוהר הקדוש ומנא ידעינן דהא קב"ה אתרעי ביה ושוי מדוריה ביה והיינו שהשי"ת שוכן בלבו כד חמינן דרעותא דההוא ב"נ למרדף ולאשתדלא אבתריה דקב"ה בלביה ובנפשיה וברעותא ודאי תמן ידעינן דשריא ביה שכינתא כדין בעינן למיקני ההוא ב"נ בכסף שלים לאתחברא ולמילף מניה ועל דא קדמאי הוו אמרי וקנה לך חבר באגר שלים וכו' והיינו דזה הזוכה דיתרעי ביה קב"ה וישוי מדוריה ביה הוא המשכן בנפש שהשכינה שורה בו בלבו ועל זה נאמר אשר ידבנו לבו כנ"ל והוא יכול לזכול לכל המתחברים עמו להשרות שכינה בתחתונים ועל זה נאמר כל נדיב לבו יביאה. וכתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו וגו' כנ"ל. ורש"י פירוש (בפ"א דאבות) עמ"ש וקנה לך חבר י"א ספרים כו' ואין המכוון שיקנה ה' חומשי תורה כי התורה שבכתב היה מספיק רק קודם הקלקול כמ"ש (נדרים כב :) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' אבל אחר הקלקול דצריך לתקן הרב כעס הוא דייקא על ידי הרוב חכמה שהוא התורה שבעל פה. ועל זה מרמז כל איש אשר ידבנו לבו דיתרע ביה קב"ה היינו החכמים שבכל דור. וצריך לקנות ספרי התנאים וגם כל הצדיקים שבכל דור הידועים לרודפי צדק מבקשי ה' וחברו ספרים בחידושי תורה שהם דברי אלהים חיים מהם תקחו את תרומתי מהם או מפי כתבם מהספרי קודש שיצא מפיהם שמהם תלמדו לאהבה וליראה את ה' ולזכות להשראת שכינה בתחתונים כנ"ל:
2