פרי צדיק, תרומה ג׳Peri Tzadik, Terumah 3
א׳בס' הבהיר (שנדפס סו' זח"ב) מאי דכתוב ויקחו לי תרומה כך אמר הקב"ה אותה תרומה תרימו אותה בתפלותיכם. ומי הוא אותו שנדבו לבו להמשך מן העולם הזה כו' והיינו דתרומה מדת מלכות וכמ"ש הרמב"ן ואיתא ויקחו לי שיעשו היחוד קבה"ו וז"ש הרימו אותה בתפלותיכם דתפלה ממדת מלכות כש"נ ואני תפלה אני מן אדנ"י שכינתא (כמ"ש זח"ג רכג רע"א) וכתוב אדני שפתי תפתח וגו' ושם זה מורה על יראה כש"נ ואם אדונים אני איה מוראי והיינו שבת דמע"ש דאיהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה' ב) וכן בתפלה הוא בחינת עבד לפני המלך כמ"ש (ברכות לד :) וכן נדרש בגמרא (שם ט :) ייראוך עם שמש על תפלה וכן נדרש (שם ו' רע"ב י רע"ב) לשון יראה על תפלה וא' מאת כל איש אשר ידבנו לבו שנדבו לבו להמשך מן העולם הזה וכ"כ גם בזוהר הקדוש (קלד ב) ויקחו תרומה לא כתיב אלא ויקחו לי תרומה עילא ותתא בכללא חדא בלא פרודא כלל. והמכוון כנ"ל שיקחו תרומה מלכות לי קב"ה שיהיה היחוד קובה"ו. ואיתא מאת כל איש וגו' הכי איצטריך ליה למימר כל איש אשר ידבנו לבו יקח את תרומתי אלא כו' זכאין צדיקיא דידעי לשואה רעותא דלבהון לגבי מלכא עלאה וכו' לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא בטלה דיליה והוא ממש כמ"ש בס' הבהיר שנדבו לבו להמשך מן העולם הזה והיינו כמו ביום השבת שנמשך האדם מכל וכל מעניני עולם הזה וכמ"ש (זח"ב רה סע"א) והאי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא וז"ש במכילתא (יתרו פ' ז) וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בו' ימים אלא שבות כאלו מלאכתך עשויה וכבר אמרנו שהמכוון כמו כשהאדם נפטר מן העולם הזה שבודאי אינו חושש לדאגת מעשיו שלא נגמר כיון שלא יוכל עוד לעשות וכאלו כל מלאכתו עשויה כן צריך האדם להיות ביום השבת כאלו כבר עזב עולם הזה דשבת יומא דנשמתין ולאו דגופא כלל ואז הוא איש אשר ידבנו לבו להמשך מן העולם הזה ומכסופא בטלה דיליה. ואיתא אחר כך בזוהר הקדוש ומאן איהו כל איש דא צדיק דאתקרי כל כו' איש כד"א איש צדיק וכו' ע"ש. ובשבת כל אחד מישראל נקרא יראי שמי (כמ"ש תענית ח :) וכשחשב (בזוה"ח תולדות) ז' מוספין כנגד ז' רועים חשב מוסף שבת נגד יוסף הצדיק דהתוס' קדושה דשבת הוא מבחינת צדיק יסוד עולם ומדת יוסף היראה כש"נ את האלהים אני ירא. ואיתא בתקו"ז (תי' מח) ושמרו וגו' תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלאה ותתאה. לדרתם זכאה מאן דעביד לון בשבת דירה בתרי בתי לבא ואתפני מתמן יצר הרע והיינו כשזוכין לבחינת שבת עלאה לעשות את השבת אתפני יצר הרע מכל וכל. והיינו כשנכנס היראה בחינת שבת לעומק נקודת הלב בחינת בינה לבא וז נגאל מכל וכל ונמשך מכל עניני עולם הזה וכסופא בטלה דיליה. וז"ש בזוהר הקדוש אלא ידעי ומשתדלי לשואה רעותהון ולאתדבקא לעילא כו' והיינו כמו בעולם הבא בינה עלמא דאתי. ושבח בזמן כמו המקדש בעולם שבשבת זוכה הישראל להיות לבו משכן ונקרא הלב הר קדשי שהוא בית המקדש (כמ"ש מא' א) ונעשה היחוד קבה"ו לעילא ותתא בלא פרודא כלל. ומסיק בס' הבהיר כבדוהו כי בו אני שמח שיודע שמי וממנו ראוי לקחת את תרומתי. שיודע שמי הוא עד"ש (מ"ר נשא ר"פ י) ודעת זה המכיר את בוראו ור' אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו וגו' וא' ע"ז (שוח"ט תהלם) מפני מה מתפללין בעולם הזה ואינם נענים על ידי שאינם יודעין בשם המפורש אבל לע"ל הקב"ה מודיען כש"נ לכן ידע עמי שמי וכו' ע"ש וזה שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והיינו על פי מ"ש (ב"ר פ' א) מהו אמת אל"ף בראשון של אותיות מ"ם באמצע תיו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון והיינו דאמת מורה שם הוי"ה שהוא היה הווה ויהיה ואז זוכה יקראני ואענהו וכמ"ש במד' הנ"ל. וז"ש הרימו אותה בתפלותיכם והיינו דתפלה שהוא ממדה אחרונה כנ"ל הרימו אותה ע"ד כ"ע איהו כתר מלכות וזה סוד כי ידע שמי. וכן בתחלה הוא אומר אדני שפתי תפתח בשם אדנ"י ואחר כך מתחילין תיכף ברוך אתה הוי"ה ומזכירין שם הויה לנוכח שהוא כמפורש. וזה זוכה מי שנדבו לבו להמשך מעולם הזה כנ"ל. ואמר כבדוהו כי בו אני שמח והיינו דאף דאיתא (ויקרא רבה פ' כ) הקב"ה לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו לא כתיב אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהן של צדיקים לע"ל. מכל מקום כבר אמרנו על מה שנאמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' וגו' דהיינו כשיתפשט כבוד מלכותו יתברך לעולמי עד אז ישמח ה' במעשיו וזה יהיה לעתיד ומעין זה בשבת ועל כן מי שנדבו לבו להמשך מכל עניני עולם הזה אמר השי"ת בו אני שמח שהוא נעשה מרכבה מדת מלכות וז"ש וממנו ראוי לקחת את תרומתי שהוא ראוי לעשות היחוד עילא ותתא בלא פרודא כלל. ואיתא בזוה"ק ומאן אתר נטלי ההוא רעותא כו' ומאן איהו כל איש דא צדיק כו' שזה זוכין על ידי כל איש צדיק יסוד עולם דאקרי כל וכמ"ש בתקו"ז (תי' כד) וצריך לקיימא בה ענ"ג דאיהו צדיק דנפיק מעדן דאיהי בינה עלמא דאתי להשקות את הגן דא שכינתא תתאה כו' ע"ש והיינו על ידי זה זוכין לשבת עלאה. והאי עדן איקרי גם לעדן דלעילא כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קפב ב) ועדן דלעילא כ"ע כמ"ש (תקו"ז ריש תי' נה) וכמו שנת' ר"פ חיי רק דשם (זח"א כו א) אמר נהר עמודא דאמצעיתא ובתקו"ז אמר דאיהו צדיק שהוא גם כן ו' וכמ"ש (זח"א קצד רע"א) דנהר דא יוסף הצדיק ע"ש. וז"ש דעל ידי איש צדיק דאקרי כל ההמשכה כ"ע איהו כתר מלכות וזוכין לעשות היחוד עילא ותתא בלא פרודא כלל ויקחו לי תרומה:
1