פרי צדיק, תרומה ד׳Peri Tzadik, Terumah 4
א׳בתנחומא (ריש פ' זו) את מוצא ב' תרומות כו' תרומות כהנים על מנת שיהיו בני תורה כו' כ' כהניה חמסו תורתי ויחללו קודש. למה בין קדש לחול לא הבדילו וגו' כיון שאינו בן תורה אינו יודע להבדיל בין קודש לחול ובין הטמא לטהור ואומר קדשי בזית ואת שבתותי חללת למה מבזה את הקדשים שאינו יודע לשמור שבת. והנה פסוק דקדשי בזית וגו' לא נכתב כלל בכהנים רק בכלל ישראל ע"ש ביחזקאל ומה שייטיה הכא. גם יש להבין הלשון שאינו יודע לשמור שבת ולא לא קאמר שמחלל השבת כלשון הכתוב שבתותי חללת. אך הענין דקדושה ראשונה כ' בשבת ויקדש אותו. ואחר כך קדושה במקום בסנה ואחר כך קדושה בנפש על ידי משה רבינו ע"ה שבמתן תורה כתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. דתורה אורייתא מחכמה נפקת מאתר דאיקרי קדש כמ"ש (זח"ב קכא א) והיינו מאמר יהי אור שכנגד מדת חכמה וה"פ כתוב בו לשון אורה כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ' ג) ועיקר הקדושה אצל השי"ת דאף המלכים אין להם תפיסה רק שיש קדוש נבדל מכל ועל זה אמר ג' פעמים קדוש. וקב"ה תורה איקרי כמ"ש בזוהר הקדוש (שם ס' א). ובמתן תורה כתוב וירד משה וגו' ויקדש את העם ומאז נקראו ישראל בשם גוי קדוש ונזכר כ"פ לשון קדושה בישראל ואנשי קודש כי עם קדוש קדושים תהיו ובגמרא (חולין ז :) ישראל קדושים הן וזהו מ"ש ישראל ואורייתא וקב"ה חד. ושבת קדושה קביעא וקיימא דשבת כללא דכל אורייתא כמ"ש בזוהר הקדוש (שם צב א) ואורייתא קודש עלאה ושבת מדת מלכות תורה שבעל פה חכמה תתאה קודש תתאה. ובשעת מתן תורה היו כל ישראל פנוים רק לתורה והיו ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואחר הקלקול נבחרו הכהנים שהם פנוים רק לתורה. ונשאר אז מקום המקדש בעולם ושבת שהיא מקדש בשנה (כמו שנת' מא' א) וכן כ' בפ' תשא אחר ציווי מלאכת המשכן שהיה ביום הכפורים אחר הקלקול כמ"ש בזוהר הקדוש (ויקהל קצה א קצז א) ושם כתוב אך את שבתותי וגו' לדעת כי אני ה' מקדשכם ואיתא על זה (שבת י :) מתנה טובה וכו' ואני מבקש ליתנה לישראל כו' והוא מ"ש יום מנוחה וקדושה לעמך נתת והיינו במתנה שביום השבת ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש שהם פנוים לתורה. וכתוב אני הוי"ה מקדשכם אני מן אדני שכינתא הוי"ה יחוד קבה"ו וכש"נ אני הוי"ה שוכן בתוך בני ישראל (וכמ"ש זח"ג רכג א) ובמדרש (שהש"ר ה' ב) שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלהים לעולם וכ"ה בזוהר הקדוש פ' זו (קכח רע"ב) מכמה פסוקים דקב"ה איקרי לב. וזה מקדשכם שבשבת ה' שוכן בלב ישראל ומשתדלי באורייתא שפנוים תמיד לתורה דמיין שבתות כמ"ש (זח"ג קכד סע"ב) שהשי"ת שוכן בלבם. והשבת אפילו הפועלים שבת יעשה כולו תורה כמ"ש (ריש סא"ר) דלפועלים לא ניתנו שבתות אלא לעסוק בתורה כמ"ש בפסיקתא (ונת' כ"פ) ואיקרי קודש. וזש"נ כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי למה עז"נ בין קודש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו לפי שאינו בן תורה אינו יודע להבדיל כו'. ומ"ש במד' למה מבזה את הקדשים שאינו יודע לשמור שבת נראה ברור דסמיך אסיפא דקרא דכהנים חמסו וגו' לא הודיעו ומשבתותי העלימו עיניהם ולא כתיב שחללו שבת רק העלימו עיניהם וז"ש שאינו יודע לשמור שבת. וכנראה שחסר תיבת וגומר בתנחומא אחר תי' לא הודיעו. ונקט לשון שאינו יודע כו' עד"ש לדעת כי אני וגו' שאם היה זוכה לדעת קדושת השבת היה זוכה גם כן לבחינת קודש ולהבדיל בין הקודש ובין החול ולא היה מבזה הקדשים שנאמר ויחללו קדשי. ומייתי קרא קדשי בזית ואת שבתותי חללת דכתוב בישראל לסמך ולראיה דהא בהא תליא דאם היה שומר שבת לא היה מבזה קדשים שהיה בהן הקדושה דקביעא וקיימא דכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם כנ"ל. ומסיק המדרש חביבה תרומת כהנים שניתנה לכהנים בני תורה והיינו דתרומה קודש איקרי (כמ"ש מו"ק כח.) והאוכל תרומה גם כן נקרא קודש כיון דעשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש (כמ"ש פסחים עג.) אבל תרומת המשכן קראה הקב"ה לשמו כו' והיינו שהיא מעולה הימנה דעל ידי הנדבת לב דכתבו כל נדיב לב יביאה. על ידי זה יהיה הלב משכן לשכינה וכמו שאמרנו (ונת' מא' ב) שעל ידי זה מנדבת לב ישראל נבנה המשכן. ובשבת כ' לדרתם ובתקו"ז (תי' מח) זכאה מאן דעביד לון בשבת דירה בתרי בתי לבא:
1