פרי צדיק, תרומה ה׳Peri Tzadik, Terumah 5
א׳במדברי תורה ויקחו לי תרומה זש"ה כי לקח טוב וגו' ב' פרקמטוטין כו' אמרו בוא ונחליף כו' מה שביד זה אין ביד זה כו' אבל התורה אינה כן זה שונה זרעים כו' השנו זה לזה נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים כו' וכבר הקשו דהא כן הוא שכל החכמות שאחד מלמד לחבירו חכמתו ביד כל אחד ב' החכמות. ואם בחליפי כלי אומנות וספרים גם בתורה אם יחליפו ספר על ספר מה שביד זה אין ביד זה וגם כן לא יתקיימו שניהם ביד כל אחד. אך הענין דדברי תורה נקרא לקח טוב שקונים הדברי תורה בקנין שנחקק בלב כמ"ש הוא יפתח לבנו בתורתו וישים אהבתו ויראתו. ותכלית הדברי תורה אינו רק לידע המעשה לעשות רק הדברי תורה בעצמותו לקח טוב שנחקק בלב. מה שאין כן בשאר החכמות שהלימוד והידיעה אינו פועל כלל בנפש האדם והתועלת הוא רק כשיצא לפעולת אדם ואז המעשה שיעשה זה לא יעשה רעהו. אבל תועלת הדברי תורה לחקוק ולהאיר הלב זה פועל כל אחד לעצמו ולחבירו ואדרבה לימוד השנים מועיל יותר ממה שילמדו כל אחד לבדו ואיתא (ברכות ו.) מנין לב' שיושבים ועוסקים בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו' כי נדברו ולא כ' דברו דהעיקר להיות דברי אלהים חיים דברי אשר שמתי בפיך ואז השכינה מדברת מתוך גרונם ויתכן לשון נדברו. וכתוב יראי ה' שכל שהם יראי ה' דבריהם נשמעים כמ"ש (שם ע"ב) מקרא דסוף דבר הכל נשמע וגו' ואז פועל כל אחד בחבירו שיוחקק הדברי תורה בלב. וכיון שהאדם מדבר והוא דבר ה' פי ה' כמו שאמרנו כ"פ בענין מלכות פה ובמ"ש בס' יצירה דבשבת נוצר פה בנפש אף שכבר דיבר אדם הראשון בע"ש רק דאז נברא שיהיה מדבר ויהיה פי ה' וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רא ב). וכתוב כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' כי אם עשה את אשר חפצתי וגו' ממילא נחקק הדברי תורה בלב ומאיר בו אור ה' ועל זה נאמר ויכתב ספר זכרון לפניו וגו' ושמעתי מרבותינו הקדושים זצוקללה"ה שפירש ספר זכרון שנחקק בנפשות ישראל. ואמרנו דז"ש (ר"ה טז :) ג' ספרים נפתחים כו' דצדיקים ורשעים ובינונים והיינו נפשות ישראל וז"ש (פ"ב דאבות) וכל מעשיך בספר נכתבים שנחקק בלב ונפש הישראל. ואינון דמשתדלי באורייתא שפנוים רק לתורה כפי מה שנברא האדם לעמל תורה נברא (כמ"ש סנהדרין צט :) וכלשון התו"כ אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה והעמל הוא שיוחקקו הדברי תורה בלב שע"ש זה נקרא חוקותי. אבל לאו כל אדם זוכה לזה כמ"ש (שם) טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא שאחר הקלקול שנתקלל האדם בזעת אפך וגו' יש שמוטרד כל ימי המעשה. מכל מקום בשבת כל אחד פנוי רק לעמל תורה וכל אחד נקרא יראי שמי שומרי שבתות (כמ"ש תענית ח :) ואז פועל שיוחקקו בלב הדברי תורה וז"ש במכילתא (בשלח ויסע פ' א) חק זה שבת שבשבת נחקק הדברי תורה בלב:
1