פרי צדיק, תצוה י״בPeri Tzadik, Tetzaveh 12
א׳והקטיר עליו אהרן וגו' בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו'. תמיד תולה הקטרת בהנרות וכ"ה בכמה דוכתי בזוהר הקדוש וברע"מ (אמור פט רע"א) דהא תרין אלין על ידא דכהנא כו' אדלקותא דבוצינין וקטרת והא אוקימנא שמן וקטרת ישמח לב. והוא בזוהר הקדוש (בהעלותך קנ א) ושם איתא בהטיבו כד"א כי טובים דודיך רי"א הטבה ממש כד"א וטוב לב משתה תמיד. והיינו כשמופיע האור כי טוב בלב וזהו בקטרת של שחרית כשמטיב הנרות שדלקו כבר והיינן כשנקבע האור מז' בוצינין שהדליק אתמול שמורים על ז' המדות. ובהעלות אהרן וגו' עז עיקר זמן הקטורת וכמ"ש בזוהר הקדוש (ויחי רל א) ובשעתא דמנחה כו' תכון תפלתי קטרת לפניך וגו'. וכן פרשה זו מתחלת בשמן ונרות ומסתיימת בקטרת. והזיר של כתר כהונה היה על מזבח הקטרת וזכה ארן ונטלו שזה כח אהרן שושבינא דמטרוניתא ליפות ולטהר לכנסת ישראל שימצאו חן בעיני השי"ת ואף החלבנה שריחה רע נותן ריח טוב ומרמז לפושעי ישראל כמ"ש מגמ' הנ"ל. והיינו כשמתקן לכנסת ישראל שמבוררין בכל העשר מדות דקדושה שנגדם עשר סממני הקטורת אז אף הפושעים שנגד החלבנה קשורים בשורש בהשי"ת ומהם יהיה גם כן האור כי טוב והיינו כמ"ש בזוהר הקדוש (קפד א) דהא לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא כו' וזהו שמן וקטרת ישמח לב ועדש"נ פקודי ה' ישרים משמחי לב דעיקר התיקון על ידי הרב חכמה דתורה שבעל פה שבא לתקן הרב כעס וליישר הלב להוריק הרע מלב כסיל ולתקנו שיהיה טוב מאד וישרים לשמחה דכ' לישרי לב שמחה. וזהו דייקא על ידי תורה שבעל פה שעל זה אמר (זח"א רב א) דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וכמ"ש בגמרא (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ובית המדרש הוא מקום חידוש הלכות דתורה שבעל פה. והוא כח אהרן שנמסר לו הדלקת הנרות להאיר בלב ישראל אור תורה שבעל פה (כמו שנת' לעיל ובמא' חנוכה) וכן בקטרת שיתן אף החלבנה ריח טוב כנ"ל. וזהו שמן וקטרת ישמח לב. ובזמה"ז אף שאין לנו קטרת וכהן בשבת זוכה כל אחד מישראל כמו במתן תורה שנאמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכמ"ש הרמב"ם (סוף ה' שמיטה ויובל) ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' ופרק מעל צוארו עול חשבונות הרבים הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו וכו' ובשבת כל ישראל פורקין מעליהם עול ד"א ועניני עוה"ז והרי הם ככהנים וכמו שיהיה לעתיד ואתם כהני ה' תקראו וגו' ויוכל לתקן כל ימי המעשה. וכמו בכהן בהטיבו את הנרות יקטירנה והיינו כשנקבע האור כי טוב וכמ"ש ברע"מ (אמור שם) דנהירו עלאה במשח רבו נחית על רישא דכהנא בקדמיתא לתבר איהו אדליק כו' כן כל א' מישראל תיכף בכניסת השבת נופל עליו הפחד והיראה וכן חשב האריז"ל סעודת ליל שבת נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה דאחוי להו להקב"ה בעינייהו (כמ"ש שבת פט :) ומזה נופל הפחד והיראה כשרואה ממ"ה הקב"ה עומד עליו ותיכף נופל עליו היראה וכ"כ (ירוש' דמאי פ"ד) אימת שבת על ע"ה ואז כל אחד מישראל זוכה במנרתא טבתא דנהרא על רישין ואז יוכל לתקן הכל כמו הכהן שיהיה טוב מאד וזה עיקר קדושת שבת שבכניסת שבת כ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שנדרש בב"ר על כל ההיפך מהטוב יצר הרע ומה"מ שהכל מצא חן בעיני השי"ת שמזה יהיה טוב מאד (כמו שנת' מא' ה) והוא כתר כהונה שהוא בקטורת ושמן ישמח לב:
1
ב׳ובהיכל היו שלחן ומנורה ומזבח הקטרת ובשלחן ומזבח כ' ועשית לו זר סביב והמנורה לא היה לה זיר. אבל באמת אמרו (יומא עב :) ג' זירין הן של מזבח ושל ארון ושל שלחן כו' וכבר אמרנו דענין המנורה דאיתא (מ"ר פ' זו) בא והאר לי היינו אור תורה שבעל פה שניתן לחכמים הכח להאיר כביכול לפניו כענין נצחוני בני (בבא מציעא נט :) וזה הכח ניתן לאהרן להופיע על ידי הדלקת נרות המקדש אור תורה שבעל פה בלב ישראל וזה ענין חנוכת אהרן (ונת' כ"פ) וגם המנורה יש לה כתר כתר תורה אך כתר דתורה שבעל פה הוא בארון בבית קה"ק. ושם רק הלוחות וס"ת רק דתורה שבעל פה עיקרה כשבא מתורה שבכתב דברי אשר שמתי בפיך דאם לא כן אינו אור תורה שבעל פה כלל דאף בכתובים אמרו (תענית ט.) מי איכא דלא רמיזי באורייתא. וזה ענין מ"ש (פ"ו דאבות) ששלחנך גדול משלחנם וכתרך גדול מכתרם ולכאורה אינו מובן מה שזכר כתר שלא הוזכר כלל מקודם רק לשלחנם. אך המכוון דכתר שלחן הוא בהיכל וכתר תורה בקדש הקדשים וכבר אמרנו דקדש הקדשים מרמז לעתיקא מדת אין וכמ"ש (זח"ב קכא א) והחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש הקדשים ועז"נ והחכמה מאין תמצא עתיקא סתימאה דאקרי אין. דמאמר יהי אור נגד מדת חכמה וה"פ אורה שבו נגד ה' חומשי תורה כמ"ש בב"ר והיינו יוד שבשם וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג סה ב). וכתר תורה ממדת כ"ע. והב' כתרים דשולחן ומזבח הקטרת הם ממדת בינה. כתר כהוה במזבח הקטורת שהוא שבכחו לברר שאף החלבנה שמרמז לפושעי ישראל גם כן נותן ריח טוב כשמחובר לעשר סממני הקטורת כן גם פושע"י קשורים בשרש בהשי"ת ועתידים שיתנו ריח. וזהו על ידי תשובה שהוא בחינת בינה כש"נ ולבבו יבין ושב. וכן כתר שלחן הוא מתקן כל אכילות כהנים של חול שלא יהיה מהם קטרוג היצר הרע וכמ"ש בזוהר הקדוש (תרומה קנד ב) בגין ההוא לחם דהוו לקטי הני אתברכא כל מזונא ומזונא דהוו אכלן ושתאן דלא לקטרגא בהו יצר הרע כו' והיינו שהיה מועיל שיהיה כל אכילתם בקדושה. והוא מבחינת שבת עלאה שנותן קדושה לימי המעשה והוא גם כן ממדת בינה. וזהו שלחן מלכים שזכה שלמה המלך ע"ה שנכתבה סעודתו בכתוב שהיה אכילתו דברי תורה ממש לכו לחמו בלחמי וגו' וכבר אמרנו שע"ז אמרו ואל תתאוה לשלחנם של מלכים שבודאי הרגיל בפת במלח וכו' כדרכה של תורה שלא יתאוה לשלחנם והיה די לומר שלא יתאוה למעדנים בשר ויין. רק המכוון שא' ואל תתאוה לשלחנם דסעודת שלמה הגדולה נכתבה בכתוב שהיה בקדושה כ"כ והיה זה לחם חוקו ותתקנא בו שלך ניתן הלחם חוק פת במלך וכו' ועל זה אמר ששלחנך גדול משלחנם על פי מ"ש בזוהר הקדוש (בשלח סא סע"ב) מזונא עלאה יתיר מכלא הוא מזונא דחברייא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא כו' ואקרי חכמה. וכתרך גדול מכתרם דכתר שלחן שהוא אכילה בקדושה כנ"ל הוא עומד בהיכל והוא מבחינת בינה. וכתרך כתר תורה שהוא גם כן כתר המנורה דאור תורה שבעל פה עומד בארון בקה"ק שהוא מבחינת כ"ע כנ"ל. והנה בשבת יש לנו שלחן ומנורה כמו בבית המקדגש בהיכל וכמ"ש אסדר לדרומא מנרתא דסתימא ושלחן עם נהמא בצפונא. ולקטרת לכאורה אין זכר בשבת. ונראה דהדסים מדאני אסא שהוזכרו בגמרא (שבת לג :) חד כנגד זכור וחד כנגד שמור. הם ממש בחינת הקטרת שבו החלבנה שמורה שאף פושעי ישראל יתנו ריח טוב כנ"ל. דאף הפושעים קשורים בשרש כיון שמחוברים לכנסת ישראל כמו החלבנה שנותן ריח טוב כשמחובר עם עשר סממני הקטרת. וכן מורה ענין המדאני אסא עפמ"ש (סנהדרין מד.) אף על פי שחטא ישראל הוא כו' הד"א אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה (ונת' לך מא' ג) וקחשב שם על עכן כל עבירות חמורות שעבר על ה' חומשי תורה ומושך בערלתו היה ועוד ע"ש. ולכאורה יש להבין למה תלו בו החטאים שאינם מפורשים והלא אמרו (שם קו :) בכולם לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש והרי אף באותן שנמנו שאין להם חלק לעולם הבא א' שלא ירבו לספר ולדרוש לגנאי כיון שהם מזרע יעקב לבר מבלעם ולמה להגמ' לדרוש כ"כ לגנאי בעכן שהוא מישראל ויש לו חלק לעולם הבא כמפורש במשנה. אך כיון שבו כ' חטא ישראל ללמד דאף על פי שחטא ישראל הוא באו חז"ל להורות דכל שהוא ישראל אף אם הרבה לפשוע והגדיל עונות עד לשמים מכל מקום ישראל הוא ואסא קרו ליה רק דקאי ביני חילפי והיינו שבאמת רצונינו לעשות רצונך כו' (כמ"ש ברכות יז.) ומי מעכב שאור שבעיסה כו' שעל ידי שעומד בין הקוצים שיש בהם בשורש הרע על ידי זה מסתעף גם ללב ישראל השאור שבעיסה. וכל שהוא מזרע יעקב לא ידח ממנו נדח. והוא ענין המדאני אסא להתקפא חלשין (וכמו שנת' שם) והוא ממש כעין מעשה הקטורת המורה המורה שאף פושעי ישראל עתידין שיתנו ריח וכמ"ש (עירובין כא :) דתאנים רעות רשעים גמורים שמא תאמר אבד סברם כו' ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. וענין ריח מורה על טהרה וכמ"ש (סוטה מט.) מורחינא ריחא דחוניניתא א"ל בני טהרה יש בך ע"ש (ונת' ר"ח מרחשון מא' ג) והיינו שיתברר דעמך כולם צדיקים וכמו שנדרש (שם) הדודאים נתנו ריח על בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא והיינו בפגם זה שגורם הבחרות (כמו שנת' מא' ז) וזה כח אהרן לברר את ישראל על ידי מעשה הקטרת שכולם קשורים בשרש בהשי"ת ומבוררים בבחינת צדיק (וכמו שנת' מא' ט) וזה שהיה כתר כהונה במזבח הקטרת. וכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה וגו' היינו יום הכיפורים בחינת עלמא דאתי שהוא השופר גדול שיעורר אף האובדים והנדחים שמשוקעים בקליפה כמו במצרים שהיו מוקפים בקליפה כעובר במעי אמו. וכן מורה ענין המדאני אסא שלוקחין בשבת. ובמ"א נת' דההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בהש"מ וכו' (שבת שם) הוא אליהו כדעת הי"מ בתוס' (חולין ו.) דכ"מ שנזכר ההוא סבא הוא אליהו. ואליהו מלאך הברית הוא המברר והמעיד על כל ישראל בקדושת הברית וכל מאן דאתגזר אקרי צדיק. וכל הכלים שבהיכל היו של זהב שמורה על יראה. שכן גם ירושלים נקרא ע"ש יראה שלם (כמ"ש ב"ר פ' נו) והבא לירושלים לאכול מעשר שני כ' ביה למען תלמד ליראה וכש"כ הנכנס להיכל שנופל עליו הפחד והיראה כש"נ נורא אלהים ממקדשיך וגו' וכן כל הג' שבאו בשבת כמו במקדש שלחן בצפון ומנורה בדרום ומדאני אסא נגד מזבח הקטרת והקטרת כולם הם בסעודתא דמעלי שבתא סעודתא דחק"ת דשבת דמעלי שבתא איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה ב) ויצחק האושפיזא של הסעודה שמדתו פחד יצחק בחינת זהב שמורה על יראה. וידוע דזהב וכסף ונחשת הם נגד קדושת ג' האבות הק'. זהב מרמז ליראה מדת יצחק אבינו ע"ה וכסף מרמז לאהבה מדת חסד לאברהם ונחשת נגד יעקב אבינו ע"ה. והנה מדת אהבה גדול מיראה כמ"ש (סוטה לא.) גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה ומכל מקום זהב יקר מכסף והטעם שמצד האדם מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה ואחר כך זוכה לאהבה מצד השי"ת וכמ"ש בשם ר' ר' בער זצוק"ל ע"ד שכן דרכו וכו' וכל שבא מצד האדם ויגיעו חביב עליו וכמו שאמרנו דמטעם זה קרי בגמ' (זבחים צא.) לר"ח מקודש נגד שבת אף דשבת גבוה יותר קדושתו מקדושת ר"ח רק דקדושת שבת קביעא וקיימא מהשי"ת מה שאין כן ר"ח דישראל מקדשי לה (ונת' חנוכה ריש מא' כה) ועל כן זהב יקר יותר מכסף. אבל יש להבין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו וכללא דלהון (כמ"ש זח"א רז א וש"מ) וכן בב"ר (פ' עו) נקרא הבחור שבאבות ולמה נחשב נגדו נחשת שהוא גרוע מכולם. אך באמת האבות בעצם הם בחינת זהב וכסף אהבה ויראה ויצחק נכלל גם כן באהבה ואברהם אבינו נכלל ביראה אשא במיא ומיא באשא (כמ"ש זח"א קלג ב) וכן שלימות הכסף כד אתכליל בזהב (כמ"ש זח"ב קמח א) תפוחי זהב במשכיות כסף. וכן יעקב אבינו ע"ה כלול משניהם מבחינת אהבה ובחינת יראה. אבל אברהם ויצחק רק בעצמם היו בחינת זהב וכסף ומכל מקום יצא מאברהם אבינו ע"ה פסולת הכסף ישמעאל חמדות זרות. ומיצחק אבינו ע"ה יצא פסולת הזהב עשו קליפת הקנאה ורציחה. מה שאין כן יעקב אבינו כנגדו נחשת שאף הגרוע שבישראל גם כן על כל פנים בחינת נחשת ואינו נמשל לחרס. אבל יעקב אבינו ע"ה בעצמו כלול מבחינת זהב וכסף כנ"ל. רק שנחשב נחשת לענין שמטתו שלימה. וכנגד זה היה מזבח הנחשת שהיה עומד בעזרה רומז שאף פושעי ישראל מלאים מצות כרימון (כמ"ש סוף חגיגה) ואף החוטאים בפועל יתוקנו על ידי הקרבנות שקרבים על גבי מזבח הנחשת. ואף שנקרא מזבח אדמה נקרא גם כן מזבח הנחשת שח"ו אין בישראל שיהיה נמשל לחרס דכיון שנשבר א"ל תקנה ואבד סברם ובטל סיכוים רק אלו ואלו עתידין שיתנו ריח כנ"ל. וזה כח הנחשת שמטתו שלימה. ואחר שנולד יעקב אז גם אברהם ויצחק נקראו ישראל (כמ"ש ב"ר ר"פ תולדות) ועשו וישמעאל לא נחשבו מזרעם (כמ"ש נדרים לא.) ביצחק ולא כל יצחק וגם מטתם שלמה. וזה זוכין ישראל להתברר בסעודה ג' שזוכין לקדושת יעקב אבינו ע"ה דשבת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (זח"ב רד א) שזוכין לקדושת ג' האבות:
2