פרי צדיק, פרשת זכור א׳Peri Tzadik, Parshat Zachor 1
א׳זכרו את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו' אשר קרך בדרך וגו' צריך להבין מה שנאמר בדרך ב' פעמים. גם מהו ענין הזכירה ומה סיפר להם והלא דור המדבר ידעו מעצמם שהיו בני דור שנלחם בהם. אך הענין על פי מ"ש (מדברי תורה תצא ט) מהו עמלק עם ילק פרח כזוחל (והיינו שתרגום ילק זוחל) עמלק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. והיינו שנקרא עמלק על ב' הענינים הנ"ל שפרח כילק והוא מ"ש אחר כך במד' ת' פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל וכו' ובפשוטו שישב לפנים מא"י שהיה ת' פרסה. ויש לומר המכוון שמרמז על הקליפה דעמלק היינו יצא בישא כמ"ש (זה"ק שלח קס א). והוא מה שמצינו (קידושין פא.) בר"מ שהיה מתלוצץ בעוברי עבירה כו' לא הוה מברא כו' אי לאו דמכריזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו כו' והיה יכול היצר הרע לבא ולהסית לר"מ בדבר עבירה אף דאיתא (עירובין יג :) שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה. וכן מייתי שם ברע"ק שהיה מתלוצץ בעוברי עבירה ורצה גם כן להכשילו ואמר אי לאו דמכריזי ברקיעא הזהרו ברע"ק ותורתו כו' ואף שאמרו (מד"ר ומדברי תורה חקת) כל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לרע"ק וחביריו. והיה שורש תורה שבעל פה כמו שאמרנו כ"פ מהאריז"ל. ומכל מקום לא היה מתבייש להסיתו לדבר עבירה אי לאו שנשמרו מלמעלה ועל זה רומז אשר קרך בדרך שהיה כענין מקרה דבר אשר לא יעלה על לב כיון שהיו מתלוצצים בעוברי עבירה בודאי היו רחוקים מענין זה מאד ומאד ומכל מקום לא נתבייש היצר הרע לכנוס להם לפתות. וכן מצינו (קידושין פא :) בר' מאיר שאמר הזהרו בי מפני בתי אף שמותר היחוד עמה ונראה דזה היה אחר מעשה הנ"ל דמקודם היה מתלוצץ בעוברי עבירה. וכן זה התלמיד שליגלג על ר' טרפון מסתמא היה רחוק מענין תאוה ומכל מקום אמרו לא היו ימים מועטים עד שנכשלו אותו תלמיד בחמותו ע"ש. ועל זה מרמז מה שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב שפי' בזוהר הקדוש הא יצרא בישא כו' והיינו שיושב בארץ הנגב ומרמז שנכנס אף ללב קדוש כזה שמנוגב מכל חמדה ותאוה ע"ד שדרשו (תמורה טז.) ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה כו' אדם שאין בו אלא תורה בלבד (וכמו שנת' תצוה מא' ו ע"ש) ועז"נ זכור את עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים והיינו אחר שיצאו מכל עשר כתרין דמסאבותא בעשר מכות שכנגדם נגוף למצרים ורפוא לישראל ונכנסו בעשר קדושות ע"ס וזכו במכת בכורות להיות קשור בשורש בחינת כ"ע ונקראו אז בני בכורי ישראל (ונת' כ"פ) ומכל מקום יכול עמלק להזווג להם. ואמר אשר קרך בדרך היינו בדרך שהלכו לקבל תורה מסיני. ומכל מקום לא נתבייש להזדווג לכם אף שהיה דרך מקרה אשר לא יאומן כי יסופר. ובא ללמד שיזהר האדם מפיתויי היצר הרע ולא יסמוך על גדולתו וקדושתו ופרישתו וכהא דתנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שאז בודאי נשלמו באמת וכש"נ כי הולך האדם וגו' שכל ימי האדם הוא בחינת הולך להתברר במדתו שהוא בית עולמו המיוחד לו עד יום מותו שאז נשלם שלא יוכל לקלקל עוד ואין לו עסק עוד בזה העולם ואז נח ועד"ש משה רבינו ע"ה לא אוכל עוד לצאת ולבא. ובירושלמי (פ"א דשבת ה' ג) בחסיד שהיה שונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך כגון אני ומה שאירע לו ע"ש וא' אשתוי לחברך לשנות עד יום מותך וכנ"ל. ועל זה בא המצוה לזכור מה שהיה כח לעמלק להזדווג להם בדרך שיצאו ממצרים שכולל כל הרע בבחינת סור מרע ובדרך שהלכו לקבל התורה בחינת עשה טוב ולהיות האדם אף כשהוא במעלה עליונה בקדושה וטהרה מכל מקום יהיה נזהר מפיתויי היצר הרע עמלק יצרא בישא. ועל שם זה נקרא עם ילק שפרח כילק מת' פרסה רומז אף למי שמרוחק מקליפתו עד התכלית ומנוגב מכל חמדה ותאוה ומרוחק מהם כשיעור ת' פרסה מדת כל הארץ מכל מקום פורח כילק. ועוד נקרא עמלק על שם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב והוא מה שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים וגו' ואיתא (בפסיקתא רבתי ומדברי תורה שם י) זה שבט דן שפלטו הענן כו' ולהם הכניס היאוש מלשוב בתשובה ועל ידי זה פיתה אותם ע"ד שאמר אחר (חגיגה טו.) הואיל ואטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא. וכ"כ גורר אותם היצר הרע עד שמביאם לידי חוצפה יתירה וז"ש בפסיקתא (לחנוכה פרשה ז) ובתנחומא (תצא שם) לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה עד שבא עמלק ולמדה להם שנאמר והנם שולחים את הזמורה וגו' ומי למד מעשו זקנו כו' חיכך בגרונו והוציא את הזמורה ואין לו פירוש. ובאמת ביחזקאל ח' הפסוק נאמר על מה שעמדו אחוריהם אל היכל ה' ורש"י פי' הזמורה על זמר היוצא מאחוריהם וריח רע וכן נראה מתרגום. אבל בודאי זה החוצפה לא היה אופן שיהיה נמצא בישראל רק שחוצפה זו הכניס עמלק שהיה מחוצף דשמעו עמים ירגזון והוא אף ששמע וידע הכל נכנס ועמד בחוצפה ונזדווג לישראל וזה למד מעשו זקנו שאף שחשש מאד על הברכות שנתברך יעקב מאביו מכל מקום התלוצץ מכל וכל וחיכך בגרונו והוציא את הזמורה. וכן נדרש (שמות רבה פ' כז) לץ תכה וגו' וכן מה שנאמר בענוש לץ וגו' על עמלק שיהה לץ וזה ענין אפיקורסת וזה הכניס בישראל שבאו לחוצפה זו במה שנאמר והנם שולחים את הזמורה וגו'. וזה דרך היצר הרע כשרואה שהאדם נכשל באיזה עוון בעצתו ובפיתויו. אחר כך משליכו ביאוש לומר מה יועיל לך תשובתך אחר כי גדול עונך עד לשמים והואיל ואיטריד ההוא גברא מעולם הבא ליפוק ליתהני בהאי עלמא וע"ש זה נקרא עמלק עם לק שבא ללוק דמן של ישראל ככלב שבא למצוץ שארית דמם וחיותם עד תכליתו כנ"ל. ובא המצוה תמחה את זכר עמלק על ב' הענינים. והיינו שאף הגדול במעלה וקדושה יתירה לא יסמוך על קדושתו ויזהר מפיתויי היצר הרע. ואף מי שנכשל ח"ו מה לא יתייאש מן התשובה וישוב אל ה' וירחמהו. ועל זה אמר (מדברי תורה שם סי' ד) אמרו ישראל רבונו של עולם אין אנו יכולין בו א"ל הקב"ה תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה כו' והיינו מה שנאמר ה' לא יעזבנו בידו שנדרש (סוכה נב :) על היצר הרע שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו וה' לא יעזבנו בידו. ואמר אשר קרך ונדרש בפסיקתא (סו' פרשה יב) ותנחומא (שם ט) קרך טמאך כו' מקרה לילה שזהו עיקר שרש היצר הרע שעליו איתא (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין שזה היצר ברא השי"ת שיהיה לטוב חשק לדברי תורה ואתה עושה אותו רע לעניני תאוה על ידי פיתוי הנחש שהיה בתאוה באכילה ואחר כך הטיל זוהמא בחוה (כמ"ש שבת קמו.) ונדבק הזוהמא באדם הראשון וזרעה. ועל יצר הרע זה איתא (סוכה נב.) הקב"ה קראו רע והיינו יצר דתאוה של דור המבול שהפוגם נקרא רע בעיני ה' כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א ריט ב וש"מ) ובגמ' (נדה יג :) ובזה מצינו שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וכמו שאמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוי מצי לאוקמי נפשיה (כמ"ש סוכה שם ונת' תרומה מא' ח) וזה שנאמר אשר קרך בדרך. ובהפטורה פקדתי אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך וגו' ואם קאי על המלחמה הלא רבים צררונו תמיד והיונים גזרו גזירת שמד בימי החשמונאים יותר מעמלק אך העיקר מה שנאמר אחר כך אשר קרך בדרך שטימאך כנ"ל ויזנב בך כל הנחשלים שהכניס היאוש בנחשלים כמו שאמרנו. וזה ענין מ"ש (שבת קיח :) אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו וגו' וכ' בתריה ויבא עמלק. ולכאורה אינו מובן דהא עמלק שלט בהם כלל שיהושע החליש אותם. ואחר המלחמות העידה רחב ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. ואחר כך נכנסו ישראל לארץ ישראל ונבנה בית המקדש והיו ימי שלמה וכל ימי בית ראשון ואחר כך בית שני. אך העיקר אשר שם לו בדרך והכניס עמלק היאוש בנכשלים ועל ידי זה גירר אותם עד שבא ללוק שארית דמם והחיות שבהם ועל ידי זה גרם להם עמלק השעבוד שבא אחר כך לזמן רחוק דלולי מלחמת עמלק ומה שהכניס בלבם היאוש כנ"ל היו ישראל נשארים באותו מצב שהיו במתן תורה חירות משעבוד ולא היה מתקלקל לעולם. ורק עמלק גרם להם על ידי הפיתוי ואחר כך היאוש כנ"ל. וזה גרם מה שלא שמרו שבת ראשונה. ועל כן בא המצוה תמחה את זכר עמלק על ידי שמזכירין שמו מלמטה והשי"ת מוחק שמו מלמעלה ויבטל כל כחו שהבא לטהר מסייעין אותו. וזה ענין קריאת הפרשה קודם פורים בכל שנה שעל ידי זה נזכה לעשות מחיית עמלק כראוי ומזכירין שמו בשבת שקודם ל כדי שנזכה למחיית עמלק בפורים ומיד נגאלין בניסן:
1