פרי צדיק, פרשת זכור ב׳Peri Tzadik, Parshat Zachor 2
א׳והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ וגו' תמחה את זכר עמלק וגו' זכר ב' תנאים בהניח לך מכל אויביך שעיקר האויב הוא היצר הרע כמו שנדרש (ב"ר פ' נד) גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע כו' וכמ"ש (סוכה נב.) שלמה קראו שונא ומכל אויביך היינו כל ע' הקליפות המסתעפים מעמלק שהוא ראשית דקליפה יצרא בישא. וכשמתגברין על כל הקליפות ממילא ניצולים מכל האויבים שכחם רק על ידי כח הקליפות שנכנס מהם גם ללב ישראל השאור שבעיסה (כמו שנת' תצוה מא' ו) והתנאי הב' בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וגו' והוא על פי מ"ש בזוה"ק (ויקרא ד ב) עת הזמיר הגיע עידן לאעקרא שלטנותא כו' וקול התור נשמע בארצנו דא ארץ דלתתא דאחסנו ישראל על ידא דיהושע כו' והוא כמ"ש בזוהר הקדוש אחר כך קול התור דא תורה שבעל פה דתורה שבכתב אקרי תורה סתם כו' וכמו שאמרנו דאף דתורה שבעל פה נקרא אורה לשון נקיבה ותורה שבכתב תורה אור דתורה שבעל פה מקבל מתורה שבכתב. אך כמו דה' בהתראה מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא אחר הו' שרומז לת"ת שם הוי"ה כן תור"ה היינו תור ה' מרמז לתורה שבכתב שכלול בה גם התורה שבעל פה. ותורה שבעל פה נקרא התור ה' מקודם ומקבלא מאור תורה שבכתב. וזה שדקדק בזוהר הקדוש ארץ דלתתא דאחסנו ישראל על ידא דיהושע שיהושע היה הראשון שעשה ספר אחר תורה שבכתב. וס' יהושע כולל חלק כל אחד מישראל בתורה שבעל פה וכמו שאמרנו בפי' מ"ש (נדרים כב :) וס' יהושע שערכה של ארץ ישראל הוא (ונת' חנוכה מא' כה ד"ה ובגמ' ע"ש) ובא"י עיקר המקום לאור תורה שבעל פה ועל ידי זה זוכין לניצוח היצר הרע וכמ"ש (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא והיינו תורה שבעל פה וכמ"ש (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ושם מקום חידוש הלכות דתורה שבעל פה. וזש"נ בארץ וגו' דארץ הוא בחינת תורה שבעל פה מלכות פה תורה שבעל פה ושבת הוא יום הניח ה' לך מעצבך ורגזך שנדרש בזוהר הקדוש (שם מח רע"ב) על יום השבת שאז שולח ה' נייחא מרוגז היצר הרע שגם העצב ועצבון. ואז גם כן זמן השפעה בתורה שבעל פה וכמ"ש (שם מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ועל כן שבת מיוחד למחיית עמלק. ואיתא בפסיקתא ומד' (תנחומא תצא ה) אמר הקב"ה אותן ב' זכירות שכ' לכם בתורה הוו זהירין בהן תמחה את זכר עמלק זכור את עשה לך עמלק והיינו ב' הענינים של עמלק שאמרנו (ונת' מא' א) הזהירות לגדולים שלא יסמכו על קדושתם ויזהרו מפיתויי היצר הרע שיוכל לכנוס אף ללב קדוש וכמו שעשה לישראל כשיצאו ממצרים לקבל תורה שהיו במעלה עליונה כנ"ל. וגם למחות זכרו מה שהכניס יאוש בלב הנחשלים. ומסיק משלי אפר אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר וכו' והיינו דקליפת עמלק הוא הגאוה דשרשי הקליפות עשו הקנאה וישמעאל התאוה ומהם נסתעפו הע' קליפות ל"ה מימינא ול"ה משמאלא כידוע מכ' האריז"ל ועמלק ראשית דקליפה שהוא הגאוה ומזה בא הע"ז עדש"נ אעלה על במתי עב אדמה לעליון וכן נדרש (מ"ר נשא פ' יג) גאות אדם תשפילנו זה עמלק שנתגאה על הקב"ה וכו' שזה היה מגאותו שלא נתפעל מגדולת ישראל ומהנסים נגליים שהיה אז עד דשמעו עמים ירגזון והוא מגאותו לא השגיח ע"ז. ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שזכה להתגלות עתיקא וכמו שנרמז במה שנאמר ואברהם וזקן וזה סוד מ"ש (בבא מציעא פז.) עד אברהם לא היה זקנה (ונת' כ"פ) וזה זכה ע"י הענוה שהמשיל עצמו כאפר דמי הוא עניו זוכה להיות מרכבה לבחינת עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין (כמ"ש זח"ב סד ב). ועל כן בשבת ובתפלת שחרית שכנגד קדושת אברהם אבינו ע"ה ובחינת עתיקא (כמ"ש בתקו"ז תי' יח) דקדושת התפלות דשבת כמו קדושת הסעודות. קוראין אז פרשת זכור על ידי שמזכירין שם מלמטה נזכה למחיית עמלק ולזכות לקדושת אברהם אבינו ע"ה שהוא מנגד לנו שהמשיל עצמו כאפר כנ"ל. ועל ידי זה נגאלין:
1