פרי צדיק, תצוה ו׳Peri Tzadik, Tetzaveh 6
א׳אזמר בשבחין למעיל גו פתחין דבחקל תפוחין דאינון קדישין. חקל תפוחין נקרא הגן עדן כדאיתא בזוהר הקדוש (ח"א קמב ב) כריח שדה אשר ברכו ה' דא שדה דתפוחין וכ"ה בגמרא (תענית כט :) ובבראשית רבה (פ' סה) איתא ע"ז נכנסה עמו ג"ע. ובשעת בריאת העולם היה הג"ע לדירת אדם ושם היה השראת שכינתו ית"ש ואיתא (בב"ר פ' יט) דתחלת הבריאה היתה להיות עיקר שכינה בתחתונים שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו' והאדם נברא ישר כש"נ אשר עשה האלהים את האדם ישר רק לשמש את קונו והכניסו בג"ע ונצטוה לעבדה ולשמרה היינו לעבדה במצות עשה ולשמרה בפקודין דל"ת (כמ"ש זח"א כז א) והשבע מצות כולם מצות ל"ת ולעבדה במ"ע הוא לאכול מפרי הגן וכמ"ש בס' עשרה מאמרות שהמ"ע של אדם הראשון מכל עץ הגן אכול תאכל. והיה הכל מוכן למענו שלא יהיה לו שום טרדה בצרכי פרנסתו כי הפירות גדלים מעצמם ואפילו למ"ד דעץ הדעת לא חטה היתה ועיקר חיות האדם בלחם עכ"פ לא היתה צריכה טחינה ואיפה שהיה כמו לעתיד שאמר (שבת ל סע"ב) שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' רק אחר החטא א"ל בזיעת אפך תאכל ואמרו (ברכות נח.) כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול כו' ובסוף קידושין א' אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי והשבת הוא לתקן חטא אדם הראשון כמו שאמרנו כ"פ. ובשבת כל ישראל אינם צריכין להשתדלות בצרכי פרנסתם דהכל מוכן מע"ש והוא יום המנוחה ובירושלמי (פ' טו דשבת) ובפסיקתא (סו' פרשה כג) דלפועלים לא נתנה שבת אלא לעסוק בתורה ולת"ח לתענוג. דאין לנו שום טרדה רק לעבדה ולשמרה במ"ע ובמצות ל"ת והשמירה מחילול שבת הוא המצות ל"ת והתורה והעונג שבת בג' סעודות הם המצות עשה. וכבר אמרנו כ"פ שבקיום מצות שבת נעשה מקומו של אדם ד' אמות של הלכה. דהוא קום דבר הלכה בשמירת שבת שצריך שמירה וזהירות יתירה כל רגע שלא יעבור. ואותו מקום הוא קדושת בית המקדש כמ"ש (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש א"ל להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ונעשים מקום להשראת שכינתו ית"ש והיינו הכנסה לג"ע. ועל זה אמר אזמר וכו' דהכניסה לג"ע הוא ע"י שירות ותשבחות כי כך הוא דרך הנכנסים לבית המלך וזהו גם כן במזמור השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון ובסוף המזמור כ' שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו וגו' דבשבת יושבים בבית ה' דביתו נקרא בית ה' ומקום שכינתו והכניסה לזה הוא ע"י להודות ולזמר. וזהו גם כן מ"ש (שם לב.) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל וכן אמרו (שם ט :) שצריך להסמיך גאולה לתפלה דבית ה' הוא דתפלה כש"נ ושמחתם בבית תפלתי וגו' כי ביתי בית תפלה יקרא וגו' לפי שהמתפלל צריך להיות כעומד לפני המלך ומדבר עם המלך ועל כן אמר ריב"ז (שם לד :) אני כשר לפני המלך ורחב"ד כעבד לפני המלך ע"כ פעל בתפלתו ופירש"י כעבד בן בית נכנס שלא ברשות. כי לתפלה צריך שיכנס לבית המלך. ועל כן צריך להסמיך גאולה שהוא ההודאות לה' ובירושלמי (פ"א דברכות ה"ו) ובשמות רבה (פ' כב) שצריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים (ונת' ר"ח אדר מא' ב) ושירה חדשה שבחו גאולים וכן מקודם שבחו אהובים וגו' וכן בערבית שבחו והודו וגו' לך ענו שירה וגו' וזהו הכניסה לבית ה' דע"י שירות ותשבחות נכנסים וזהו שאז"ל (ברכות י :) בחזקיהו מאי והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה כי טוב הוא היפך הרע דכתוב לא יגורך רע ואיתא (שבת קמט :) לא יגור במגורך רע היינו שאינו נכנס בבית ה' וחזקיהו דכ' ביה והטוב בעיניך וגו' היינו שנכנס בבית ה' שהוא על ידי שסמך גאולה לתפלה כנ"ל. והנה כח קליפת הנחש שנכנס אף לגן עדן להסית את האדם וזהו כח קליפת עמלק שהוא היצר הרע כמ"ש בזוהר הקדוש (שלח) ע"פ עמלק יושב בארץ הנגב. כי כל כח ע' הקליפות הם כחות היצר הרע שנכנס ללבבות בני ישראל וכשיכלו כולם יבוער היצר הרע מן העולם ועמלק הוא יושב בארץ הנגב ובגמרא (תמורה טז.) א' ע"פ כי ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה כו' אדם שאין בו אלא תורה בלבד והוא עמלק יושב שם היינו שנכנס ללב איש קדוש כזה שמנוגב מכל חמדות טובות עולם הזה ואין בו אלא תורה. וכמו הנחש שבא להסית לאדם הראשון שהיה מנוגב מכל חמדות עולם הזה כש"נ ולא יתבוששו שלא ידע מתאוה כלל והיה בג"ע מקום שכינתו יתברך ועכ"ז נכנס והסיתו וזהו הקליפה דעמלק שהוא הראשית והשורש מהקליפות נגד הראשית שבקדושה. ועל זה אמר שלמה שבעה הבלים דאיתא במדרש (שוחר טוב תהלם צב) שהם נגד ז' ימי בראשית מה נברא ביום ראשון שמים וארץ ומה סופן שמים כעשן נמלחו וגו' אמר הבל וכן בכל הששת ימים ע"ש. ומה נברא בשביעי שבת חוזר ומסתכל לכאן ולכאן כו' ולא מצא אלא כולה קדושה ומנוחה כו' והיה סבור שאין שום שליטה לקליפות ביום השבת. אחר כך הסתכל וראה שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו ואמר גם זה הבל. וזהו כמו שאמרנו דבשבת האדם יושב בבית ה' ובג"ע והאכילות שלו הכל בקדושה והם תיקו לחטא אכילה דאדם הראשון כמ"ש כבר ואז התגלות הראשית דקדושה והוא מאמר א' דבראשית שהיה בשביל ישראל שנקראו והוא מאמר א' ישראל לה' ראשית וגו' וזהו הכ"ע דאיהו כתר מלכות שהוא המדה אחרונה דיום השבת שאז טלא דעתי"ק מליא רישיה כו' כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב פח א) והוא מה שנאמר כי אני ה' מקדשכם והוא המתנה טובה דשבת שאז השי"ת מקדשם והם קודש לה' ראשית וגו' וחשב שלמה המע"ה דבהתגלות הראשית דקדושה ניצולים גם מהראשית דקליפה ואין עוד שום שליטה לקליפות ויצר הרע וכשראה מ"ש מחלליה כי היצר הרע יוכל לכנס ללב איש ישראל גם ביום השבת ולהביאו לחילול שבת אמר גם זה הבל. אבל עלמא קיים על אלו ז' הבלים שהם ז' ימי בראשית דדרשו (סנהדרין לח.) ע"ז פ' חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית ובחגיגה (יב :) אמרו על עמוד א' וצדיק שמו וזהו יום השבת שהוא תכלית מעשה שמים וארץ ובתדב"א (ריש סא"ר) ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל כי הוא מעין עולם הבא דיתגלה אז דעמך כולם צדיקים ובזוהר הקדוש (יתרו צב א) דשבת ברזא דברית ובהשמטת הזוהר וזוה"ח (פ' תולדות ופ' תשא) דיוסף איקרי שבת והוא רזא דצדיק והיינו דאז יכולים באמת לתקן הכל ועל זה אנו מזמינים בכל סעודה עתי"ק לעורר קדושה זו דעל כן אמרו (שבת קיח :) דבב' שבתות מיד נגאלים דיזכו לבטל היצר הרע לגמרי ואז הוא הזמן דניצוח עמלק דבמצוה דמחיית עמלק כ' והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב וגו' תמחה את זכר עמלק דמחייתו בפועל הוא בהניח מכל וגו' היינו שנצחו כל קליפות העכו"ם שהם הסובבים לב האדם אז הוא הציווי דתמחה לנצח גם הראשית גוים עמלק וזה יהיה לעתיד ליום שכולו שבת שיתבער קליפת עמלק לגמרי מן העולם אמנם גם עכשיו יש לנו בשבת המנוחה כדכ' ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה כמו שאמרנו כ"פ מ"ש בזוה"ק (ת"א מח רע"ב וש"מ) דקאי על יום השבת דדרשו מלשון הכ' ביום הניח. שאף בזמן השעבוד והגלות יש יום א' שהוא לנו יום המנוחה מכל העצב ורוגז וכעס העבודת והשעבוד שרשי כל כחות הקליפה והאויבים ועל כן אז הזמן למחיית עמלק:
1