פרי צדיק, תולדות ט׳Peri Tzadik, Toldot 9
א׳יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות וב' מלות אלו מיותרים דדי במה שאמר מקודם לא ידעתי יום מותי שהיה מתיירא שמא לפרק אמו מגיע ומה טעם לחזור אח"כ ולומר בטרם אמות כאלו יודע שהוא כן ובאמת חי עוד הרבה שנים אח"כ שחי עוד נ"ז שנה וגם למה חזרה רבקה ג"כ דבר זה ואמרה לפני מותי. וביותר מה שהוסיפה אח"כ עוד הפעם בעבור אשר יברכך לפני מותו כאלו היתה יודעת בודאי שימות תיכף. וגם יש להבין למה נכתבו הדברים האלה בתורה דברים שאינם אמת כי באמת חי אח"כ הרבה שנים ולשון לפני מותו שייך כשמת מיד כמו במשה רע"ה דכ' אשר ברך וגו' לפני מותו שהיה בשבת קודם מותו. ומצינו (מד"ת ר"פ זו) שלמדו שגדול השלום שדברה התורה דברי בדאי בשביל השלום ואיזה כה תאמרו ליוסף וגו' ע"ש ואף שהדברים שכ' בתורה הם דברי אמת שאמרו כן השבטים לומר ליוסף מ"מ כיון שיעקב לא צוה באמת. לולי שגדול השלום לא היה התורה כותבת דברי בדאי שאמרו השבטים. וכן בכאן שלא היה דברי אמת שלא היה לפני מותו ולמה נכתבו בתורה. אך הענין דמצינו (שבת קנג.) רא"א שוב יום א' לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזהו יום ימות א"ל כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ועדיין הלשון שאמר שוב יום א' לפני מיתתך צריך ביאור דמשמע הלשון שישוב יום א' לפני מיתתו ממש והול"ל קודם מותך שמא תמות למחר. אך יש הפרש בין השב מחמת פחדו שמא ימות ובין השב מחמת שבאמת נוטה למות. שהשב מפחד שמא ימות עדיין אין התשובה בתכלית השלימות שמרגיש עדיין בעצמו מצד גשמיות עוה"ז עניני עוה"ז ולא יוכל להיות בתכלית הזדככות. משא"כ מי ששב מחמת שבאמת נוטה למות שאז התשובה בתכלית השלימות כי אז אין לו שום שייכות להרגשת עניני גופניות והוא אז רק בעולם הנשמות. וכיוצא בו הוא ג"כ בשבת דאי' במכלתא (יתרו בחדש פ' ז') ששת ימים תעבוד וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים אלא שבות כאלו מלאכתך עשויה. ד"א שבות ממחשבת עבודה כו' ע"ש ובטור (או"ח ס"ס שו) והרהור בעסקיו מותר ומ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יחשוב בהם כלל והביא דרשת המכלתא ע"ש ובאמת דבר זה הוא הד"א שבמכילתא שלא יהרהר. ומ"ש במכלתא שיהיה כאלו כל מלאכתך עשויה הוא כדאיתא בזוה"ק (ח"ב רה סע"א) האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא ע"ש וממילא אין לו שום עסק במלאכות גופניות כמו הנפטר מהעולם שכל מלאכתו גמרה לגמרי ולא שייך לומר שלא השלים הכל כי הלא לא יכול לעשות יותר וכל מה שהי"ל לעשות עשה. וכן בשבת צריך לראות עצמו כאלו הוא בעולם הנשמות ומופשט מהגוף לגמרי ואין לו עסק בגופניות כלל ושפיר הוא כאלו כל מלאכתו עשויה. והנה האדם גם בהיותו חי בגוף יכול לראות עצמו כאלו אינו בגוף. וכן אדם יכול לראות עצמו כאלו נפשו מוכנת לצאת מגופו מיד ואז יסולק ממנו כל מחשבות הגשמיות. ויכין לבו רק להכין עצמו לילך לעולם הנשמות. ומי ששב מחמת שבאמת נדמה לו כמו שנפטר מהעולם זהו עושה תשובה בתכלית השלימות. וכמ"ש מבן הרב רבינו אלימלך זצוקללה"ה ששאלוהו מה צוה אביו לפני מותו והשיב שכל ימיו היה מצוה לפני מותו שהחזיק עצמו כל ימיו כנוטה למות ושהוא מוכן לילך לעולם הנשמות. וזה כונת ר' אליעזר שא' שוב יום אחד לפני מיתתך שיחזיק עצמו באמת לפני מותו שהוא מוכן לילך לעולם הנשמות ולא לשמא ימות ואז יהיה התשובה בשלימות שלא יהיה קשור כלל בעניני הגוף ועניני עולם הזה כאמור:
1
ב׳ושם בשבת סיים ע"ז ר"א ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. מרמז על תיקון גמור לצאת מהגופניות בתכלית השלימות מצד המעשה שהם מצד כחות הגוף ומצד המחשבה שבמוח. כי בגדיך מרמז על לבוש האדם שהוא הגוף כדכתיב עור ובשר תלבישני כי האדם נקרא הנשמה והרוחניות שבו כמ"ש בזוה"ק (ח"ב עו רע"א) דהגוף נקרא בשר אדם ולא אדם. וגוון הלובן הוא רומז להזדככות המעשים כש"נ אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונא' תכבסני ומשלג אלבין. ועניני הגוף הם המעשים והיינו שיתקן המעשים שלו ושמן על ראשך אל יחסר שמן מרמז על חכמה (כמ"ש מנחות פה:) והיינו לתקן המחשבה שבמוח שיהיה מופשט מכל וכל מעניני עוה"ז כמו שנוטה למות והולך לעולם הנשמות. וכן יצחק אבינו שא"ל שיעשה לו מטעמים ואכילה קדושה שיזכה ע"י האכילה זו להיות לפני ה' ושהוא שפתיו יפתח ויצאו הברכות מפיו כמ"ש בעבור תברכך נפשי וכמו שאמרנו וכקדושת אכילת שבת. ע"כ אמר בטרם אמות שיהיה אז מרוחק מעניני גופניות כמו לפני מותו ממש. וכן רבקה חזרה ע"ז לפני ה' לפני מותי. וכן אמרה ליעקב בעבור אשר יברכך לפני מותו. כדי שידע שעתה יתברך בהברכות בתכלית השלימות כיון שיכין עצמו יצחק להתפשט מכל עניני הגוף וכמו שהוא בעולם הנשמות:
2
ג׳ואח"כ א' בגמ' ד"א בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית. ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין ג"כ רומז לב' התיקונים האלו במעשה ובמחשבה. כי במצות ציצית כלול כל המ"ע ומ"לת (כמ"ש נדרים כה.) דכ' ועשיתם את כל מצותי השורש ממ"ע שתלוים בעשיה שבא ע"י האהבה. וזהו הלבן שבציצית בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ותכלת אי' בזוה"ק שמרמז על יראה שהוא השורש ממצות ל"ת (כמו שנת' חיי מא' ז) ועי"ז לא יהיו בגדיו אדומים ע"י מעשה החטאים. וממעשה המצות ועבירות נעשה לבוש לאדם וכמ"ש בפסוק (זכריה ג') ביהושע כה"ג. ותפילין הוא כנגד מחשבה שבמוח. וכמו שאנחנו אומרים שהמחשבה שבמוחי וכל חושי וכחי יהיו משועבדים לעבודתו יתב"ש. ובזוהר הקדוש פרשה זו (קמא א) שהבארות שחפרו אברהם ויצחק בגין לאתתקפא במהימנותא שלימתא יעקב אשכח ליה מתתקן ויתיב עליה ע"ש. והיינו דאברהם ויצחק היה השתדלותם לתקן הקלקול מאדה"ר ועדיין יצא מהם פסולת ויעקב אשכח ליה מתתקן ולא היה לו שום עסק בתיקון הקלקול רק עסקו היה להתדבק באלהים חיים וע"כ א' (תענית ה':) דלא מת שהיה כאדה"ר קודם הקלקול ולכך לא יצא ממנו שום פסולת. ומסיק בזוה"ק והשתא ישראל אתתקפו בי' ברזא דפקודי אורייתא כו' בציצית כו' ה"נ בתפילי דמנח ארישיה ובדרועי' כו' ע"ש וכתבו המפרשים שמוכח דעסק האבות בהבארות היה כענין ציצית ותפילין. והוא כמו שדברנו דאברהם היה עסקו בסוד תפילין שתיקן המחשבה מקלקול אדה"ר. והמחשבה שהביאתו לידי החטא הוא מה שהסיתו הנחש במ"ש אף כי אמר אלהים וגו' דר"ל אף שציוה אינך אחראי לשמוע לו כלל וא"ל והייתם כאלהים וגו' שיוכלו לברוא עולמות כמשז"ל והוא כפירה באלהות. ואאע"ה היה כל עסקו נגד זה לפרסם אלהותו ית' בכל העולם ושהוא אלהי הארץ. ואת עצמו החזיק לעפר ואפר וגם צוה לשמור דרך ה' לעשות וגו' ככל אשר יצוהו. ונסיון העשירי לשחוט בנו החביב לא עבר ובזה תיקן חטאי מחשבות של אדה"ר שהם עיקר גודל החטא. ואח"כ לתקן מעשה החטא בפועל שעשה בא יצחק בהבארות שחפר שהיה בכונת ציצית. והוא שתיקן מעשה הקלקול של אדה"ר והמעשה הוא החטא בפעל אכילת עה"ד וע"כ הוא היה כל אכילותיו בקדושה שבזה תיקן אותה האכילה האסורה דאדם. ועיקר המעשה היה הרגשת התאוה ומדתו של יצחק הפחד והיראה וע"י זה היה מנוגב מכל תאות כמו שאמרנו עמש"נ והוא יושב בארץ הנגב (ונת' ר"פ לך). וע"י סעודות שבת זוכין ג"כ לתקן השני ענינים. סעודת ליל שבת מרמז כנגד יצחק אע"ה בתיקון המעשה שתיכף בהכנסת שבת האתערותא מצד ישראל בזכירת שבת וקידוש היום. וסעודת יום שבת שכנגד אאע"ה הוא תיקון המחשבה והחכמה שבמוח ואומרים נהוריה ישרי בה והיינו האור שנברא ביום א' שהוא אור החכמה. שבאותו מאמר יהי אור הוא התגלות מדת החכמה שהוא מוחא. ומי שזוכה בב' הסעודות לתקן הקלקול במעשה ובמחשבה יכול לזכות בסעודה ג' שכנגד יעקב אע"ה להתדבק באלהים חיים:
3