פרי צדיק, תולדות י׳Peri Tzadik, Toldot 10
א׳בזוה"ק פ' זו (קמב א) ד"א אשרי אדם עוז לו בך עז כד"א ה' עז לעמו יתן בגין דאצטריך ליה לב"נ דיתעסק באורייתא לשמיה דקוב"ה דכל מאן דאתעסק באורייתא ולא אשתדל לשמה טב ליה דלא אתברי. והיינו כמ"ש בגמ' (ברכות יז.) וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. והתוס' הקשו ממ"ש לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה כו' ותירצו דכאן מיירי בשלא לשמה גרוע עיי"ש. אבל באמת לשון זה נוח לו שלא נברא איתא על כל הבריאה כמ"ש (עירובין יג:) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ותכלית הבריאה היה בשביל אדם שהוא כיעקב דעביד רק לשמיה דקוב"ה וזה נוח לו שנברא. ומ"מ שפיר א' בגמ' לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וזה נוח לו שלא נברא ומיושב קו' תוס' על ל' גמרא דברכות. אך תי' התוס' מוכרח משאר לשונות שבש"ס שהק' בתוס' בשאר דוכתי. ואמר אשרי אדם עוז לו בך שזוכה לתורה ומכוין לשמה דהיינו מסלות בלבבם וכמ"ש בזוה"ק כד"א סולו לרוכב בערבות לארמא ליה לקב"ה ולמעבד ליה חטיבא בעלמא. והיינו כמ"ש (ברכות ו.) את ה' האמרת כו' אתם עשיתוני חטיבה א' בעולם כו' והוא כיעקב אע"ה שהכיר מדת יחוד ה' במדת אמת שהכל בידו של הקב"ה כמו קודם שנברא העולם. ואמר בזוה"ק פתיחה זו לפ' הברכות דבאמת בזה יש הבדל בין ישראל לעמים דבישראל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ה"ז צדיק גמור. ובכורש קרי ליה בשביל זה לאחר שהחמיץ (כמ"ש ר"ה ד.) דישראל שבשורש רוצה לעשות רצון אביו שבשמים. אף שיש לו מכוון להנאת עצמו מ"מ במעמקי לבבו המכוון שלו לשם שמים לעשות רצונו ית'. משא"כ בעכו"ם כשמכוין להנאת עצמו בעשייתו מצוה הוא אין לו שום מכוון אחר רק להנאת עצמו. וכאן אף שבאמת היה יעקב המתברך ולא היה מזיק אף אם היה המכוון שלא לשמה והיה בו ערבוב כונה להנאת עוה"ב וכדומה ומ"מ הזהירה אותו רבקה שיעשה לקיים מצותה כש"נ שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך וגו'. וכן מצינו שעשה יעקב באמת במכוון נקי רק לש"ש וכמ"ש בב"ר וילך ויקח ויבא לאמו אנוס וכפוף ובוכה והיינו שלא רצה לעשות רק עשה לקיים מצות כבוד אם. והטעם שכאן שלא היה עדיין אומה ישראלית אם לא היה הכונה נקיה רק לש"ש לא היה דינו כישראל. שרק אחר שנתברר יע"א ונעשה אומה ישראלית אז אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה וגם העושה כדי שיחיה בני או שיזכה לחיי עוה"ב ה"ז צדיק גמור כיון שקשור בשורש במעמקי הלב וכמו שאמרנו. משא"כ קודם שהיה אומה ישראלית הוצרך לעשות המצוה כתיקונה בכונה רצויה חק לש"ש. ומסיק דיעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה כו' והוא היה תכלית הבריאה ונוח לו שנברא יותר משלא נברא וכאמור. וז"ש לו יצחק ויתן לך האלהים ובב"ר ויתן לך אלהותא והוא שיעזור לו השי"ת שיהיה המכוון שלו לש"ש ואף בעניני ד"ת כמו שדרש מטל השמים וגו' על מקרא משנה תלמוד ואגדה. יתן לך ויתן לך אלהותא וכמ"ש בזוה"ק דיתעסק באורייתא לשמיה דקב"ה. ואח"כ אמר יעבדוך עמים וגו' שהם ו' הברכות בעניני עוה"ז. שיתן לך השי"ת כל הסייעתות לעבודת השי"ת ואף בזה יתן לך אלהותא שיהיה המכוון שלך לש"ש. וכמ"ש הרמב"ם שכל עניני הרשות כשמכוין בהם לש"ש הוא עובד את בוראו תמיד. ובשבת כל תענוגי הגוף בקדושה ומ"מ צריך שיכוין בהם לש"ש כמו שאמרנו בדקדוק לשון הגמ' המענג את השבת ול"א המענג עצמו בשבת. דאף שגם כשמכוין להנאת עצמו בשבת הוא בקדושה כמ"ש האריז"ל. מ"מ מעלת המענג כו' רק כשמכוין לשם מצוה לענג הנשמה יתירה שנקרא שבת:
1
ב׳אחר הבדלה
2
ג׳ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך האלהים וגו'. ובשבת שכל ישראל פנוים רק לתורה ונמשלו ישראל לתפוחים כמו במ"ת שנמשלו לתפוח (שבת פח.) ונקראו ישראל חקל תפוחין קדישין. וזהו שדה אשר ברכו ה' שדה של תפוחים (כמ"ש תענית כט:) לכן אומרים במוש"ק פסוקי ויתן לך וגו' שיזכו גם בימי המעשה להיות עוסקין בתורה. וכמו שנדרש בב"ר מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה וכו'. יעבדוך עמים וגו' שכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול ד"א וכו' וזוכין לכל הסייעתות לתורה ועבודה. ובשבת כל א' מישראל זוכה שנקרא לבו הר קדשי שבשבת כל א' מישראל זוכה לנשמה ומי שזוכה לנשמה נקרא קדוש כמ"ש בזוה"ק (ח"א סב א פג רע"ב) וכ' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' ובמה"נ תולדות (קלא א) הוא לבא דמדוריה דיצה"ר ביה והיינו שלא יוכל היצה"ר לשלוט בו וכמש"נ שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שעל ידי שמירת שבת ניצול מקטרוג יצה"ר כמ"ש בפע"ח. ומתפללין במוצאי שבת החל עלינו הימים הבאים כו' חשוכים מכל חטא ומנוקים מכל עון שיועיל קדושת השבת לימי המעשה ג"כ להנצל מקטרוג יצה"ר. ומדובקים ביראתך הוא שבשבת נקראו ישראל יראי שמי (תענית ח:) ואימת שבת על ע"ה כמ"ש בירושלמי. ומבקשים על ימי המעשה שיהיו מדובקים במדת השבת שהוא יראה. וכ"כ בזוה"ק (ח"א ה ב) שבת דמע"ש איהי יראה ושריא בה יראה וכמו שאמרנו דלכך נקרא סעודת מוצ"ש מלוה מלכה שהיא מחובר ומדובק לקדושות סעודות שבת מלשון ילוה אישי אלי שסעודה זו דדוד שהוא רגל רביעי שבמרכבה. ובשבת זוכין לחזות בנעם ה' שהוא זיוא דז"א. ולבקר בהיכלו דישראל המקיימים ג"ס שבת נקראו בני היכלא דמלכא כמ"ש בזוה"ק (ח"ב פח ב רנב ב) מבקשים במוצאי שבת ויהי נעם אדני אלהינו עלינו והיינו שמבקשים שנזכה שיהיה לנו מנעם ה' אור מקיף עלינו בימי המעשה. ומעשה ידינו כוננה עלינו שיהיה מעשה ימי החול ג"כ לש"ש. ויהיה מעשה המצות כמלאכת המשכן. ומעשה ידנו כוננהו עדמ"ש בזוה"ק (ח"א קמב א) דאצטרך ליה לב"נ דיתעסק באורייתא לשמיה דקב"ה כו'. מסלות בלבבם כד"א סולו לרוכב בערבות כו' והוא עפמ"ש בזוה"ק בא (לב ב) וכד עבדן עובדין דכשרן יהבין תוקפא וחילא לקב"ה כו' ובמ"א בזוה"ק (ח"ג ז ב) ובג"כ ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים תנינן. והיינו שהוא נחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו. וכן ע"י מעשה ימי החול כשהן לש"ש. הם כמעשה המצות:
3