פרי צדיק, ויצא א׳Peri Tzadik, Vayetzei 1
א׳אמרם ז"ל (רפ"ד דדמאי) אימת שבת עליו על ע"ה. נזכר לענין שאומר אמת שירא לומר שקר בשבת כי זהו שורש קדושת השבת שמופיע בו בחי' אמת כי השבת מעין עוה"ב שהוא עלמא דקשוט ועוה"ז עלמא דשקרא כמ"ש (ויק"ר פ' כו) שאמר שמואל לשאול כד הוינא גבך הוינא בעולם דשקר כו' וכדין דאנא בעולם דקושטא לית את שמיע מיני אלא מלין דקשוט. וזה חלוקת יעקב ועשו כי עשו נטל לחלקו העוה"ז שהוא שקר וכן נקרא שמו עשו דאי' (ב"ר פ' סג) הא שוא שבראתי בעולמי. ויעקב נטל לחלקו העוה"ב כש"נ תתן אמת ליעקב. ואי' בתנחומא (ר"פ זו) ההורג את הנפש בשגגה גולה לערי מקלט כו' ויעקב אבינו גלה לחרן בורח בנפשו ונתיירא כו' מכיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום. ויש להבין מה ענין גלות יעקב לענין הורג נפש בשגגה ומה ענין שנגלה עליו הקב"ה בחלום בעבור זה. ויובן דהנה ידוע שנחש הביא המיתה לעולם ע"י השפת שקר וזה מדת עשו כמ"ש (ב"ר שם) שנאת דמו של אדם בגופו והיינו קליפת רציחה. ויעקב מרכבה לאות ו' סימנא דחיי שהוא אות אמת (כמ"ש זוה"ק ר"פ ויקרא). והנה באדה"ר לא פעל עוד קלקול השקר כ"כ ולכן התודה לפני הקב"ה על חטאו. אבל קין שכבר עשה פגם המיתה והרציחה בפעל לכן כבר נתעה בשוא ושקר שהשיב השומר אחי אנכי ויצא כגונב דעת העליונה (ב"ר פ' כב). ועכ"ז דן אותו השי"ת כהורג נפש בשגגה כשז"ל (מד"ת בראשית) שטען לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת כו' ומפני זה נידון בגלות להיות נע ונד וגו'. והנה יעקב כשנכנס אצל אביו חרד מאד על נפשו כדאי' בזוה"ק (ח"א קמג א) שאז אמר אלה' בצרתה לי וגו' ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. ובודאי בשעת מעשה דן שעפ"י דין מותר לו לשנות מפני השלום וכדאי' בס"ח שמותר לומר מלתא דמשתמעא לתרי אפי. וכמו שאמרו ביעקב שאמר אנכי המביא ועשו הוא בכורך והי' מוכרח לזה כי היכי דלא יפוק חויא מאינון לווטין וכמו"ש בזוה"ק (שם). אולם לאח"ז כאשר ראה שנצרך עי"ז לברוח מפני עשו ולגלות לחרן היה מתיירא בנפשו שנראה בזה שעשה איזה פגם בבחי' אמת בזה עד שעי"ז הוצרך לברוח מפני יראת עשו שיהיה לו עי"ז שליטה עליו מפני שנמצא בו ג"כ איזה שמץ משקר שהוא כת עשו. וכמו שאמרנו שהשעבוד בא ע"י שאור שבעיסה שבלב מעין אותה קליפה. וע"ז נדמה לו שהיא כהורג נפש בשגגה שנתחייב גלות לחרן. וכענין דאי' (סנהדרין צז.) בהאי דאיקלע לההוא אתרא וקושטא שמי' ושינה שם מהאמת מפני דרך צניעות ומתו ב' בניו וגרשוהו משם שא"ל ולא תיגרי בהו מותנא ע"ש. וכמו כן דן יעקב בנפשו ששגג בזה שהורה היתר לנפשו בשמץ פגם השקר ועי"ז נתחייב גלות. ובזה נתמרמר מאד וצעק לבו אל ה' בצרתה לי וגו' הצילה נפשי משפת שקר שלא יהי' נדון נפשו בזה כשפת שקר. והגם שהיה כבר לאחר המעשה אמנם כי יש כח בתשובה לתקן גם את העבר שיתברר שהי' באמת. ועז"א המדרש כיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום. והיינו שעי"ז נתברר לו ליעקב אע"ה שלא פגם במדת אמת כלום. כידוע כי א"א לחלום בלא דברים בטלים (כמ"ש ברכות נה.) וליעקב אע"ה נגלה הקב"ה בחלום כמו בהקיץ באמת בלא שום דמיון כלל כש"נ והנה ה' נצב עליו. מזה בטח בנפשו שהוא דבוק במדת אמת אפי' בעת השינה ובודאי לא פגם בזה כלום. וכמו שאז"ל (ב"ר פ' סז) על מש"נ בא אחיך במרמה בחכמת תורתו. שעי"ז דוקא נתברר האמת שיקח יעקב הברכות השייכים לו באמת. והנה אי' בגמ' (יומא פג:) דר"מ אמר לההוא גברא חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא והיינו חלומות של ליל שבת וכפירש"י ולכאורה עפ"י האמור נצרך להיות החלומות של שבת יותר אמת כשורש קדושת הזמן דשבת. אמנם ידוע מ"ש (ברכות שם) בסתירת הפ' בחלום אדבר בו וכ' וחלומות השוא ידברו ל"ק כאן ע"י מלאך כאן ע"י כו'. ודקדק בח"א שבודאי לא הי' חלום זה ע"י מלאך לגנוב ואם היה ע"י ההיפך האיך כיון לאמת שהצניע ר"מ כיסו שם. אמנם י"ל שהחלום הזה הי' ע"י רוחו של אביו שהיה רשע כמותו שהשיאו עצה לגנוב בשבת ולחללו לחפור בקברו. ולזה לא הועיל אימת שבת כי לא היה שומר שבת ועכ"ז כיון להאמת ברשעתו בעצת שקר. אבל הנפש שיש לה קצת אחיזה בקדושת שבת אפי' ע"ה מופיע עליו נקודת האמת לפי ערכו בזה שירא לשקר. ולערך הנפש כפי מדרגתו כמו"כ יש לו הרגשה בקדושת שבת להיות לו נטייה לנקודת האמת שהוא מעין העוה"ב עולם האמת:
1