פרי צדיק, לט"ו בשבט ב׳Peri Tzadik, Tu BiShvat 2
א׳במשנה (ריש ר"ה) בא' בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש ובה"א בט"ו בו. ראיתי שדקדקו למ תני לאילן לשון יחיד וכ' דתי' איל"ן גימט' צ"א גי' ב' השמות ובאמת יש לדקדק יותר הא דתנן בא' בתשרי ראש השנה וכו' לנטיעה לשון יחיד אף דכולהו תנן לשון רבים לשנים ולשמיטין וליובלות וכן אחר כך לירקות ובאמצע תני לנטיעה לשון יחיד. ויש לומר הענין דאיתא בזוהר הקדוש (בשלח ס ב) על פי ויורהו ה' עץ ואין עץ אלא תורה דכתוב עץ חיים וגו' ואין תורה אלא קב"ה ר"א אמר אין עץ אלא קב"ה דכ' כי האדם עץ השדה דא עץ שדה דתפוחין. ואף דבכ"מ חלק תפוחין קדישין היינו כנסת ישראל נפשות ישראל. אך הוא על פי מ"ש (שבת פח.) כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח וכו' ותמהו התוס' דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדכ' כן דודי בין הבנים. אבל נראה דבאמת הקב"ה נקרא האילן של תפוח ונפשות ישראל נמשלו לתפוחים פרי האילן ועל דרך מ"ש בזוהר הקדוש (לך פה ב) ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון דצדיקיא דכלהו איבא דעובדוי דקב"ה וכו' שהן פריו כמה שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וחק"ת כנסת ישראל כמ"ש בס' הבהיר (סי' כט) וינפש שמשם פורחין כל הנשמות וקב"ה האילן והשדה שכינתא על דרך מ"ש תוס' (כתובות ב :) שהאשה שדה של הבעל ע"ש וז"ש ודא עץ שדה דתפוחין. וז"ש מקודם ואין עץ אלא תורה ואין עץ אלא קב"ה והיינו שאין שום תפיסה בהשי"ת רק על ידי הדברי תורה שהם דרכיו של הקב"ה. והשי"ת האציל עשר מדות לבריאת העולם וסדרם בפתי' אליהו על קומת צורת האדם ע"ש. שעל פי סדר המדות שהאציל השי"ת ברא האדם בצלמנו כדמותנו ובמד' (ב"ר ר"פ כז) גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה וכו' דמות כמראה אדם וגו'. ואמר ר"א אין עץ אלא קב"ה דכ' כי האדם עץ השדה וקאי על הקב"ה ולפשוטו קאי על האדם דהאדם נקרא גם כן עץ שממנו יוצאים פירות גם כן. וכמ"ש בזוהר הקדוש (שם) על מה שנאמר ממני פריך נמצא וכן כתוב צדיק כתמר יפרח כארז וגו' שגם הצדיק נמשל לעץ ויוצאים ממנו פירות וזש"נ כי האדם עץ השדה שהוא בצלמנו כדמותנו וצורתו של יעקב חקוקה בכה"כ וכמ"ש בזה"ק (בשלח נא ב) והבריח התיכון וגו' ודא קב"ה רי"א דא יעקב וכלא חד. וכ' ויטע ה' אלהים גן בעדן וגו' והיינו שברא עץ החיים והוא תורה (כמ"ש ריש סא"ר) אילן אחד. ואיתא (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין והוא שהשי"ת ברא גם כן עץ הדעת טוב ורע והוא גם כן דברי תורה וכמ"ש (ברכות ה.) ואין טוב אלא תורה והיינו שאחר הערבוב ברא השי"ת שיהיה עץ הדעת טוב ורע להיות ביד האדם לעשות כולו טוב וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א כז א' וש"מ) דאית אורייתא מסט' דעץ החיים ויש אורייתא מסט' דעץ הדעת טוב ורע. ואיתא בתקו"ז (תי' כד) וכ"כ בתקוני זוה"ח גפן דחב אדם הראשון וח"א חטה היה וכו' וכלא קשוט שבע מינין אינון וכו' ולכאורה איך יצויר כלא קשוט בדבר התלוי במציאות ואמרנו דכ' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע והוא שהשי"ת ברא שבתוך עצי הגן היה השורש עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע ואם היה אדם הראשון טועם מתחלה מעץ החיים היה מרגיש בכל עצי הגן מעץ החיים אך כיון שטעם מעץ הדעת טוב ורע הרגיש בכל אכילתו מעה"ד טו"ר כיון שנעשה הערבוב (ונת' בראשית מא' ח) והאלהים עשה את האדם ישר ואם לא היה הקלקול היה רק נטיעה אחת שהוא עץ החיים וזה ברא השי"ת וכל עצי הגן ענפים ממנו אך אחר הקלקול שנעשה הערבוב טו"ר ונעשה עץ הדעת טוב ורע. אז עץ החיים הוא קב"ה ואין בו שום תפיסה רק על ידי אורייתא מסטרא דעה"ד טוב ורע והיינו לטעום רק מהטוב שבו. וכן היה במתן תורה אף שיש תרי"ג מצות מכל מקום השורש אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום (כמ"ש מכות כד.) והיינו דאנכי כולל כל הדברי תורה והוא עץ החיים וכל מצות ענפים ממנו וכמ"ש (שהש"ר פ' ישקני) שבשעה ששמעו דיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם. ולא יהיה שהוצרך אחר הקלקול שנעשה הערבוב טוב ורע דאיתא (שם) שבשעה ששמעו לא יהיה לך נעקר יצר הרע מלבם. ואז בשעת מתן תורה נתבטל כל הרע ונעשה רק טוב והיה כמו קודם הקלקול הא' עשה את האדם ישר ואם לא חזר יצר הרע למקומו אחר כך היה רק אילן א' עץ החיים כמו קודם הקלקול. ואחר שחזר יצר הרע למקומו יש רק עה"ד טוב ורע כיון שיש ערבוב והיינו לטעום רק מהטוב. ושמעתי מרה"ק זצוק"ל דמשה רבינו ע"ה היה שרשו דבור אנכי ור' עקיבא היה שרשו דבור לא יהיה לך. והאריז"ל כ' דרע"ק היה שורש תורה שבעל פה ואמרנו דמוכח כן מגמ' (סנהדרין פו.) וכולהו אליבא דרע"ק וז"ש (ב"ב יב :) ומתאמרא משמיה דרע"ק בן יוסף כוותיה שתפס רע"ק מפני שהיה שורש תורה שבעל פה כאמור. והיינו דשורש משה רבינו ע"ה היה תורה שבכתב והוא עץ החיים להכניס דברי תורה ללב חכם לימינו ומשה רבינו ע"ה לא ידע משום רע שכשנולד נתמלא הבית אור כמ"ש (סוטה יב.) ורצה שיהיו כן כל ישראל וכמו בשעת מתן תורה דכתוב אני אמרתי אלהים אתם. ורע"ק שהיה בן גרים ואמר כשהייתי ע"ה וכו' (כמ"ש פסחים מט :) שרשו התורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס עד"ש (נדרים כב :) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' מ"ט כי ברב חכמה רב כעס וז"ש שהיה שרשו דבור לא יהיה לך שהוא לעקר ולשרש את הרע מלב כסיל שיהיה רק עץ הדעת טוב. וז"ש בזה"ק מסט' דעה"ד טו"ר ודא איסור והיתר כשר ופסול טומאה וטהרה. והנה נחלקו ר"א וריה"ש דר"א אומר בתשרי נברא העולם וריה"ש אומר בניסן וכו' (ר"ה י :) וכ' התוס' (שם כז.) דאלו ואלו דברי אלהים חיים דבמחשבה עלה לבראות בתשרי ולא נברא עד ניסן ע"ש והיינו אשר עשה האלהים את האדם ישר ועלה במחשבה לבראו במדת הדין וזה בתשרי וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים למדת הדין כש"נ ביום עשות ה' אלהים וזהו אחר שראה הקלקול ונברא בניסן. וכפי שעלה במחשבה אשר עשה את האדם ישר כ' ויטע היינו נטיעה א' שהוא עץ החיים ממנו היו הענפים כל עדברי תורה וזה בא' בתשרי שהוא ר"ה לשנים שנה דחמה וכ' כי שמש ומגן ה' אלהים והיינו קב"ה ותורה שבכתב שמש. ובניסן שהוא אחר שראה שאין העולם מתקיים ושיתף מידת הרחמים למדת הדין כ' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה והוא אחר שגדל הנטיעה להוציא פירות וזה היה בניסן וזה נקרא אילן שעומד לחנוט ולהוציא פירות איל"ן גימט' ב' השמות הוי"ה אדנ"י כאמור הוי"ה תורה שבכתב אדנ"י מלכות פה תורה שבעל פה סיהרא דמקבלא משמשא ועל ידי התורה שבעל פה מתקנים הרב כעס שיהיה הכל מסטרא דטוב. וזה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. חיים עץ החיים תורה שבכתב והם לוחות ראשונות שאז היה מתוקן שיהיו כמו שעלה במחשבה שיהיה רק עץ חיים. והטוב היינו לוחות שניות שבהם היה כלול מדרש הלכות ואגדות (כמ"ש שמות רבה פ' מו ופ' מז) וזהו עץ הדעת טוב דעת פירש"י תשא רוח הקודש והיינו תורה שבעל פה שזוכין לכוין הלכה למשה מסיני וזהו על ידי רוח הקודש כמ"ש רמב"ן (ב"ב יב :) והוא מאור יכ טוב אור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש מדר"ת נח). וכל יקר ראתה עינו זה ר"ע וחביריו דברים שלא נגלו לר"ע וחביריו כמ"ש במד' (רבה ותנ' חוקת) וזה היה אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס וזה לא היה חלקו של משה רבינו ע"ה למעלתו (כמו שנת' חנוכה מא' ב) והלוחות שניים ניתן ביום הכפורים אחר הקלקול. וז"ש בא' בתשרי ר"ה לנטיעה נטיעה עץ החיים קודם שהתפשט לעשות פירות ובאמת ביום הכפורים הזמן לתקן על ידי תשובה שלימה שיהיה כמו שהיה בשעת מתן תורה שחזר להיות כמו שעלה במחשבה אשר עשה האלהים את האדם ישר וכמ"ש ר"א (בר"ה) שבתשרי עתידין להגאל והיינו על ידי תשובה וכשיטתו בחלק ואלו ואלו דברי אלהים חיים (ונת' בראשית מא' ה). וז"ש (ר"ה טז.) הביאו שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ופירש רש"י דאזלא כמ"ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה ואמרנו דלכולי עלמא קודם הקלקול היה החטה מין פרי שהיה מוציא גלוסקאות כמו לעתיד דלא פליגי כמ"ש בתקו"ז. אך צריך להבין מה נ"מ שהיה חטה מן אין קודם הקלקול כיון שבזמה"ז אחר הקלקול אינו מין אילן ומה שייך הביאו שתי הלחם שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות שיתברכו פירות האילן. אכן בעצרת זמן מתן לוחות ראשונות נתקן כל הפגם שיהיה כמו קודם הקלקול רק עץ החיים. ועל כן בא המצוה להקריב בעצרת שתי הלחם חמץ שאז מופיע הזמן שיוכלו לתקן כל הפגם שאף השאור שבעיסה יהיה טוב מאד ובבית המקדש היה מופיע בכל עצרת אור זה דמתן תורה שיוכלו לתקן כל הפגם עד"ש (זח"ב קפו א) דלית נהורא וכו'. ולכן השתי הלחם שהקריבו בעצרת בבית המקדש חטה זה מין פירות אילן היה כמו שהיה החטה קודם הקלקול לכו"ע כאמור. ואיתא במשנה דבא' בתשרי ראש השנה לנטיעה שבתשרי הזמן לתקן על ידי תשובה שיהיה הגאולה שלימה שיהיה רק עץ החיים שזה נקרא נטיעה כמו שנק' קודם שהתפשט להיות אילן. והנה איתא בס' יצירה המליך אות צ' בלעיטה ושבט בשנה והיינו דעסק חודש זה לתקן מדת צדיק להיות גבור הכובש את יצרו וא' בזה"ק (ח"א רב א) דלית מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא והיינו תורה שבעל פה דכתוב אור זרוע לצדיק דצדיק שיש לו מלחמת היצר הרע זוכה לאור כי טוב ועל ידי זה כובש יצרו. וז"ש אות צדיק בלעיטה דשורש הסתת הנחש היה באכילה ומזה הטיל הזוהמא וגרם הק"ל שנה ועל ידי תיקון הפגם באכילה נתקן הכל. וזה שנאמר בעשרי עשר חדש בא' לחדש דבר משה וגו' והיינו דמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג רסא א וע' מגילה לא :) והיינו דמשנה תורה הוא משורש תורה שבעל פה שאמר משה רבינו ע"ה אחר הקלקול לתקן הרב כעס שיהיה כולו טוב וכן כתב בזוהר הקדוש (שם) תורה שבכתב ושבעל פה והוא אקרי תורה ומשנה תורה. ובו נכתבו הלוחות שניים שיש בהן מדרש הלכות ואגדות והיינו אחר הקלקול שנצרך לתקן הרב כעס ולכן התחיל המשנה תורה בא' בשבט שנוצר באות צ' שזוכה בו לאור כי טוב כדכ' אור זרוע לצדיק. וזש"נ הואיל משה באר את התורה ופירש"י ומדברי תורה בע' לשון וכתבו דנלמד מדכ' בפ' תבא באר היטב היט"ב מתגלל בצירופו ע' ה" ה"י הי"ט היט"ב ויתכן שמרמז על ע' פנים לתורה שהוזכר בזוהר הקדוש (ח"א מז ב וש"מ) ובתקו"ז:
1
ב׳וז"ש באחד בשבט ראש השנה לאילן אילן נקרא עץ הדעת טוב ורע והיינו אחר שנתגדל הנטיעה להוציא פירות שנקרא אילן וזהו כמו שנברא בניסן ולתקן זה שיהיה רק מסט' דטוב הזמן בשבט שנוצר באות צ' ועיקר התיקון על ידי אור דתורה שבעל פה וז"ש בגמרא (ר"ה יד.) בטעמא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה והמכוון על פי מ"ש בס' עבודת ישראל דיום הגשמים שהוזכר לשבח בגמ' (תענית ז) מרמז על שמיני עצרת. והיינו דבחג מרצין על המים ואין מים אלא תורה ושמיני עצרת איתא (תקו"ז תי' יג) שמיני עצרת בפ"ע ביה נביעו דאורייתא ע"ש והוא האור זרוע לצדיק. ואף דגשם מרמז תמיד לתורה שבכתב וכמה שנאמר יערוף כמטר לקחי והיינו התורה שבכתב שניכר שבא מהשי"ת כמטר שנראה שיורד מהשמים. תזל כטל אמרתי התורה שבעל פה שנובע בלב חכמים וזהו אמירה בחשאי כד"א ואמרת בלבבך (זח"א רלד ב) וזה נמשל כטל שאינו ניכר ונראה לעין ירידתו משמים (ונת' כ"פ) וכאן רומז גשמים על תורה שבעל פה. רק הוא דכ' לקח טוב נתתי לכם והיינו עץ הדעת טוב לוחות שניות שכלול בהם כל התורה שבעל פה כאמור מהמד' והוא גם כן לקח ונכלל במה שנאמר יערוף כמטר לקחי. וז"ש שיצאו רוב גשמי שנה נביעו דאורייתא שנכלל בתורה שבכתב בלוחות שניות וזהו לקח טוב שנכלל בהם אורייתא מסטרא דטוב והוא הטוב שבעה"ד והוא כולל כל שרשי תורה שבעל פה אור כי טוב. ונחלקו בזה ב"ש וב"ה ושורש מחלוקתם דשמאי והלל נקראו במשנה (עדיות פ"א מ"ד) אבות העולם וכן בזוהר הקדוש (ח"ג עג א) אבהן דעלמא והוא על פי מ"ש ברע"מ (שם רמה א) הלל ושמאי דאתון חד מסט' דרחמי וחד מסט' דדינא וכו' דרגין דאברהם ויצחק. והלל מדתו חסד ושמאי מדתו גבורה ולכן על פי רוב ב"ש להחמיר וב"ה להקל. רק בהאבות שהוריד השי"ת נשמות האבות לתקן קלקול אדם הראשון (כמ"ש ב"ר פ' יד) ומצד השי"ת הסדר אנכי ואחר כך לא יהיה שבמאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם ובדבור לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר ) ולכן נברא אברהם ואחר כך יצחק וכן נאמר עולם חסד יבנה וכן בעולם הזה הלכה כב"ה. אבל מצד האדם מה ה' שואל כי אם ליראה ואחר כך בא האבה מהש"י שכן דרכו של איש וכו' כמו"ש בשם רבינו ר' בער זצוק"ל וזש"נ סור מרע ועשה טוב ולכן הוזכר בכ"מ (לבד במקומות מיוחדים שיש לומר טעם) שמאי ואחר כך הלל (ונת' חנוכה מא' ח) וכן נחלקו כאן שמדבר מעיקר התיקון מצד כנסת ישראל סיהרא דמקבלא משמשא שע"ז מרמז איל"ן גימט' ב' בשמות כאמור. ואמרו בא' בשבט שמתחיל הזריחה רק קצת מהלבנה ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ובה"א בט"ו בו שהסיהרא באשלמותא. ואזדו לטעמייהו דפליגי (ביצה טז א') דשמאי כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וכו' והיינו דשמאי לפי מדרגתו דרגא דפחד יצחק לא היה מאמין בעצמו שמא אינו מתכוין באכילתו לשם שמים ורצה להכניס קדושה באכילתו שיהיה אכילה דמצוה לכבוד שבת שאם מצא אחרת נאה הימנה אוכל זו שיושאר השני' לכבוד שבת אבל בלא"ה לא היה אוכל בשר. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים וכו' והוא על פי מ"ש (ויקרא רבה פ' לד) הלל הזקן וכו' לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא וכו' והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא היא ע"ש והיינו שלא עלה על דעתו שום הנאת הגוף רק כמו שמאכיל לאכסניא והיינו לקיום הנפש שהוא על ידי אכילה וכמו ביעקב אבינו ע"ה שלא ידע כלל מהרגש הנאת הגוף וכאדם הראשון קודם הקלקול ועל כן אמר מה שקל שבקלים אינו אומר (וכמו שנת' כ"פ). וחודש שבט שנוצר באות צ' בלעיטה שהעסק בו לתקן האכילה שיהיה בקדושה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו כמו הלל גומל נפשו איש חסד לגמול חסד עם הדין נפשא עלובתא וכשמתקן האכילה שיהיה בקדושה ניצול מכל קטרוג היצר הרע דשליטתו על ידי אכילה כמו שנת' (מא' א') מספרי וגמ' וכ"ה בזוהר הקדוש (ח"ב קנד ב) ובחודש הזה הזמן לתקן שיהיה האכילה רק מסט' דטוב ואין טוב אלא צדיק כש"נ אמרו צדיק כי טוב וכמ"ש (חגיגה יב.) ואיתא ב"ש מחד שביך לשבתיך ועל כן א' באחד בשבט ראש השנה לאילן שרק זריחה קצת יש בו מהלבנה וצריך יגיעה ועמל לתקן האכילה שיהיה בקדושה וכעצת שמאי על ידי קדושת שבת וזהו כדברי ב"ש כמדתו הפחד והיראה ולא האמין בעצמו. ובה"א בט"ו בו דהיינו דסיהרא באשלמותא שבחודש הזה התיקון מכל וכל שיהיה האכילה בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו לגמו חסד עם הדין נפשא וזה ברוך ה' יום יום כמו שהיה במתן תורה שנעקר יצר הרע מלבם ונעשה הכל מסט' דטוב וכמו יעקב אבינו שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול. ועיקר אכילה בקדושה הוא בשבת וז"ש בגמרא ומד' וזוה"ק דעל ידי שמירת שבת נגאלין מיד שמתקנים הכל שיהיה כמו קודם קלקול ופגם הנחש וכמו ביעקב אבינו שלא מת כמ"ש (תענית ה :) וזהו מיד נגאלין. ומועיל אכילת שבת לכל האכילות שיהיו בקדושה וכמו שאמרנו שהוא דוגמת לחה"פ שהועיל לכל אכילת כהנים (כמ"ש זח"ב קנד ב) וכן על ידי אכילת מצוה מתקנים שיהיו כל האכילות בקדושה (כמו שנת' קו' עת האוכל אות ח) ולכן נוהגים ישראל לטעום כל מיני פירות ביום זה והיינו שעל ידי מנהג ישראל שהוא תורה מכניסין קדושה להאכילה ועל ידי זה מתקנים כל האכילות שיהיו בקדושה. וכעין שמצינו בערבה שהוא מנהג נביאים חביט חביט ולא בריך (כמ"ש סוכה מד :) והיינו שהם לא ציוו לעשות כן רק שנהגו לטעם שידעו ואחר כך נהגו אחריהן כל ישראל. וזה מועיל לתקן אף ערבה שאין בו לא טעם ולא ריח ומרמז למי שאין בו תורה ולא מעשים טובים כמ"ש (ויקרא רבה פ' ל) דכשהן באגודה א' מרצין אלו על אלו (וכמ"ש מנחות כז.) וכאן ניתקן הערבה בעצמה וזה ניתקן על ידי מנהג. וכן מנהג ישראל תורה היא שאם אינן נביאים בני נביאים הם (כמ"ש פסחים סו.) והוה מנהג נביאים ויכולים להכניס על ידי מנהג ישראל קדושה בכל מיני פירות שיהיה רק מסטרא דהע"ח ויתוקן כל האכילות שיהיו בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו לגמול חסד עם הדין נפשא עלובתא ואז נגאלין מכל וכל בניסן:
2