פרי צדיק, ואתחנן י״גPeri Tzadik, Vaetchanan 13
א׳הנה אנו קורין תמיד פ' דברים בשבת חזון ופ' ואתחנן בשבת נחמו. הענין הוא מפני שס' דברים שהוא משנה תורה שמשה מפי עצמו אמרן להוכיח את ישראל והוא הרמז להתחלת תושבע"פ (כמו שנת' במק"א) מתחילין בשבת חזון שהוא תוכחת ישעי' שבאים עי"כ לבחי' המחזה והראי' בלב כמו שנא' ולבי ראה הרבה חכמה. כי כל ענין התוכחה הוא כאב את בן ירצה וכאשר ייסר איש את בנו. וטובה מרדות אחת בלבו של אדם וכו'. וע"ז נאמר שם לכו נא ונוכחה וגו' אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שיוכל הכל ליתקן ע"י תשובה מבינת הלב. ופ' ואתחנן שנזכר שם מענין התפלות שהתפלל משרע"ה ואי' שהתפלל תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן כדי שיכנוס לארץ קורין תמיד בשבת נחמו כדי לחזק לב נפשות ישראל המצפים לישועה שאל יתייאשו א"ע מן הרחמים. וכדאי' במד"ת פ' זו שלא יאמר אדם הואיל ועשה דייתיקי לא יתפלל עוד וכו' שהרי משה עשה דייתיקי וכו' ולכאורה הלא נלמד כל הג' התפלות עוד מהאבות וגם הלא ממשרע"ה נראה לכאורה להיפך שלא פעל כלום בכל התפלות שלו שיכנס לארץ. אמנם מפני שבחי' של משרע"ה הוא בחי' התגלות של תושב"כ שהוא בלי שום הסתר שמרמז לעולם שכולו ארוך (כמו שנת' במק"א) ואם הי' משרע"ה נכנס לארץ הי' שם ההנהגה ע"י בחי' תושב"כ והי' יורד להם המן מן השמים כמו שיהי' לעת"ל ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ואתם כהני ה' תקראו וגו'. אבל הנהגת ארץ ישראל הוא בעצם בבחי' מלכות פה תושבע"פ ולכן לא היה באופן שיכנס משרע"ה בפועל לא"י. וכדי שיקיים המצות שהם תלויים בארץ פעל זאת בכל התפלות שלו ביתר שאת שע"י התשוקה שלו בכל התפלות בא לתכלית המכוון של ביאת הארץ יותר מכאשר הי' נכנס בפועל. וכמו שכבר דברנו שבבחי' התשוקה של האדם מגיע יותר לתכלית המכוון עד בלי גבול ממה שעושה בפועל שהוא רק בגבול לפי ערך המעשה. וע"ז קורין הפ' זו תמיד בשבת נחמו כדי לחזק ידים רפות בז' דנחמתא שזה כמה שנים וכמה קיצים עברו ואיה הנחמות שלנו היעודים לנו בכל הפטורת ז' דנחמתא. ומזה יהי' נכון לבנו בטוח בה' שגם תפלותינו אינם חוזרים ריקם שאנו מתפללים תמיד ולירושלים עירך ברחמים תשוב הגם שאין אנו זוכים עוד בפועל אל יפול לב האדם עליו. מפני שבאמת כל התפלות של נפשות ישראל פועלים ברוחניות כל פרט נפש לפי ערך תשוקתו כך הוא זוכה לתכלית המכוון להתנחם בלבו כמו שא' ז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. וזה בודאי אין המכוון לעתיד לבא כי הלא נאמר בלשון הווה זוכה ורואה וכו' רק שלפי ערך התשוקה והגעגועים שלו בפנימיות הלב לעומת כן הוא זוכה מיד להיות רואה ומרגיש בלבו בשמחתה בבחי' שמחו צדיקים בה'. ועבור זה נתקנו כל נוסח התפלות בלשון הווה בונה ירושלים מצמיח קרן ישועה המחזיר שכינתו לציון מפני שבאמת המה נענים בתמידיות וכמו שנא' ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם:
1