פרי צדיק, ואתחנן ט״וPeri Tzadik, Vaetchanan 15
א׳בזוה"ק (ח"ג י"ב ב') ע"ד מאן דחמי יין וכו' אי ת"ח הוא כתיב ויין ישמח לבב אנוש וכתיב כי טובים דודיך מיין ודא הוא יין דמנטרא דחדי לכלהו ואי לא תנו שכר וגו' אית יין אחרא דאיהו דינא וע"ד יאות לקרבא אלין מילין בקרבנא דיתעבר דינא ויתער רחמי אעבר יין ואייתי יין וכו'. ואמר דיין של נסכים הוא מיינא דמנטרא והוא מעביר יין דדינא שהוא היין למרי נפש. וזה הענין שבג' סעודות שבת שהם כנגד עדן נהר גן ר"ת ענ"ג ואכילת שבת הוא מבחי' עדן דשבת מעין עוה"ב ואי' בגמ' (ברכות ל"ד:) לעוה"ב עין לא ראתה וכו' מאי עין לא ראתה אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו וכו' רשב"נ אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל ברי' וכו'. והיין הוא מיינא דמנטרא יין המשומר בענביו. ומטעם זה בב' סעודות הראשונות דשבת תקנו חכמים קידוש על היין קודם הסעודה כמו שא' בזוה"ק הנ"ל דיתעבר דינא ויתער רחמי אעבר יין ואייתי יין. דסעודת ליל שבת שהוא נגד קדושת יצחק אע"ה כמו שסידר האר"י הק' הסעודות ויצחק מדתו גבורה פחד יצחק מדה"ד. ואף סעודת הבוקר שהוא של אאע"ה שמדתו מדת החסד ואהבה מ"מ מצינו במד' (בר"ר פ' מ"ב) אברהם זה קוניון הוא. והיינו שאף שהי' מדתו חסד הי' בו גם מדת הקנאה לנקום ממי שעושה נגד רצון השי"ת. כיון שהי' מדתו מדת החסד ואהבה הי' רוצה לברר א"ע שאינו רק עבור שנולד בטבע כן שיש מי שהוא טוב בטבע ועושה חסד עם כל. ובירר א"ע במדת הקנאה לקנאות ולנקום במי שעושה נגד רצון השי"ת. וזה נקרא קנאי שאף שע"פ דין אינו מחויב כמו אאע"ה שלא הי' מחויב לרדוף במתי מספר שי"ח איש נגד ד' מלכים וחיילותיהן ובפרט למ"ד דאליעזר הי' דחושבני' הכי הוה כמ"ש (נדרים ל"ב.) ולא הי' מחויב למסור נפשו רק מפני שבערה בו קנאת ה' על מה שפתחו במלחמה להרוג נפשות וכמו שדרשו עליהם במד' (רבה ותנחו' לך) הפ' חרב פתחו רשעים. משום זה נתקנא ורדף אחריהם וכעין שמצינו (סנהד' פ"ב.) במשה רבינו שאמר לפנחס קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא שדין קנאין פוגעין בו לא נמסר לב"ד וכמו שא' שם הבא לימלך אין מורין לו שאינו מחויב למסור א"ע וא' שם שאם פירש זמרי וכו' נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו. ורק מי שבוער בו קנאת ה' לו רשאי לעשות זאת. ומשה רבינו הי' מדתו ללמד זכות אף על העוברין והחייבים וכמו שמצינו (שמו"ר פ' מ"ג) שלימד זכות על מעשה העגל כך אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר וכו' רק במה שנא' לו מפורש כמו שנא' שם בעגל כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו וגו' והרגו וגו'. אבל במה שלא נאמר מפורש הי' מלמד זכות. וכעין שמצינו (מכות ז'.) ר"ט ורע"ק אומרים אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. ואף רשב"ג שחולק לא אמר רק אף הן מרבין שופכי דמים שבזה שרוצים ללמד זכות על הרוצחים בזה ירבו עוד שופכי דמים. אבל במה שרצו ללמד זכות בבועל וכו' כמו שא' בגמ' (שם) ע"ז לא השיב רשב"ג וכמו כן בשאר עבירות. וכן מדתו של משה רבינו הי' ללמד זכות אף על החייב. ומש"ה אמר לפנחס כיון שבוער בך קנאת ה' לך נאה הדבר וראוי וזהו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא:
1
ב׳וזה הענין מה שאמ' (סנהדרין י"ז.) אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ וכו' ובתוס' הקשה מה לנו בחריפות של הבל וכו'. אך הפי' הוא כדי שיוכל ללמד זכות על מי שמתודה ואינו חוזר בו דאי' בגמ' (תענית ט"ז.) למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאפי' טובל וכו'. וזה בכוחו ללמד זכות על הטובל ושרץ בידו שגם זה יש לו תיקון שסופו שיכנס ללבו ויטהר. ואברהם אבינו היה בו גם מדת הקנאה. וזה שא' במדרש (רו"ת ר"פ מטות) שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם וכו' אף דאברהם הי' מדתו חסד ואהבה הי' בו מ' היראה ג"כ והי' קנאי. ולכן גם בסעודת שחרית שהוא סעודת אאע"ה תקנו יין לקידוש קודם הסעודה דיתעבר דינא ויתער רחמי אעבר יין ואייתי יין כמו שכ' בזוה"ק הנ"ל. אבל בסעודה ג' דאז הוא כמו שאו' דביה רעווא דרעוין ולית זעפין אין צריך כלל קידוש על היין דיתעבר דינא. וגם כיון שהוא סעודתו של יעקב אבינו ואיתא בתיקונים (תי' י"ג) יעקב מלבר ומשה מלגאו דא מגופא ודא מנשמתא והוא ג"כ בחי' רק ללמד זכות ומדתו מדת הרחמים למצוא זכות לכל שכל מי שהוא מזרע יעקב לא יאבד ח"ו לכך אין צריכין לקידוש היין. וכעין זה אי' בפע"ח הטעם שלא תקנו קידוש על היין בסעודה זו מפני שהוא כנגד יעקב אבינו שמדתו רחמים פשוטים בלא טעם והוא כעין מה שאמרנו. וכ' שם שהאריז"ל הי' שותה יין בתוך הסעודה בסעודה ג'. וכתב דבשאר הסעודות הוצרך היין קודם האכילה ובכאן הוא אחר האכילה ע"ד מה שנא' אכלו רעים שתו ושכרו דודים. ונראה שלטעם זה אין צריכים דוקא ליין שיוצאים בשאר משקים ג"כ שעיקר הוא השתי' ואף במים שעיקרו הוא הרמז ליינא דאורייתא דבע"פ ותושבע"פ נמשל לכל המשקים (כמ"ש תענית ז'.) והבאר שהוא מים ג"כ מרמז לתושבע"פ (כמו שנת' כ"פ) אך בהבאר הי' בו טעם כל המשקים ג"כ וכמו שא' במכילתא:
2