פרי צדיק, ואתחנן י״טPeri Tzadik, Vaetchanan 19
א׳ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ וגו'. ויש להבין וכי החקים ומשפטים תלוים בארץ דוקא למען לירש א"י ולולי זה פטורין מתרי"ג מצות. גם לשון לעשות קשה הא בהתרי"ג מצות יש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהם שלא לעשות ולמה מדייק בתיבת לעשות. וכן אח"כ נאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה. וגם שם קשה וכי המצות תלוים בארץ דוקא הלא רוב המצות נוהגות בחוץ לארץ ג"כ. ואח"כ כתיב עוד ואותי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ וגו' תלה ג"כ המצות בארץ דוקא. גם הלשון לעשותכם אין לו פי' כלל והול"ל לעשות אותם. גם למה דקדק בתיבת לעשות הלא יש מהן בשוא"ת ג"כ כנ"ל. אך הענין ע"פ מה שא' (סנהדרין צ"ט:) כאלו עשאן לד"ת וכו' ועשיתם אותם רבא אמר כאלו עשאו לעצמו וכו' אל תקרא אותם אלא אתם. מה שאמר כאלו עשאו לד"ת היינו שממשיך כח הד"ת ע"י חשקו להתורה. ומה שא' כאלו עשאו לעצמו היינו ע"פ מה שנא' נר ה' נשמת אדם שממשיך שורש נשמתו משורשה למעלה שיופיע השי"ת הנר ה' בלבבו. וזהו הפי' של נעשה ונשמע נעשה לד"ת ע"י החשק אלי' ונשמע היינו שיופיע בלב מהשורש הנר ה' נשמת אדם. וזה שנא' ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים וגו' חקים פי' שנקבע ונחקק בלב הד"ת ומשפט הם גופי תורה. אשר אנכי מלמד אתכם לעשות לא קאי על מעשה המצות רק פי' לעשות להד"ת החקים והמשפטים כאלו עשיתם אותם כנ"ל וזה זוכין רק ע"י קדושת הארץ. וזה שנא' למען תחיו היינו שיהיה משורש החיים מסטרא דעץ החיים. ובאתם וירשתם את הארץ וגו' הוא שכינתא דאתקרי ארץ (כמ"ש זח"ג רמ"ג ב') והיינו מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. ולשון וירשתם הוא כמ"ש (ב"ב קכ"ט:) כירושה שאין לה הפסק והיינו שיזכו לאור תושבע"פ שיהי' רק מסטרא דטוב שהוא ג"כ מעץ החיים בחי' תושב"כ. וזה שנא' אח"כ ראה למדתי אתכם וגו' לעשות כן בקרב הארץ פי' שכשתכנסו לארץ תזכו לעשות לד"ת כנ"ל. ואח"כ כתיב ואותי צוה ה' בעת ההוא בעת ההוא דייקא דקאי על שעת כיבוש סיחון ועוג שכבשו שורש הקלי' שהי' כנגד הקדושה מדת מלכות פה תושבע"פ (כמו שנת' כ"פ) והיו אז במעלה עליונה שנקבע התושב"כ בהם והיו ראוים לאור תושבע"פ אז בעת ההוא צוה אותי ללמד אתכם חקים ומשפטים בחי' תושב"כ ותושבע"פ. לעשותכם הלשון לעשותכם המכוון כד' רבא הנ"ל כאלו עשאו לעצמו להמשיך מהשורש הנר ה' נשמת אדם. ולכן כתיב בכ' שמורה על כ"ע (כמו"ש בזוה"ק בכ"מ) שהוא המשכה משורש מכ"ע. אותם מורה למה שא' כאלו עשאו לד"ת כנ"ל כמו הפי' של נעשה שאמרו ישראל היינו להמשיך הד"ת החקים ומשפטים ע"י חשק הלב להד"ת כנ"ל. וזה יזכו רק בארץ כשיכנסו לארץ ויועיל קדושת הארץ לזכות לאור תושבע"פ הארץ הדום רגלי:
1
ב׳ופתח הפרשה בלשון ועתה ישראל שתיבות אלו מיותרים. גם מה שנא' עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור מה שייכות להזכיר בעל פעור לכאן. ומקודם לזה כתיב ונשב בגיא מול בית פעור שאין לו שייכות ומקום לכאן כמו שדקדקו גם המפרשים. ואח"כ כתיב ראה למדתי מלת ראה אין לו פירוש והול"ל שמע וגם כבר כתיב זאת בפ' ראשון. אך הענין דאי' (סוטה י"ד.) מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור. והוא דידוע ששורש קלקול הנחש הי' להכניס תאוה באכילה ועי"ז נעשה פסולת ומותרות מהמאכלים דבמן כתיב לחם אבירים וא' (יומא ע"ה:) שנבלע ברמ"ח אברים וקודם הקלקול לא הי' פסולת מהאכילה כשהי' אדה"ר בג"ע כמו המן. רק ע"י הנחש שהכניס כח התאוה והנאת עצמו נעשו המותרות ופסולת. וזהו ענין עבודת הפוער לפעור (כמ"ש סנהד' ס"ד.) ומשום זה אף דמכוין לבזוי' מ"מ נותן בזה כח להקלי' ע"י המותרות שהם משורש הנחש. ומשה רבינו תיקן הקלקול הזה מהשורש וזה שא' לכפר על מעשה פעור. וזה שנא' ונשב בגיא מול בית פעור ששם קבורת משה וידע משה רבינו שאתר פטירתו כשיתמו ימי אבל משה יזכו לתקן שורש הקלקול הזה. לזה אמר ונשב בגיא מול בית פעור לתקן שורש קלקול הנחש. ולשון ונשב הוא לשון נייחא ע"ד שנדרש (בר"ר ר"פ וישב) על וישב יעקב שביקש לישב בשלוה. וע"ז נאמר אח"ז ועתה ע"ד מה שא' (בר"ר פ' כ"א ועוד) אין ועתה אלא תשובה וכו' שפי' ועתה שמעתה נשתנה הדבר לטובה ישראל היינו מה שנקראו על שם כי שרית עם אלהים וגו' שיש כח בהם לכבוש היצה"ר ולתקן קלקול הנחש. שמע אל החקים וגו' שיוחקקו הד"ת בלב. וזה פי' מה שא' עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור וגו' היינו שזכו לכח הראי' שבזה מוציאין כל החיות מהקליפה (כמו שנת' במ"א). ואתם הדבקים בה' אלהיכם זה הוא קדושת יעקב אע"ה הדביקות בה' כעין שא' (בר"ר פ' פ') בדביקה וכו' ואנו למדים אותה מפ' של רשע הזה ותדבק נפשו וגו' כמו התם שדבקה נפשו בה והטיל בה זוהמא (כמ"ש יבמות ק"ג:) כן אתם דבקים בה' אלהיכם שדבוקים בשורש כמו שאמרו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית שהוא השורש. חיים כולכם היום שהוא מסטרא דעה"ח ולא יהי' כלל ערבוב טוב ורע שנעשה ע"י קלי' הנחש. והיום מורה על יום מ"ת ובמעמד הר סיני כתיב אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (כמ"ש ע"ז ה'.) והיינו שזכו לתקן כל הקלקול של הנחש. וזה שנא' אח"כ ראה למדתי אתכם שתזכו לראי' שעי"ז מכניסים האור כי טוב. ואמר ראה לשון יחיד למדתי אתכם לשון רבים שהלימוד הוא לכל ישראל אבל הראי' זוכין רק כל יחיד לפי מדרגתו ושורש נשמתו. וזה הפי' ישמח משה במתנת חלקו שהוא הראי' להכניס בראייתו האור כי טוב כמו ראיית השי"ת במע"ב. ובשבת יכול כל אחד מישראל לזכות לזה כמו שאומרים ובמנרתא טבתא דנהרא על רישין היינו מהשורש מהאור כי טוב. ובסעודה שני' אומרים נהורי' ישרי בה שאז כבר שורה האור כי טוב בקביעות שבשבת מחזיר משה רבינו הכתרים לישראל כמו"ש בפע"ח שער השבת ונת' כ"פ:
2