פרי צדיק, ואתחנן ו׳Peri Tzadik, Vaetchanan 6
א׳בפ' זו בדברות שניות כתיב בדיבור שבת וכן בדיבור כיבוד אב ואם כאשר צוך ה' אלהיך משא"כ בדברות ראשונות לא כתיב כאשר צוך. ובגמ' (סנהדרין נ"ו:) שבת וכיבוד או"א דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואר"י כאשר צוך במרה. וצריך להבין למה נכתב כאשר צוך במרה שבשם לא נזכר מפורש שנצטוו על שבת וכיבוד רק ברמז לפי דרשת המכילתא על פסוק חוק ומשפט חוק זה שבת ומשפט כיבוד או"א ועל שבת טפי היה שייך לדרוש כאשר צוך באלוש במן שנזכר שביתת שבת. אבל מה לו לומר בכלל כאשר צוך כיון שמצוה כעת גם למה בדברות ראשונות לא הוזכר כאשר צוך בשבת וכיבוד הא כבר הי' ג"כ אחר מרה. אך הענין ע"פ מה שאמרנו דבמרה כיון שנעלם מהם האור שהי' להם בקריעת י"ס וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב ס' א') על מה שנא' ולא מצאו מים דקוב"ה תורה איקרי ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קוב"ה והי' נפשם עגומה עליהם מה יועיל להם שיוכלו להשיג פן יהי' נעלם מהם עוד. ע"ז הודיעם שיתן להם אח"כ מצות שבת וכיבוד וכמ"ש הרמב"ן שרק הפרשיות נתן להם ולא שנצטוו על מצות שבת וכיבוד. וכן נראה מדלא כתיב בלשון ציווי ודיבור כמו כל המצות רק בלשון שם לו חוק ומשפט היינו לבשר להם זאת והיה להם זה לתנחומין והודיעם שיצטוו על השבת שנקרא חוק היינו שיוחקקו הד"ת בלבם ולא יתעלם מהם האור עוד. ומשפט היינו כיבוד או"א והגם שהא דבר שהשכל מחייבו וגם האו"ה נזהרין ע"ז. אך באמת שייך זאת רק להם שמחזיקים העוה"ז לעיקר מחייב אותם השכל לכבד האבות שהביאוהו לעולם שיוכל למלאות לו כל תאות וחמדת עוה"ז. משא"כ ישראל דבאמת נמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא וכו' (עירובין י"ג:) ולא היה הדעת נותן שצריך לכבדם. רק לרבו יש לכבד שהביאו לידי חיי העוה"ב. רק מפני שהשי"ת צוה על כיבוד אב ואם והטעם מפני שישראל יש לו קדושה בהגוף שהגוף של ישראל ג"כ קדוש וכמ"ש בתיקונים (תי' י"ג) ויעקב כו' מסטרא דלבר והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא. והיינו דמשה רבינו שהוא כולל כל הד"ת הוא שורש נשמות כל ישראל כמו"ש נר לרגלי דבריך נר ה' נשמת אדם וכמו"ש בסה"ק דס' רבוא אותיות שבתורה כנגד ס"ר נפשות. ויעקב גופא שהוא כולל קדושת כל גופי ישראל שכל גופי ישראל יש בהם קדושה שאין במטתו פסולת. ואפי' אם ח"ו יגדיל עבירות אבל אע"פ שחטא ישראל הוא כמ"ש (סנהדרין מ"ד) וכל שהוא מזרע ישראל לא ידח ממנו נדח וימצא השי"ת עצות לתיקונו. ולזה בא מצות כיבוד אב ואם שמהם הגוף שיש בו ג"כ קדושה וזה שניתן להם במרה מצות שבת וכיבוד שהודיע להם פרשיות אלו שיצטוו אח"כ עליהם וזה הי' להם למשיב נפש שלא יצטערו פן ח"ו יקלקלו עוד וכמו שנת' במק"א:
1
ב׳ומזה הטעם בדברות ראשונות דאי' במדרש שהש"ר בשעה ששמעו ישראל אנכי נתקע ת"ת בלבם וכו' בשעה ששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם מש"ה לא הוצרכו לזה לומר להם כאשר צוך במרה. משא"כ בדברות שניות אחר הקלקול שאז עלה מורא על ראשם פן ח"ו יתגבר עליהם היצה"ר עוד הפעם ויקלקלו. לכן נכתב בב' מצות אלו כאשר צוך במרה חוק זה שבת שהשבת הוא חוק שנחקק הקדושה בלב ישראל ולא יוכל להתקלקל וזהו בקדושת הנפש. ומשפט זה כיבוד שמורה על הגוף של ישראל שהוא בקדושה ומובטחים שלא יתקלקלו ח"ו לגמרי כל מי שהוא מזרע יעקב ומטעם זה מצווים לכבד או"א שהכניסו הקדושה להגוף. וכן מטעם זה יש עוד שינוי בדיבור כבד שבשניות כתיב ולמען ייטב לך ובראשונות לא כתיב וכבר שאלו ע"ז בגמ' (ב"ק נ"ד:) ותירצו. אך בדברי אגדה הרשות נתונה לתרץ. והענין שהתורה נקרא חיים כמו שנא' עץ חיים הוא וגו' וכן נקרא טוב אין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב וגו' (ברכות ה'.) וכן תושבע"פ נקרא ג"כ טוב כמו שנא' טוב לי תורת פיך וגו'. והוא כאשר התושבע"פ נכלל בימין בתושב"כ שהוא מסט' דטוב נקרא גם היא טוב. וכן כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב דיכול להיות חיים שאין בהם טוב. וכן כתיב בפ' נצבים ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב:
2
ג׳והנה בדברות ראשונות לא הוצרך לומר ולמען ייטב לך כיון שנא' למען יאריכון ימיך שהוא החיים ממילא הוא הטוב ג"כ שאז לא הי' רק הטוב מסט' דעץ החיים משא"כ בדברות שניות שהוא אחר הקלקול שנצרך לתושבע"פ שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס ובתושבע"פ יש מסט' דעץ הדעת טו"ר. לכן הוצרך לכתוב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך שהחיים יהי' מסט' דטוב וכן אח"כ ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב. ומ"מ כתיב בסוף הפ' שם ובחרת בחיים ולא נא' טוב שכל שבוחר בחיים גם הטוב בכללו באמת דאל"כ רשעים בחייהם קרויים מתים. וכן כתיב בפ' זו בתשובה לשאלת הבן חכם ויצונו ה' וגו' ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו וגו' לחיותנו כהיום הזה הזכיר ג"כ חיים וטוב. והנה בכל מקום מזכיר החיים ואח"כ הטוב וכאן כתיב לטוב לנו לחיותנו והוא כיון דבתשובה זו הזכיר יציאת מצרים והיינו שידע שנמצא היצה"ר שיוכל לקלקל וע"ז באו המצות שהם עיטין ליראה את ה' ויראה הוא מדת מלכות שהוא שם של אדנ"י שמורה על יראה כמו שנא' ואם אדונים אני איה מוראי ומלכות פה תושבע"פ קרינן לה לכן כתיב לטוב לנו כל הימים כמו שנא' אוהב ימים לראות טוב היינו לזכות לתושבע"פ מסטרא דהטוב וכסדר השתלשלות המדות מטלא דעתיקא וכמו שנת' במ"א. ואמר לחיותנו כהיום הזה שזה מורה על יום מתן תורה שנקרא היום הזה וכמו שנדרש תמיד היום הזה כיום שנתנה מהר סיני (כמו"ש ברכות ס"ג:) ובפסיקתא על ביום הזה באו מדבר סיני (הובא בפירש"י) ובפ' תבוא ע"פ היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' כי לשון היום הזה מורה שראו מפורש כמורה באצבע וזהו לחיותנו כהיום הזה שנזכה לחיים כמו ביום מתן תורה שהי' רק חיים של טובה:
3