פרי צדיק, ואתחנן ח׳Peri Tzadik, Vaetchanan 8
א׳בש"ע דשבת שחרית אומרים ישמח משה במתנת חלקו. הענין הוא דאי' בזוה"ק (ח"ג כ"ט ב') תלמידי חכמים וכו' אתקריאו שבתות וימים טובים. וע"כ פשוט מפני שהמה פונים עצמם מכל עסקי עוה"ז ורק עוסקים בתורה כל ימיהם בזה הם מקדשים עתותם כיום השבת לכלל ישראל שאז כולם פנוים מכל מלאכת עוה"ז ופונים א"ע רק לד"ת. ואי' ג"כ בזוה"ק (ח"ג קע"ט ב') לא זזה שכינה מישראל אפי' בשבתות של חול היינו ג"כ לרמז הנ"ל לאותן הנפשות הפונים א"ע מכל מלאכות עוה"ז גם ימי החול שלהם מקודשים בקדושת השבת. ודקדוק הלשון בזוה"ק כשבתות וימים טובים דידוע החילוק שבין שבת ליו"ט שביו"ט מותר מלאכת אוכל נפש משא"כ בשבת וגם קדושת שבת קביעא וקיימא מצד השי"ת כמו שנא' אני ה' מקדשכם ויו"ט נקרא מקרא קודש דישראל מקדשי לי'. וכמו כן יש הפרש בנפשות הת"ח ג"כ כי יש ת"ח המוקדשים מתולדתם להיות כולו לה' כמו רשב"י וחביריו שהי' תורתם אומנתם והמה פטורים מתפלה שנקרא חיי שעה מפני שכל עסקיהם רק בחיי עולם ואינם פונים דעתם כלל לצורך פרנסתם ונברא להם חרוב ומעיינא דמיא. אמנם לאו כל אדם זוכה לזה כמו שא' (ברכות ל"ה:) הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם כמו שכבר דברנו מזה מה שבגמ' (שם) אמרו ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך והק' בח"א מהרש"א הלא כאן נאמר והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי ואיך נקראין אין עושין רצונו של מקום. אבל הענין שבודאי ראשית המחשבה ורצון השי"ת בשעת הבריאה שברא את האדם ישר הי' להיות פנוי לעבודתו ית"ש וזה נקרא רצונו של מקום. אבל אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו לזה לא צוה בפי' ע"ז. ולכן אי' (שבת ל"ג:) כאשר יצאו מהמערה וראו שעוסקים בחריש ובקציר והענישם מפני שמניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה יצאה ב"ק ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם מפני שאין רוב צבור יכולים לעמוד בזה. ולכן אחר זה כשראו לההוא סבא דנקיט תרי מדאני אסא לכבוד שבת יתיב דעתייהו שראו שחביבים מצות על ישראל מפני שזה הוא מצותיו ית' כמו שנא' ששת ימים תעבוד וגו' ויום השביעי שבת וע"י האסא הראה החביבות ממצות שביתת יום השבת שאם היה השי"ת מצוה לנוח ולשבות כל ששת ימי המעשה היו ג"כ מקיימין מצותיו (ונת' פ' לך אות ג') וע"ז מרמז האסא שהצדיקים נמשלו בהדסים (מגילה י"ג.) כי ע"י שמירת שבת נתברר שעמך כולם צדיקים וכמו שא' (סנהד' מ"ד.) אסא דקאי ביני חילפי אסא שמי' ואסא קרו לי'. והנה גם אותן הנפשות שאינם מסוגלים לזה מתולדתם ורק המה פונים עצמם להקדיש רוב ימיהם לתורה ועבודה ומקיימים בעצמם כדרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועוסקים מעט במלאכה רק כדי להחיות את נפשם כמו ר' יהושע שהי' פחמי ור"י הסנדלר ור"י נפחא. והת"ח הללו קדושת נפשם הם כימים טובים שעושים בהם מלאכת אוכל נפש כמו כן הם עובדים רק כדי להחיות את נפשם בדוחק כדי חייו והוא עבודה תמה מצד אתעדל"ת כמו יו"ט. וע"ז רמזו רז"ל (ב"ק צ"ב:) בפ' ועבדתם את ה' אלהיכם זו ק"ש ותפלה שהוא עבודה שבלב וברך את לחמך ואת מימך זה פת במלח וקיתון של מים שהוא כדרכה של תורה מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך. ופי' מחלה הוא כא' ז"ל (מגילה י"ז:) מה ראו לומר רפואה בשמינית מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית. דהיינו שעצם ענין המילה הוא רפואה לחולי הנפש מה שנתהוה בראשית הבריאה ע"י הפגם של אדה"ר מה שנצמח מן הקלקול של גמר היום של שיה"מ שע"ז אמרו ז"ל (סנהד' ל"ח:) אדה"ר מושך בערלתו הי' ועי"ז נסתעף בתולדה לכל הדורות עם מסך הערלה הדבוק בהם ונצרך לזה רפואה ותיקון עד עת קץ. כמו שא' (ב"ר פ' י') ע"פ ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא:
1
ב׳ויש לכוין דברינו בגמ' (תענית כ"א.) בר' יוחנן ואילפא שר' יוחנן שמע ממלאכי השרת שהי' רוצה להשליך הכותל עליהם מפני שהם מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה רק דאיכא חד מינייהו דקיימא לי' שעתא ואילפא לא שמע א"ר יוחנן ש"מ לדידי קיימא שעתא וחזר מפני שבזה הרגיש שנפשו נתקדשה מתולדתה להקדיש עתותיו לד"ת שלא לעסוק כלום בחיי שעה וכן הי' האמת שהוא היה העובר דארח ביוה"כ ולחושו לי' ואילחיש וקרא עליו בטרם אצרך בבטן ידעתיך (יומא פ"ב:) ולכן מכר כל אשר לו משדה וכרם כדי לזכות באורייתא כמו שאמר לרחב"א (זו"ח בראשית). והנה משרע"ה ידוע שהי' שורש נפשו בתולדתה להיות פונה לחיי עולם תמיד ולא לחיי שעה וכמו שנא' בשעת לידתו ותרא אותו כי טוב הוא ואין טוב אלא תורה בחי' האור כי טוב שמרמז החמשה פעמים אור שבפ' יהי אור על חמשה חומשי תורה (ב"ר פ' ג') וכשנולד נתמלא כל הבית כולו אורה והוא הי' השורש של בני דורו שקיבלו התורה והי' מזונם המן שהי' לחם מן השמים לחם שמלאכי השרת אוכלים. והנה בלוחות הראשונות נאמר חרות על הלוחות ואמרו (עירובין נ"ד.) אל תקרא חרות אלא חירות. ואי' בשל"ה הק' שבכל מקום הנזכר אל תקרא הפי' הוא שלא תוכל לקרא כך רק אם תקרא כך וכן כאן שאם הוא חרות על לוח לבם על לב האבן אז תוכל לקרות חירות שהוא חירות ממלה"מ ומיצה"ר שהוא הלב כסיל לשמאלו כמו שאמרו (שהש"ר פ' א') בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע ת"ת בלבם על לב חכם לימינו ובשעה ששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם מלב כסיל לשמאלו. ובזה יובן מה דאי' בזוה"ק (זח"ג רע"ג א') תרי לוחי דאורייתא דאתייהובי בשבת והלא לפי החשבון לא הי' יכול להזדמן ביום השבת בשנה זו בין הלוחות ראשונות בי"ז בתמוז בין הלוחות שניות ביוהכ"פ. רק המכוון הוא על גוף המתן תורה שהי' בשבת דכו"ע בשבת נתנה תורה ואז נתנה שני הדברות אנכי ולא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום להיות חקוקים על לוח לבם וזה פי' תרין לוחין דאורייתא. ואז נאמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שהיו מוכנים להיות כמו קודם החטא אשר עשה את האדם ישר להיות פונה רק לעבודתו ית"ש כמו שנא' ואתם כהני ה' תקראו. וזהו ענין קדושת שבת בעצם הנפש וכדברנו הנ"ל שזה שורש נפש משרע"ה משורש התורה שכל עניניו להיות פונה לחיי עולם וגם המזונות נשפעים משורש הקדושה לבל יסתעף מהאכילה מצד בחי' היצה"ר כמו שנא' פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וגו'. וע"ז רמזו חז"ל (מכילתא בשלח) לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן שניים להם אוכלי תרומה היינו הכהנים. ואם המכוון מפני שהם פנוים לעסוק בתורה שאין להם טרדת פרנסה הי' להם לחשוב גם לוים אוכלי מעשר שהי' להם ג"כ די פרנסתם בלי עבודה. רק המכוון הוא מחמת שגוף האכילה הוא בקדושה כמו שמצינו דאכילת תרומה נקרא עבודה עבדתי. ובכל הנ"ל יובן מה שאומרים בש"ק ישמח משה במתנת חלקו שקדושת שבת הוא בשורש אחד עם קדושת נפש משרע"ה בעצם. כי עבד נאמן קראת לו ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת הכל כפי רמז דברנו הנ"ל. וביום השבת בעצמו יש לכל נפשות ישראל איזה שייכות לקדושת משרע"ה בעצם שהם פנוים מכל מלאכה ופונים עצמם רק לעבודתו ית' בכל ענינים כי גם אכילת שבת הוא משורש הקדושה כמו שאמרו (בתנדב"א פ' א') שבת יעשה כולו תורה שאף האכילה ושתי' הוא ג"כ תורה כנראה מלשונו שם ע"ש.
2