פרי צדיק, ויקהל א׳Peri Tzadik, Vayakhel 1
א׳ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. הוא עדש"נ האספו ואגידה לכם וגו' הקבצו ושמעו וגו' ובב"ר צוה אותן על המחלוקת א"ל תהון כולכון אסיפה אחת וכו' והיינו דאז יוכל להגיד להם אחרית הימים. וכן כאן שרצה להגיד להם מצות השבת וציווי מלאכת המשכן הקדים ויקהל משה שיהיו כולם אגודה אחת והוא עדמ"ש (סוף עוקצים) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז לעמו יתן היינו תורה שבכתב דכ' ה' יתן חכמה והוא עוז ותקיפות לישראל. ה' יברך ברכה היינו ריבוי השפעה בתורה שבעל פה (כמו שנת' פרה מא' ה) וכן כ' בריש ס' הבהיר ומפני מה התחיל התורה בב' כמה דאתחיל ברכה ומנלן דהתורה נקראת ברכה שנ' ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה ואין ים אלא תורה שנאמר ורחבה מני ים ע"ש. וזה קאי על תורה שבעל פה שהיא ארוכה מארץ מדה שהתורה שבכתב אותיותיה מנויות וספורות ויש לה מדה ואין להוסיף עליה אף אות א'. ואמר דזאת הברכה הוא רק ע"י השלום וכמ"ש (שלהי ברכות) ת"ח מרבין שלום כו' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך קרא הת"ח במקום זה בוניך ע"ש שנקראו ת"ח בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד.) דהש"י בטובו מחדש בכל יום מע"ב ע"י חידוש הלכה שמחדש בכל יום וזה נמסר אחר מתן תורה לחכמים שהם מחדשין הלכות ואף שנראה שהחידושי הלכות בא במחלוקת וכמ"ש (קידושין ל :) אפילו אב ובנו כו' שעוסקין בתורה בשער א' נעשים אויבים זה את זה כו' מכל מקום מרבים שלום וכמ"ש (יבמות יד :) ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו. והיינו דאמת ושלום חד הוי כמ"ש בס' הבהיר ובזוה"ק (ח"ג יב ב) דאמת ושלום קשיר דא בדא. שכשמכוונין ע"ד אמת אז יש ביניהם חיבה וריעות ושלום שכולם מכוונין לדבר א' לדבר אמת ויודע שכנגדו ג"כ מכוין להשיג האמת. וכן במתן תורה כתוב ויחן ישראל וגו' שנדרש במכילתא כאיש א' בלב א' וע"י זה זכו להוריד השכינה לארץ ולמתן תורה. ושבת ברכת ה' היא תעשיר זו השבת (כמ"ש ב"ר פ' יא) והיינו שבשבת זוכין לברכה וריבוי בעשירות דתורה שבעל פה כשנ"ת כ"פ ובזוהר הקדוש (ח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי. והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ולא יוכלו לזכות להברכה דתורה שבעל פה רק ע"י השלום כנ"ל. ועל כן הקדים להם לשבת שיקהלו כולם כאיש א'. וכן המשכן הוא מקום שיצא משם האור דתורה שבעל פה ע"ד מה שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים דבר ה' זו הלכה כמ"ש (שבת קלח :) וכן בבית המקדש היה לשכת הגזית שמשם יוצאה תורה לכל ישראל (כמ"ש סנהדרין פו :) וזה שאמר (ויקרא רבה פ' כד) ברכה מציון שנאמר יברכך ה' מציון. וכן כ' על הררי ציון כי שם צוה א' את הברכה. וכן הכהנים דכ' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. להם נמסר הברכה שעיקר הברכה הוא הריבוי בתורה שבעל פה שנמסר להם דכ' ובאת אל הכהנים הלוים וגו'. ולכן הקדים לפ' המשכן שהוא מקום להשראת שכינה וברכה ריבוי בתורה שבעל פה. ויקהל משם שקבצם שיהיו כולם כאיש אחד ועל ידי כן יוכלו לזכות לברכת הריבוי באור תורה שבעל פה. ואחר כך אמר להם השבת ומלאכת המשכן שהוא התורה שבעל פה שעל ידי זה עוסקין בבנינו של עולם שהוא המשכן לשכינה ות"ח דמשתדלי באורייתא זוכין בכל ימי המעשה להברכה דתורה שבעל פה ובשבת כל ישראל כת"ח ויכולים לזכות לתורה שבעל פה כשיהיה המכוון דבר אמת ויהיו כאיש אחד בלב אחד שהוא השלום כלי מחזיק ברכה:
1